נגמרה, נחתמה, בדין כל שורדיה

סימון המוצרים שמקורם בהתנחלויות הוא ניסיון להכות את ישראל בכיסה. הצבת הכיס כמטרה ללחצים היא תמיד מגונה. אומות העולם רואות בבנייה מאושרת הלכה למעשה של יישובים בשטחי הגדה המערבית, ובאכלוסם באזרחיה הישראלים מעשה של טרנספר הנוגד את החוק הבינלאומי. כיבוש בפועל. הן לא שינו טעמן מאז 1967 ואינן חדלות מללחוץ על ישראל לייצב את גבולותיה בהסכם ובכריתת שלום עם הפלשתינים. הן מאמינות כי עצה רעה השתלטה על שתי ההנהגות הלאומיות, הישראלית והפלשתינית, וזו כופה עליהן עיוורון מראות את טובתן הן ועל הכל מאיצות פלישה של איומים מן המזרח התיכון אל העולם החופשי כולו.

זה לא חדש.

אבל כניעה של אומות המחויבות בעיני עצמן וכלפי דימוין המוסרי העצמי לסרגל של יושרה, שאין לו אלא מידה אחת לכוחות התובעים למדוד את ישראל מלכתחילה כחוטאת ואת הפלשתינים כקורבן, היא כניעה המעידה על יותר מאשר קוצר רוח. היא נסיגה של אירופה מערכיה היא, אגב טענה צדקנית שהיא נכנעת לגדודי החרם המסוים הזה בשל דאגה לערכיה. זה לסכסך אמת באמיתה.

אפילו משוכנעות אומות העולם בצדקתן המטריאלית, הן אינן יכולות להגן על צדקת הלחץ המכוער הזה של סימון מוצרים המסמן את מדינת ישראל כחברה שאינה מבינה אלא כסף, וברפרטואר האמצעים הדיפלומטיים האוזל הלחץ הכלכלי נותר היחיד שאפשר להטעים אותה בו. גם ממדפי הסופרמרקטים האירופיים המרוקנים ממוצרים הבאים מן ההתנחלויות ובלחץ הבי.די. אס ממוצרים מישראל המוקעת כולה כהתנחלות אחת גדולה, אי-אפשר להסיר את צלו של שלט וירטואלי גדל אותיות המגנה את אומות העולם על עצם הניסיון להכות מדינה חברה בקהיליית האומות בכיסה.

השוואה דוחה

אי-אפשר להעלות על הדעת שמדינה לא תשנס מותניה להיאבק בשימוש הבוטה והפרימיטיבי הזה. גם מי שמבקר - לדידו בצדק - את ישראל על מדיניותה, יגנה את השימוש בסימון המוצרים כאמצעי לחץ על ישראל כפגום מוסרית מכל וכל, וייקרא להצטרף לישראל במאבקה במסמנות המוצרים. דיפלומטיה ישראלית נבונה, מודרנית, המדברת בלשון הנשמעת, יצירתית, תעשה את המירב ואת המיטב כדי לגייס שותפים לעמידה בחזית הלוחמת בחרמות למיניהן.

אבל אחת היא לא תעשה. היא לא תעשה השוואה דוחה בין סימון המוצרים לבין הטלאי הצהוב. זה מגונה. הטלאי הצהוב לא יסלח לעולם על הזילות שעושים בו. הטלאי הצהוב לא היה אמצעי של לחץ על יהודים לחדול מהיות יהודים. הטלאי הצהוב היה לחץ על יהודים להודות שהם יהודים, להסכים שאחת דינם להיהרג כיהודים, להיגרע ממשפחת האדם כיהודים. הטלאי היא חתימה בצהוב על חזו של כל יהודי שהשטן מאשר שהוא יהודי ושעל כן אפילו כשהוא בטרנזיט זמני בעולם הזה הוא אזרח הגיהינום והתופת והקץ בכל העולמות. הטלאי הצהוב נתפר על מעילו של היהודי בחוט ובמחט של היהודי עצמו כאות כניעה מאונס נורא לחוסר האונים הטוטאלי שלו, לאובדן תקוות חרותו וגאולתו, למותו בחייו. הטלאי הצהוב שהעוכרים העוקרים קראו לו 'כוכב', THE YELLOW STAR, אין בכל הרקיעים האפלים כולם כוכב הדומה לו.

סימון מוצרי ההתנחלויות, איננו השואה. סימון המוצרים הוא חזית. הוא לא עוד משהו על האומזאצפלאץ. הוא טעות מבישה מולה מתייצבת ישראל עצמאית, חופשית, שכוחה עימה. זה לא ישראל של חוט ומחט. זה ישראל שכולה תחייה, חמושה באוניברסיטאות, בישיבות, במעבדות מחקר, בלשון עברית תוססת, במתני שיגור לווינים לשמיים ובמכוני התפלה על המים, ובחילות יבשה וים ואוויר מן הנועזים והעזים בעולם. אם ישראל שוגה במדיניותה או אם היא צודקת במדיניותה איננו עניין למעמדה כבת חורין לטעות וכבת חורין לצדוק, כבת חורין לדבוק בעמדותיה וכבת חורין לחשב דרכה לעדכן אותן על-פי חשבון נפשה הריבוני היא. נגמרה השואה. נחתמה. נגמרה גם כל השוואה לשואה. אסורה. בדין כל שורדיה. בדין כל מתיה. בתכלית האיסור הגמור.