שבוע קשה עבר על
אביגדור ליברמן, מנהיגה של
ישראל ביתנו שמפלגתו שקעה בבוץ עברייני עמוק ועדיין לא ידוע מתי ואם בכלל תצא ממנו ביום מן הימים. ליברמן הכריז אז: "זו חקירה פוליטית שנועדה לפגוע בישראל ביתנו בתזמון ותכנון מדויק של ערב בחירות. עד יום הבחירות יימשך מצעד הנחקרים ולא ייפסקו ההדלפות אבל הם לא יצליחו לנצח אותנו".
מסתבר שהפעם הוא טעה. בתום חקירה ממושכת בפרשת השחיתות הגדולה של ישראל ביתנו, המליצה המשטרה לפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד 34 חשודים, ובהם פעילים מרכזיים ובעלי תפקידים במפלגה וכמה מקורבים אישית לליברמן.
עד היום לא ברור לי מדוע נמנעה המשטרה מלחקור את ליברמן או אפילו לגבות ממנו עדות, על-אף העובדה שחלק מהמינויים של בעלי התפקידים שסרחו נעשו על ידו. רק אנשים תמימים יכולים להאמין שליברמן, הדיקטטור הצנטרליסטי, שעל-פיו נשקו דברים רבים, לא היה מודע לפחות חלקית מה שמתרחש סביבו.
ליברמן היה למעשה האיש שהמציא את השיטה לצבירת כספים בלתי חוקית בעזרת אנשים בעלי יכולת ונאמנות מוחלטת מהמאגר של מקורביו בשני המשרדים הכלכליים שבהם שימש בעבר כשר - משרד התחבורה ומשרד התשתיות.
גם בשלוחות של המשרדים הללו: חברת החשמל,
רכבת ישראל, מקורות, נתיבי ישראל (בעבר מע"ץ), נת"ע ועוד, מוקמו העוזרים והסייענים של ליברמן לידי ברזי הכספים. כדי ללמוד כיצד פועלת השיטה, יש לקחת כמשל את חברת נתיבי ישראל, המגלגלת מדי שנה תקציבי ענק של מיליארדי שקלים המושקעים בפיתוח תשתיות וסלילת כבישים.
ליברמן השתלט בשעתו על החברה באמצעות קצין המבצעים הראשי שלו,
אלכס ויז'ניצר (שנעצר כאחד מחברי הרשת המושחתת של ישראל ביתנו), ששימש כמנכ"ל החברה והציב בה את אנשיו של ליברמן. גם פרקליטו הוותיק של ליברמן, עו"ד
יואב מני, מככב בחברה על תקן של יועץ משפטי חיצוני וגורף שכר טירחה נאה ביותר המסתכם במיליוני שקלים. מעניין לדעת כמה שכר טירחה שילם ליברמן בשעתו למני והאם אין כעת חשד ל"השלמת הכנסה".
בין כותלי חברת נתיבי ישראל ומחוצה לה פועלים כמה גורמים ו
מאכערים החשודים בוויסות ותפירת מכרזים בהיקפים כספיים גדולים. על-פי החשד, שולם שוחד לאישים מסוימים בישראל ביתנו. שמותיהם של כל המעורבים ידועים ומוכרים למשטרה שחוקרת בימים אלה גם נושא זה, במסגרת החקירה המסועפת בפרשות השחיתות של ישראל ביתנו.
שר התחבורה, ישראל כ"ץ שחושש כנראה מליברמן, נאלץ למנות את ויז'ניצר לתפקיד יו"ר דירקטוריון נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), טוען שלא היה זה מינוי פוליטי מאחר שיש לו את הכישורים המתאימים.
מסתבר שגם לבתה של שרת הקליטה לשעבר,
סופה לנדבר מישראל ביתנו, ג'אנה קנופלר, שעבדת בנת"ע בתפקיד מרכזי יש כישורים מיוחדים. אומ"ץ ביקשה בשעתו מ
מבקר המדינה לבדוק את המינוי התמוה, אך עד כה לא קיבלנו תגובה.
וזה אינו הכל עדיין: בידי אומ"ץ מצויות עדויות סודיות של שני גופים בינלאומיים שהיו קשורים בעבר במגעים מסחריים עם ישראל בתחומים שבהם עסקו שני המשרדים הכלכליים הללו, שעל פיהן נציגים של ליברמן רמזו להם שלצורך קבלת החלטות מתאימות יש להעניק תמורה נאותה.
ליברמן הערמומי לא הסתפק בכך ושתל את מקורביו במשרדים שהופקדו בידי שרים אחרים ממפלגתו - ביטחון פנים, חקלאות, קליטה ותיירות. בכך הבטיח לעצמו שליטה גם בשלט רחוק בתקופה שבה היה מושעה בגלל החקירות.
אומ"ץ עוסקת במעלליו של ליברמן במשך תריסר שנות קיומה, במהלכן חשפה שורה של פרשות שחיתות שעקבותיהן הוליכו אליו. אחת הבולטות בהן הייתה קשורה ברו"ח
משה ליאון. אומ"ץ פנתה בשעתו למבקר המדינה ולמשטרת ישראל ודרשה אי-סדרים במכרז קרונות הרכבת, שבהם היו מעורבים משה ליאון, לשעבר יו"ר חברת הרכבת, ועופר לינצ'בסקי, לשעבר מנכ"ל הרכבת.
מתברר שבענף התחבורה מתחו בעבר ביקורת על החלטת הרכבת שלא לרכוש קרונות דו-קומתיים נוספים במסגרת המכרז וזאת בניגוד למגמה עולמית המעדיפה קרונות דו-קומתיים. ליאון ולינצ'בסקי העדיפו קרונות חד-קומתיים, דבר שגרם פליאה אצל בעלי מקצוע שטענו שהבחירה היא בבחינת בכייה לדורות, ואכן התוצאות העגומות ניכרות היום בשטח.
בתשובה לפניית אומ"ץ נמסר לנו, כי נערכת חקירה בנושא זה ע"י המשטרה ובדיקה ע"י מבקר המדינה. כעבור זמן, נמסר לנו שהחקירה הוקפאה. על-פניו נראה, כי פרויקט הקרונות החד-קומתיים בעלות של כמיליארד שקלים היה מבוסס על שיקולים זרים ולא ענייניים של בעלי עניין והנהלת הרכבת, בראשות ליאון ולינצ'בסקי וכל זאת בחשד לכאורה לטובות הנאה. החומרים שהעבירה תנועת אומ"ץ בשנתיים האחרונות לגופי אכיפת החוק מאששים לכאורה את החשדות הללו.
אומ"ץ עשתה מאמצים כדי שליברמן לא יהיה זן מוגן מחקירה בפרשת ישראל ביתנו, ואם העקבות יגיעו אליו הוא לא יהיה מעל החוק, אבל למרבה הצער החקירה המשטרתית המקיפה נעצרה במרחק בטוח ממנו. המשטרה חשפה רשת שכללה, בין השאר שר לשעבר, סגנית שר בהווה, מנכ"ל של משרד ממשלתי גדול, ראשי מועצות, יושבי ראש דירקטוריונים, נציגי אגודות ספורט, לוביסטים ומאכערים שסחרו בכספי המדינה כבתוך שלהם. זהו רק קצה הקרחון של תעשיה כספית בלתי-חוקית שפועלת מזה שנים ועליה מנצחים מקורבים לליברמן.
ליברמן עבר, לטענתו, סיכול ממוקד בעיתוי מתוזמן ע"י גורמים זדוניים במערכת אכיפת החוק, אולי בסיוע של גורמים פוליטיים עלומים שניסו לפגוע במפלגתו ובו אישית ערב הבחירות האחרונות.
ליברמן החשדן האובססיבי נקלע במפתיע, מבלי שהיה מוכן לכך, לפרשת שחיתות רבת נפח שחשפה שיטה סמויה של כמה מראשי מפלגת ישראל ביתנו ופעיליה, שפעלו כדי לעשות לביתם ולכיסם במקביל לפעילותם למען מפלגתם. עד כה היה ליברמן היחיד בצמרת המפלגה שהתעשר והפך למיליונר במהלך שירותו הציבורי, הרבה בזכות קשריו הגלויים והסמויים עם אוליגרכים מקומיים וזרים.
עד היום לא הצליחה המשטרה לפצח את מהות קשריו של ליברמן עם האוליגרך
מיכאל צ'רנוי, תושב ישראל שנחשב לתורם ותיק של ישראל ביתנו שהינו אורח כבוד באירועים חגיגיים של המפלגה. שמו של צ'רנוי שורבב לתיק הגדול של ליברמן כשותף סמוי לעסקים בינלאומיים מפוקפקים שחלקם לא פוענחו עד היום. אגב, צ'רנוי שזוכה מחלקו בפרשת בזק, לא שכח להודות בפומבי לליברמן על הסיוע שהושיט לו לאורך כל התקופה.
עד כה אני מתקשה להשלים עם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, לסגור את התיק הפלילי הגדול של ליברמן שבו הוחשד בעבירות חמורות של קבלת שוחד,
הלבנת הון, מרמה, העלמות מס והפרת אמונים ונחשפו בו הנתיבים הבינלאומיים העלומים והפליליים למקורות התעשרותו, שסימנו את הדרך הקלוקלת לצאן מרעיתו.
הזיכוי של ליברמן בתיק הפלילי הקטן שווינשטיין חתם עליו בקול תרועה גדולה, איפשר לליברמן ללכת עם קומה זקופה והעניק לו תחושה מוטעית שהוא ואנשיו מוגנים מידיהם הארוכות של אנשי אכיפת החוק.
הרבה תעלומות נותרו פתוחות לגבי מעלליו של ליברמן. אחת הבולטות בהן היא מערכת קשריו עם איל ההון היהודי-אוסטרי
מרטין שלאף, ששיחד אותו על-פי החשד וגם עשה איתו עסקים בעלי אופי פיננסי, נשארו סתומים ברובם, בשל סירובו של שלאף להגיע לישראל ולמסור עדות בתיק הגדול של ליברמן.
רק אחרי סגירת תיקו של ליברמן הגיע שלאף לארץ לאירוע משפחתי, וגם זאת רק אחרי שפרקליטיו קיבלו הבטחה מוקדמת שהוא לא יעוכב ולא ייחקר. כאשר ייפתח משפטם של עשרות נאשמי פרשת ישראל ביתנו, עלולות להיחשף עובדות מסמרות שיער על מפלגה ישראלית מושחתת שפעלה כ"מאפיה" מאורגנת מתחת לרדאר.
אותות האזהרה על פרשות השחיתות של ישראל ביתנו ששוגרו ללא הרף גם ע"י אומ"ץ לא הניעו את גופי אכיפת החוק לפעול. אילו לא נהגו כך, אולי לא היו נשאבים כספים רבים מהקופה הציבורית.
