בתחילת השבוע החולף קראתי ב
עיתון הארץ, כתבה, פרי עטו של פלוני, המדוקטר בתואר "דוקטור למשפטים", שכללה, בכל הכבוד הראוי בחובה, דברי הבל שאינם יאים למי, האמור להיות בקי בחוכמת המשפט, בכלל ולמי שהינו בעל תואר דוקטור למשפטים, בפרט. מחמת ובשל כך, טרחתי וכתבתי מכתב למערכת
עיתון הארץ, כדי לתקן טעות ולנכש עשב שוטה, בכל הכבוד הראוי, מתוך כתבה פובליציסטית זו
שאלמלא עשב שוטה זה שגדל בערוגתה ראויה הייתה, גם ראויה - לעניות דעתי - לראות אווירו של עולם ולבוא בדפוס, זאת, ללא כל ספיק ספיקא שהוא.
משנקפו ימים ומכתבי דנא לא פורסם
ומכתבים למערכת בעניינים מאוחרים יותר, לאותו פרסום דווקני, פורסמו, גם פורסמו, במדור "מכתבים למערכת" של אותו עיתון - גאתה בי סקרנותי וביקשתי דעת מדוע ובשל מה נפסל מכתבי דנא, מלראות אור שמש, מה-גם, שככל שדחקתי ענייני אגו שלי אל צד, סברתי וסבור אני עדיין, גם עתה כי היה במכתבי זה, כדי לזכות הרבים ולסלק טעות בולטת מעל דרכם.
פניתי אל מי שפניתי במערכת העיתון, החורת על דגלו הסיסמא:
"עיתון לאנשים חושבים" ואף מטביע לוגו, תחת דבר המערכת שלו
המעיד על היותו חבר במועצת העיתונות, קרי, מי שענייני אתיקה עיתונאית, מנחים אותו, בהתנהגותו ובהתנהלותו היומיומית. ביקשתי למוד דעת, מה פסול נמצא, במכתבי זה, שלא היה ראוי לפרסום - בזמן אמת - במדור "מכתבים למערכת" של עיתון הנושא, כנס ודגל שלו, ענייני נאורות, פתיחות מחשבתית ופלורליזם.
עיתון זה אף מכריז על עמדתו זו בקולי קולות ובשער בת רבים. לצורך כך, אין נמנע העיתון, הקשורים והכרוכים בו, לדחוף נס ודגל זה שלו וענייני בית-מדרשו, אל תוך עיניהם של מי שדעותיהם מנוגדות ניגוד גמור לדעותיו הפוליטיות שלו,תוך שהוא מזכיר ומדגיש, כי הוא דוגל
בחופש ביטוי ובחופש הבעה, ללא כל מגבלות. האם כבר הזכרנו מונחים נשגבים ונעלים אלה, עד כה? אם לאו, הנה מזכירים ומדגישים אנו אותם, כעת.
לאחר זמן הגיעה הודעת דוא"ל אל תיבת הדוא"ל שלי, מדוא"ל: netta
ahituv@haaretz.co.il., מאת פלונית, העונה לשם "נטע", שאביאה בפניכם/בפניכן, כסדר, דרך ואופן כתיבתה - ללא כל שינוי שהוא ובהדגשותיי שלי - בזו הלשון:
"
שלום ד"ר שטנגר,
תודה רבה על מכתבך.
המדיניות של מדור מכתבים למערכת היא פרסום מאת אותו הכותב אחת לשלושה חודשים. מאחר שפרסמנו מכתב שלך ב-25 בספטמבר, אנחנו מנועים מלפרסם את המכתבים האחרונים ששלחת. אתה מוזמן לשלוח מכתב חדש בסוף חודש דצמבר. בברכה, נטע". (ההדגשות - וההדגשות, בקו אחד, שלי - ח"ש)
מאחר שעם השנים, תש במקצת כוח הזיכרון שלי
ולא זכרתי, כי קראתי, דבר וחצי דבר, אודות מגבלת פרסום מכתבים למערכת העיתון, כמו-גם בדבר קצובת זמן, הקשורה לכך, חזרתי ונטלתי בידי העיתון ועיינתי - בקפידה רבה - בקטע המוקדש בעיתון זה למכתבים למערכת. מצאתי, במדור זה, הוראות כיצד לשלוח מאמרים ומכתבים והוראה נוספת, כי בכל פנייה למערכת זו, יש לציין שם, כתובת ומספר טלפון וכי המכתבים למערכת והמאמרים עוברים עריכה.
מאום לא נכתב באותו מדור אודות מגבלת משלוח מכתבים למערכת ופרסומם, אחת לשלושה חודשים בלבד. הדברים נכונים אף במיקום בו מפורסם דבר המערכת, שמות בעלי התפקידים בעיתון ועורכי העיתון, בעבר. עדיין שוקל אני הגשת תלונה למועצת העיתונות בגין התנהלותו זו המחפירה לחלוטין, לדעתי אני - של עיתון זה, שאינה אתית, לדעתי שלי, כלל וכלל,
שעה שמגבלת קצובת זמן דנא, לא פורסמה, על-ידו מעולם בעיתון, בצד יתרת ההוראות והמגבלות, המפורסמות במדור: "מכתבים למערכת" שלו.
אמון על קיום עקרון יישום ה"אראטה" (בלטינית errata, צורת הרבים של אראטום - erratum - שגיאה) - שהינו דף תיקוני טעויות שצורף לעתים לספר, כדי להסב תשומת לב הקורא לטעויות שנפלו בו והתגלו רק לאחר הדפסתו - סבור אני, כי תיקון טעות, חשוב יותר, מהקפדה על כלל פרסום מכתבים למערכת, אחת לשלושה חודשים, כדי למנוע הנצחת הטעות אצל הקורא. משהתברר לי, כי אצל אנשי "העיתון לאנשים חושבים", הרואים עצמם כאנשים
"חושבים", נוהלים חשובים יותר מאמת עובדתית, החלטתי, באופן מיידי, לבטל המנוי שלי, כקורא קבוע של עיתון זה. ממילא לא תאמו דעותיי שלי, דעותיו הפוליטיות של עיתון זה. קראתיו - אך ורק כדי לקיים מצוות "דע את האויב", בסגנון הפרסומים שהוציא מרכז ההסברה, בתגובה לפרסומי התעמולה הפלשתינית, בכל הכבוד הראוי בשנות השבעים והשמונים. החלטתי לא לממן עוד
ומכספי שלי דרך, אופן וצורת התנהגות עיתון שאינה מקובלת עלי, זאת בלשון המעטה בלבד.
ואסיים בקוריוז. שמור תחת ידי מכתבו של הסופר והעיתונאי המנוח, בנימין גלאי, ששימש גם כיועץ לענייני עיתונות לעיריית חיפה. בשנות הששים - וליתר דיוק בתאריך 2.10.1962 - שלח הוא לאדונים, ברוך חפץ וגבריאל מוקד, עורכי הירחון הספרותי "עכשיו", על נייר מכתבים הנושא סמל רשמי וכיתוב שמה של עיריית חיפה -
ששם וסמל זה, בוטל, ב"איקס" בעט, על ידו ונוספה לצידם, בדפוס, המילה "אישי" ובהדגשה וקו תחתיה, מכתב ובו נכתב הטקסט הבא:
"אדונים נכבדים,
בתשובה למכתבכם מיום 6.9.1962, יש לי הכבוד להודיעכם, כי פשפשתי ומצאתי שפקודת העיריות משנת 1934, סעיף 99, פסקה 4, קובעת שדמי קבורת-נבלה הם 250 פרוטה. איני סבור שאתם שווים את הכסף. מצד שני איני רוצה לבזבז עליכם נייר רשמי. אבקשכם לראות, אפוא, את דברי אלה כאישיים. את תשובתי בתורת יועץ רשמי לענייני עיתונות, יהיה לכם העונג לקרוא ב"דבר". בברכת שנה טובה, בנימין גלאי, יועץ לענייני עיתונות"
העתקים ממכתבו זה של בנימין גלאי המנוח, נשלחו, לראש עיריית חיפה דאז, אבא חושי; לנח מוזס, עורך
ידיעות אחרונות; לא' נהור, עורך המדור הספרותי בידיעות אחרונות ולחיים שורר, עורך "דבר". כל קשר בין מכתב-קוריוז זה להתנהלות הבלתי ראויה, בכל הכבוד הראוי, של עיתון הארץ, המתוארת ברשימה זו, הינו מיקרי -
ומיקרי בלבד. כל חיבור בין השניים הינו על דעת הקוראים/הקוראות בלבד ואינו בגדר ובמתחם אחריותו של כותב רשימה זו.
