בשורות טובות

למדנו מרבינו המופלא משה קורדובירו: בסוף גלותנו זה, קרוב לזמן גאולתנו יתחזקו הצרות לישראל תכלית החוזק ויצר להם ויאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו מפני הצרות הגדולות אשר יסובבום מכל עבר ומכל פינה ויתרבה הצער עד אשר לא יפנו אבות אל בנים וכל מי שימצא עצמו לו לשלל, גיבור נוצח ייקרא.

והטעם שהשכינה תדין את ביתה ויביאם על מסורת הברית כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו על-ידי נביאיו, והטוב ההוא שעור לא יכילהו שכל ורעיון... באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין וכל אחד ואחד כפי חיובו יצטער וכל מי שיקשה עורפו ולא ישוב יאבד ומי שייתן צווארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות וייתן שכמו לסבול יצטרף ויזכה.

והעניין הוא שהגיע עת הקליפות ליבטל מן העולם וכל עוד שיש בישראל רשעים אחוזים בהם היאך אפשר שיתבטלו החיצונ' ורשעים ברשעתם. והקב"ה בעל הדין והמשפט ביושר ובאמונה ואין עוול ולכך יצטרפו צירוף אחר צירוף עד שיהיו כסף נקי וטהור. והנהגה זאת יהיה בתכלית קושי הדין והקלי' גובה כל חלק חובם מכל מקום.

ובימים ההם ובעת ההוא יתכתתו גוי בגוי חרב איש ברעהו וישראל יהיו ביניהם בצער גדול וכל א' וא' ירצה לבזוז את הרחלה הזאת ולאכול את בשרה והקב"ה ירחם על עם ד' בזכות ג' אבות הקדושים ויצטרפו ויתלבנו מתוך הצרות, ומתוך הדין הזה יפיל הקב"ה זרע עמלק ויכלהו מן העולם ויימחקו מתחת השמים. ואח"כ יתחיל בדין עד אשר לא יהיה לו תקומה וכבר התחילו בישראל לצאת מתוך צרתם מעט מעט. ואח"כ יתחיל בדין או"ה ויצטערו ישראל צער גדול כדכתיב ביחזקאל... ויצטרפו ויתלבנו וייראה להם אליהו ויתגלה אליהם משיח בעוני גדול ויתגלה אליהם משה רבינו ע"ה ויקומו מתי מדבר ויתגלה אליהם שכינה ויתוקנו דגלים בשכינה ותרד בית המקדש ויבואו ישראל אל ירושלים הבנויה ושכינה עמהם כימי צאתם מארץ מצרים ואז ירבו הנסים ויגדלו עד אין קץ אשר אין פה יכולה לדבר ולא שכל יוכל לשער לרוב נפלאות הניסים אשר יהיו לישראל וייפתחו מקורי החכמה וזאת תהיה לישראל ההנהגה בגאולה בעזרת השם יתברך ('אילימה רבתי').

בני תורה

מצווה לחזור ולהזכיר דברי רבינו חיים בן עטר בעל ה'אור החיים' שנאמרו על זמנינו: ואלו דבריו (שמות ג' ח'): עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמאו בנ' שערי טומאה... והובטחנו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער החמישים, והשגתו הוא באמצעות הגלויות, ובפרט בגלות האחרון אנו משיגים הדבר. וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה, מה שאין כן דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בלעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה.

ה'שומר אמונים' במאמר האמונה בשם ספר 'עשירית האיפה' להגאון מקאמארנא זצ"ל (פרשת בחוקותי פרק ג' אות י'): וקיבלנו, ששער החמישים של הטומאה הוא שער של מינוּת ואפיקורסות (כפירה), ש"כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים" (כלומר, שקשה לצאת מטומאה קשה שכזו), וזה ניסיון הגלות האחרון, עד שירחם ה’ עלינו. על-ידי התורה יש לנו כוח לצאת, ולהוציא בלעם מפיהם, אף בשער החמישים, בלבד: באמונה גדולה, אמונת השם, אמונת חכמים ואמונת צדיקים.

מובא בספר "שומר אמונים" הקדמה, בשם המדרש שׁוחר טוב (מזמור ט"ז) וזה לשונו: אמר ר' לוי בשם ר' אידי שלושה חלקים נחלקו הייסורים: אחד נטלו אבות וכל הדורות, ואחד דורו של שׁמד [פירוש, כל הדורות של גזרות ושמדות קרוי במדרש סתם דורו של שמד, כידוע לבקיאים במדרש], ואחר דורו של מלך המשיח... אם כן דורו של משיח בלבד שהוא דור אחד, יהיו בו צרות כצרות דורות רבים של שמד, שכל כך יהיו קשים ייסורים בזמן דור זה, ששקולים כנגד כל ייסורי אבות וכל דורות הבאים אחריהם, או כנגד כל דורות שמדות וגזרות רחמנא ליצל.ןהרי מה שניבאו רבותינו וראו כל אלו הייסורים והצרות שיעברו על שונאי ישראל, ועד כמה יתגברו ויתרבו הייסורים והניסיונות רחמנא ליצלן. העצה שנתן לנו האר"י זצ"ל - להרבות בתשובה ובתפילות ותחנונים.

ומובא בספר "אמר וצדק" כי עיקר הגלות הוא צרות הנפש וגודל התגברות הסתרת כבודו יתברך וזה עיקר הלילה והחושך, ועיקר האור הוא כשיודעים שהכל מתנהג בהשגחתו יתברך. ביאור דבריו: הייסורים והצרות הם מהסתרת השם פניו מאתנו כביכול, וכשהאדם אינו יודע שהשם מסתתר מאחר צרות אלו באמת אין גלות קשה מזו, שהרי הוא מיוסר ללא מטרה לדעתו. אולם כשהאדם יודע שהקב"ה מסתתר מאחר צרות אלו והוא המכה והכל לטובה הרי שלוקח את זה בשמחה.

מובא בספר "לב אליהו" (שמות עמ' קי"ג) ומה עלינו לעשות? מה שכתוב שם "אז נדברו יראי השם איש אל רעהו". פרוש "אז" בשעת ההכרעה הזאת... אז יש צורך גדול להתחזק ולהידבר איש אל רעהו, שלא להיטבע ח"ו בים של שקר... זה הזמן של "נדברנו איש אל רעהו".