|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ללמוד מאירועי האלימות של השבוע האחרון
|
אלימות היא התמונה הראשית על כרטיס הביקור של הארגון ותמשיך להיות כזו ● הארגון מנותק כליל מסולם הערכים המערבי, אבל יודע להשתמש בו היטב להעצמת יכולותיו ולהאדרה פסיכולוגית של מהלכיו האלימים
|
|
התקפה רב זרועית [צילום: AP/Laurent Cipriani]
|
|
|
|
|
|
|
|
| אירופה קיבלה קריאת השכמה, ובשטח נכרים מספר סימנים המעידים על כך שהקריאה נקלטה פה ושם, אבל כנראה עדיין לא במלוא החומרה הדרושה. | |
|
|
|
|
חלק א' - דאעש
דאעש ביצע את הפריצה הגדולה שלו לתודעת המערב ולתודעה העולמית בכלל, בהתקפה הרב-זרועית שיזם וביצע בפריס לפני כשבוע. זו ההצלחה הגדולה ביותר של הטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי באירופה מאז הופעתו על הבימה העולמית, ברבע האחרון של המאה ה-20. זה אינו הישג דומה לזה של אל-קאעידה בניו-יורק, 11.9.01, אבל זו המקבילה האירופית של אותו הישג. מהפרטים ההולכים ומתבררים בימים האחרונים, הצלחת התוכנית הייתה חלקית בלבד והיקפי הרצח באולם המופעים "בטקלאן" הם שנתנו לאירוע דה-פקטו את משקלו הסימלי, התודעתי והפוליטי. אילו הצליח המבצע שתוכנן להתבצע באצטדיון "סטאד דה פראנס", הייתה התמונה "שלימה" וחמורה הרבה יותר ואקוויולנטית בממדיה ובהשפעתה לאירוע התאומים בניו-יורק. מכאן מתבקשות מספר תובנות ומסקנות: א. דאעש נטל את ההובלה העולמית בייזום טרור אלים של איסלאם קיצוני נגד המערב. אפשר שהדבר מבשר שינויים ארגוניים ופיקודיים במערכת רבת-הראשים של הטרור המוסלמי הפונדמנטליסטי, כאשר חלק גדול מהארגונים הקטנים יותר והמאורגנים פחות, יקבל על עצמו את המנהיגות והמרות האידיאולוגית והמבצעית של דאעש. התפתחות כזו תקרב את העולם להתנגשות ציביליזציות אמיתית. כאיש מודיעין, הייתי הופך שאלה זו לצי"ח מרכזי במלחמת המודיעין נגד הארגון. ב. הצלחת דאעש היא מבחן מוצלח שמציב אותו כנושא לפיד המלחמה במערב. בכדי שימשיך לבסס מעמד זה, חייב הארגון: ראשית, להמשיך בתנופת פעילות ושנית, להמשיך בתנופת הצלחות. הרוח האירופית הרופסת - שמקורה בחיים נוחים מזה ובאידאות הזויות מזה - מגדילה את סיכויי ההצלחה של דאעש ובמקביל גם את הסיכונים ממנו לאירופה ולעולם. ג. הארגון יפעל נכון אם לא יתקוף עתה בארה"ב ובמקום זאת יעבוד על הקמת תאים ואירגוני-משנה והכנתם לפעולה רחבה ומשולבת לכשיחליט לפעול. דומה שאינספור לקחי-מלחמה מן העבר מלמדים, שעקרונות מלחמה מקובלים כהגדרה מדויקת של האויב ומטרת התקיפה, ריכוז המאמצים, הכנה מודיעינית והפתעה בביצוע - נכונים גם לדאעש ולכל מי שמתכנן פעולה בעלת אופי צבאי. איומים, מערכת הטעיה ובילבול וערעור הסדר הציבורי ושלוות הנפש, הם עזרים אפשריים ורצויים. פתיחת חזית נוספת - לא נראית עתה כצעד חכם. אין סיבה לגרור את ארה"ב במלוא כוחה למלחמה כוללת נגד דאעש, בטרם השלים האחרון לבנות ולייצב את התשתית המדינתית שלו ובטרם אירגן את כוחותיו. יחד-עם-זאת, לא רצוי אינו אומר בהכרח לא אפשרי. ד. זירת הפעולה של דאעש כיום צריכה להיות אירופה והיא תהיה עתה קשה יותר למימוש. אירופה קיבלה קריאת השכמה, ובשטח נכרים מספר סימנים המעידים על כך שהקריאה נקלטה פה ושם, אבל כנראה עדיין לא במלוא החומרה הדרושה. לקראת המשך המאבק ולקראת אפשרות התרחבותו והחרפתו, דאעש יכין עצמו למלחמה גם באמצעים לא קונבנציונליים, ואלה ישמשו לו פוליסות ביטוח נגד מערכה שתבקש להשמידו כליל. בתנאים של לחץ קיצוני ומצוקה קשה, הוא ישתמש גם באמצעים כאלה. הארגון חייב לכלכל מעשיו בזהירות ולהתקדם במהירות, אבל בצעדים שקולים ומדודים. עד כה הוא פועל כך. ה. אלימות היא התמונה הראשית על כרטיס הביקור של הארגון ותמשיך להיות כזו. הארגון מנותק כליל מסולם הערכים המערבי, אבל יודע להשתמש בו היטב להעצמת יכולותיו ולהאדרה פסיכולוגית של מהלכיו האלימים. מהלכים ראוותניים נוספים באירופה מן הסוג שבוצע בפריס בגל התקיפה האחרון, מתבקשים עתה. סביר שבחודשים הקרובים נראה כמה וכמה יוזמות כאלה. מספר הצלחות נוספות במדינות אחרות מלבד צרפת ובריטניה - שתי מדינות בעלות יכולת ספיגה גדולה יותר ומערכים צבאיים מסוכנים יותר - תפעל לפורר במהירות את הסולידריות האירופית במספר רב של נושאים, למן אמנות השיתוף מסוגה של "אמנת שנגן" ועד לבידוד והסתגרות לצרכי הגנה עצמית והפחתת הבולטות במאבק הכולל נגד דאעש. ו. היעדים הטובים ביותר לתקיפה בעלת אימפקט ציבורי רחב, כפי שאנו יודעים גם מהנסיון הישראלי, הם: קווי תחבורה, תשתיות לאומיות, מרכזי קניות, מרכזי מופעים גדולים, מרכזי נופש, אתרי פולחן, מרכזי שלטון ואתרים לאומיים. אני מעריך שתקיפות נוספות בעתיד הקרוב יכוונו לאתרים כאלה, יבוזרו במדינות אחדות ויתוכננו להתבצע באמצעות תאום מרכזי ובעת ובעונה אחת. ז. אותם כללי משחק שדאעש אמור ליישם מול ארה"ב, צריך הוא ליישם גם מול רוסיה משום שרוסיה קרובה יותר ומוכנה יותר לפעול נגד ארגון הטרור, לפחות כל עוד אובמה בבית הלבן. המאמץ העיקרי של דאעש מול רוסיה צריך להתמקד בארגון והקמת התשתיות במדינות המוסלמיות הגובלות בה (בעבר חלק מבריה"מ). הכנות אלה צריכות להיות גלויות בכוונתן וסמויות בהתממשותן, בכדי להסיט משאבים וקשב מנהיגותי רוסיים מן הלחימה הישירה בדאעש על מרחבי המחיה שלו. ח. דאעש מתרחב, חייב לטפל באופן אחר לגמרי בלוגיסטיקה הצבאית והאזרחית שלו ובמקורות המימון. סביר להניח שאחת הגישות תהיה פעולה למיתון או ניטרול מירבי של הפגיעה מן האוויר במקורות הנפט והגז שבהם הוא שולט ובאמצעותם מגייס חלק חשוב ממקורות המימון להמשך ההתעצמות. זאת יוכל להשיג אם יאיים על נתיבי אספקת הדלק והגז של אירופה שמקורם במפרץ וברוסיה, באזור הים השחור. ט. אחרי שהמערב הישנוני והנאיבי-מרצון הניח לאירן הפונדמנטליסטית לנהל תוכנית גרעין צבאית, עליו להניח שהגורם הבא שיחתור ליכולות בלתי קונבנציונליות הוא דאעש. תמריצים עיקריים לכך הם הכנת הגנה עצמית והרתעה וגיוון האיומים. מעשית, פתוחים בפני דאעש שני מסלולים מידיים ומסלול אחד ארוך טווח. מסלולים מידיים כוללים: איסוף חומרים רדיואקטיביים ואמצעי שיגור לצורך הכנת נשקים "מלוכלכים" וגניבת אמל"ח ממדינות אחרות, בעיקר בהסתמך על עזרה וייעוץ מטעם אוהדים אידיאולוגיים. מסלול הטווח הארוך קשור ברכישת יכולות גרעיניות מבצעיות. י. דאעש עדיין איננו מדינה אף על-פי שהוא מפתח ומיישם מסגרות, מוסדות וכללי התנהלות של מדינה. הוא עתיד להמשיך בכך תוך שהוא מתבסס על השריעה כיסוד הרעיוני העיקרי והמוביל בניהול החיים תחת שלטונו. דאעש כארגון וכרעיון חייב לנפק הצלחות משום שדריכה במקום היא עבורו סיכון קיומי. לכן, בשנים הקרובות דאעש יימצא במשך כל הזמן בעמדה נזילה של צורך לאזן בין שתי מגמות: ביסוס חיים "אזרחיים" ומדינתיים שיהיה בהם אתגר ותמורה לנוהים אחריו - פרויקט אדיר וקשה ביותר, לצד המשך הפצת הרעיונות הפאן-איסלאמיים וגריפת הישגים צבאיים ופוליטיים באמצעות לחימה והתפשטות גאוגרפית. ההתפשטות הגאוגרפית אינה חייבת להיות רציפה, אבל חייבת לחתור לפחות ליצירת גרעין מקומי נאמן ופעיל, בכל מוקד שליטה חדש (דוגמת, סיני). יא. דעיכה של דאעש אינה נראית בשלב זה באופק, ההפך הוא הנכון. הסכנה הגדולה היא שהשרדות דאעש והמשך מסע ההישגים שלו, יובילו להצטרפות גרעיני תמיכה משמעותיים גם במדינות ובאזורים שהיו עד עתה מחוץ למשחק. אם וכאשר יתרחש דבר זה, שאין דרך ממשית לצפותו מראש, אכן נמצא במלחמת עולם שלישית שאותה כינה הנטינגטון "התנגשות הציביליזציות". יב. מי שאינו מעוניין להגיע למציאות כזו, חייב להצר את צעדי דאעש כבר עתה, בנחישות ובאופן עקיב וחד-משמעי. הצרת צעדים כזו חייבת להיות רב-זרועית, תקיפה, רצופה וכוללת - בהגנה ובהתקפה כאחת. להערכתי, המערב אינו מוכן לכך נפשית, המנהיגות שלו נרפית והזויה והציבור טרם ספג את מלוא משמעות האיום. העולם מדבר וידבר הרבה על צורך בשילוב כוחות אך אינני צופה שתתפתח מכך בקרוב ברית רחבה ויעילה בנוסח שהתארגן בשעתו מול גרמניה ויפן או במסגרת המלחמה הקרה. אנו בנקודת איזון רגישה של שווי-משקל רופף. אם נניח למפץ הראשוני של הופעת דאעש לשרוד, נעמוד בפני מפץ גדול עוד יותר, שגבולותיו מתרחבים בתהליך מואץ ובלתי- נשלט.
|
|
|
מורסה בסיני [צילום: היידי מילנר/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
| התהליכים באזור מהירים מאוד ונזילים. די באירוע משמעותי אחד בכדי להסיט את מפת ההתפתחויות מכיוון אחד למשנהו ומעוצמה נמוכה לעוצמה גבוהה. | |
|
|
|
|
את המציאות הישראלית מול דאעש, ניתן לדמיין למחלת עור קשה ומדבקת, שפצע גדול ומוגלתי שלה נמצא במרחב הסורי-עירקי, מצפון מזרח לה
|
| ▪ ▪ ▪ |
א. ישראל הפנימה ברמה הקונספטואלית את נוכחות דאעש באזור ואת האיום הנשקף ממנו, אבל רחוקה מלמצות תובנה זו ולהפכה לאסטרטגיית התמודדות. באירועי השבוע האחרון בארץ, ניכרים שניים או שלושה מהלכים בולטים שיש להם זיקה לאיום הדאעשי, אבל זו אינה אסטרטגיה, זו טיפה בים. ב. את המציאות הישראלית מול דאעש, ניתן לדמיין למחלת עור קשה ומדבקת, שפצע גדול ומוגלתי שלה נמצא במרחב הסורי-עירקי, מצפון מזרח לה. תחילתה של מורסה נוספת נכרת באזור התחתון של הגוף, בסיני, ומורסה שלישית, בינתיים קטנה יותר, מתפתחת באזור הבטן - איו"ש והמשולש. בכל שלוש הגזרות פועלת ישראל באותו אופן: "חשדהו וחכהו"; כלומר: ישראל מבינה היטב שמדובר באיום חמור, אולם מפני שהיא אינה יכולה להתמודד עם המורסה הגדולה, היא מחכה שכוחות רפואיים גדולים יותר יעשו עבורה את העבודה. מאידך-גיסא, היא נוהגת באותו אופן גם מול המורסות הקטנות יותר, שבהן איש לא יעשה בשבילה את העבודה וזאת כבר תחילתו של מחדל. ג. התהליכים באזור מהירים מאוד ונזילים. די באירוע משמעותי אחד בכדי להסיט את מפת ההתפתחויות מכיוון אחד למשנהו ומעוצמה נמוכה לעוצמה גבוהה. בחזית הצפון מתנהלת כיום מלחמה שמשולבים בה כוחות רבים ושונים שלהם גם אינטרסים רבים ושונים. מבחינת ישראל, כל הכוחות למעט שניים או שלושה הינם עוינים: אירן, חיזבאללה, דאעש, סוריה, ג'בהת נוסרה אל-קאעידה ועוד. המורדים באסד, עויינים קצת פחות. להם, בתנאים מסוימים עשוי להיות אינטרס משותף עם ישראל גם כיום ובוודאי בעתיד הלא רחוק. הדרוזים, הנוצרים והכורדים, אינם עויינים ולהם אינטרס משותף מובהק וקבוע עם ישראל - כולם מאוימים על-ידי אויביה של ישראל; הבעיה היא ברמת הסמך המפוקפקת ששידרה בעבר ישראל לבעלי ברית פוטנציאליים במקרים רבים מדי. לרוסיה אינטרסים בסוריה, אבל הם אינם גובלים בישראל. הלחימה של רוסיה בחלק מהארגונים העויינים לישראל ובדאעש, ככל שהיא נלחמת בארגון זה, משרתת את ישראל ודומה שמסגרת ההבנות שהושגה בין נתניהו לפוטין מספקת בשלב זה. ד. ישראל חייבת להערך ללא דיחוי ליום הבא. יום זה עשוי להיות מחר, בעוד חודש אבל גם בעוד שנה. כל התייצבות פוליטית באזור ולו זמנית, תביא למיתאר גבולות ואזורי השפעה חדש ומיתאר זה חייב לשקף את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. עוצמת האלימות הפוטנציאלית הכלואה במרחב הסורי, בין היתר מול גבול רמת הגולן, גדולה מאוד. מרחב הספיגה הישראלית באזור זה מצומצם מאוד. לפיכך, ישראל חייבת לפעול ליצירת אזור מפורז מכוחות לוחמים ומנשק כבד, שיהווה חיץ ביטחוני בין הגבול המזרחי של רמת הגולן ("הקו הסגול") לבין הממשל שינהל את האזור שממזרח לחיץ. אזור חיץ אין פרושו בהכרח ריבונות, אבל פרושו בהכרח צימצום מירבי של האיום הפוטנציאלי ממנו על צפון ישראל 1. ה. לאור ניצני השפעות דאעש על חלק מערביי ישראל בצפון ובמשולש, אזור חיץ כנ"ל הולך ונעשה דחוף. ו. המורסה שבתוך סיני, ככל הנראה הולכת ומגדילה את כושרה ועוצמתה ומכאן גם את רמת האיום שלה על דרום ישראל. נראה שמצרים מתקשה להתמודד עם מורסה זו, שכולה מצויה ומתפתחת בשיטחה. מורסה זו משתפת פעולה עם חמאס בעזה ולמרות כשאין חיבה גדולה בין הצדדים, היותה של ישראל (ולהבדיל, גם מצרים) יריב משותף, מחדדת את סכנתה. ז. אינני יודע מה בדיוק מהות שיתוף-הפעולה הישראלי-מצרי מול מובלעת דאעש בסיני, אבל ככל שהדברים מצטיירים מדיווחי התקשורת, התוצאות אינן טובות מדי... ח. בכדי שלא תמצא עצמה ישראל מול ריכוזי עוצמה של דאעש מכל עבריה, עליה לחתור להבנה והסכמה עם מצרים, על תוכנית משותפת לניכוש מלא של עשבים שוטים אלה, גם אם פירוש הדבר הוא גירוש חלק מאזרחי מצרים (שבטים בדואים) הפעילים בדאעש, למרחב אחר, כמו ללוב למשל; וכמו-כן הרס התשתיות בסיני. אין לבזבז זמן וצריך אף להערך למציאות שבה פעולה התקפית של "סניף דאעש" בסיני נגד ישראל, תוביל לתגובה ישראלית מסיבית נגדו. אפשרות זו כחלופה לשת"פ עם מצרים לשם טיפול באיום, חייבת להיות על השולחן וידועה למצרים. ט. מורסה הדאעשית השלישית מתפתחת בין ערביי ישראל ובאיו"ש, בעיקר בשני אזורים: מרחב חברון ובסביבות "המשולש" והערים הפלשתיניות שמולו ג'נין וטול-כרם. לנוכח גל הטרור האחרון, נראה שהרשות אינה רוצה, אינה יכולה או שני הדברים גם יחד, למלא את חובתה למנוע טרור בתחומי אזור A, בעוד האחריות הביטחונית באזורי B נמצאת ממילא בידי ישראל. אין ספק שהתגובה הישראלית הממותנת מדי כנגד גל הטרור האחרון, לצד התפשטות "רוח דאעש" ברחוב הפלשתיני בשילוב עם הישגיו האחרונים של הארגון, מבשרים (רעות?) צרות. אנו רואים זחילה מתמדת בהיקף האירועים ובחומרתם וגידול בהיקף הנפגעים הישראלים 2. חייבים לעצור מגמה זו, עכשיו ובעוצמה. המצב הנזיל מסוכן, מפני שאין מי שיודע באמת להעריך מתי ובאיזו עוצמה יתפרץ הגל הבא, שירכב גם על חולשת הדעת ורפיון הטיפול בגל הנוכחי. י. שיח ההסדרים הפוליטיים שעדיין רווח במקומותינו במציאות שבה "רוח דאעש" שולטת באירועים, הוא להג טפל. לאיסלאם אין ויכוחים פוליטיים עם אירופה ובכל זאת מתרחשים בה אירועים אלימים שסיבותיהם ומטרותיהם שונות בתכלית מנסיבות הסכסוך שלנו. בהר חברון, שבו רכוז גדול של איסלאם קיצוני, חמאס הוא הרוח החיה, אולם רוח זו ממונפת ע"י דימויי דע"ש וחולשת הדעת בישראל. אין לישראל מרחב ספיגה שיאפשר לה להיות "אירופה ב' " במזרח התיכון. צודק ראש הממשלה באבחנה שאין הבדל מהותי בין חמאס לדאעש והתופעה של מעבר לוחמי חמאס לדאעש3 ההולכת ומתגברת, רק מחזקת הערכה זו. יא. ערביי ישראל עצמם הופכים יותר ויותר לחלק מהבעיה במקום לחלק מהפתרון ויש לעצור גם מגמה זו, לפני אובדן שליטה. המנהיגות הפוליטית הערבית מסתמנת יותר ויותר כמשת"פית עם אויבי ישראל, בין אם על-ידי התקרבות לגישה הקיצונית של חמאס ובין אם באמצעות צעדים המכוונים להכניע את ישראל לרצונה של הרשות, שכיום הנה חלק ממערך הטרור המתחדש. יב. לאחרונה הופעלו מספר צעדים שמהם נמנענו בטעות במשך תקופה ארוכה ובהם: הריסת בתים, פגיעה קשה במפגעים, הצרת צעדי תושבים באזורים המתגלים כמוקדי טרור פעילים, הוצאת התנועה האיסלאמית הצפונית מחוץ לחוק ועוד. אלה צעדים נכונים ויש להוסיף עליהם נוספים. בין היתר יש לשלול את אזרחותם של ערבים ישראלים שעוברים את הגבול במטרה להצטרף לפעילות דאעש ולא לאפשר חזרתם לישראל. מי שרוצה להימנות על אויבי ישראל, אין מקומו כאן וכך גם לגבי התומכים בו. חייבים למנוע בניה מחדש של מבנים שנהרסו בגלל פעילות טרור. יש לגרש לעזה או לסוריה פעילי דאעש או חמאס מוכחים. חייבים להגיב בחידוש בניה בגושי התיישבות על כל פגיעה בתושבי איו"ש שהם אזרחים ישראלים. יש לסלק מן הכנסת לצמיתות מסיתים ומי שמנצלים לרעה את חסינותם לליבוי יצרים ולפגיעה באינטרסים ישראלים, יש לטפל ביד קשה בהסתה ברשתות החברתיות ויש להגביר השימוש בסנקציות כלכליות ומינהליות. כמו-כן, יש לבצע תיקונים בחוק שיקלו ויזרזו שימוש במהלכי-התגוננות אלה ואחרים. יג. לצד החמרה והחרפה של הצעדים נגד פגיעה במדינה ובאזרחיה, יש לפעול לתיקון עוולות חברתיות וכלכליות במגזר הערבי. אני אומר זאת (גורס כך?) אף שבטוח אני שחלק מהטיעונים בעניין זה הם תרוצים נטו. עדיין יש חשיבות גם למעשה וגם למראית העין שלו במקום שהצדק מחייב זאת. אולם, התיקון חייב להתבסס על עקרון ההדדיות - זכויות וחובות הולכים יחד. לא רק המדינה חייבת לאזרחים הערבים, גם הם חייבים למדינה ואין לפתור אותם מהתחייבויות אלה, כשם שאין לפתור מהן מגזרים אחרים.
|
|
1. סידור דומה דרוש גם בדרום לבנון, בין שתי האפשרויות, הראשונה נראית דחופה יותר והעיתי העכשווי נראה מתאים יותר. 2. הכתבים הצבאיים וחלק מהפרשנים הפוליטיים, מנסים להרגיע בטיעוני סרק על רגיעות בין גלי הפיגועים, אולם זהו מס שפתיים שמשתלב במדיניות ההבלגה המוטעית של הממשלה וגורמי הביטחון. המדיניות שגויה מפני שכל החרפה הופכת את השקטת השטח לקשה, ממושכת ויקרה יותר. 3. ראה דיווח בוואלה: [קישור]. אומנם המספרים עדיין קטנים, אבל המגמה ברורה.
|
|
| תאריך:
|
22/11/2015
|
|
|
עודכן:
|
22/11/2015
|
|
רפי לאופרט
|
|
ללמוד מאירועי האלימות של השבוע האחרון
|
|
אביגדור התגלה במלוא עליבותו במתקפת הטרור שהייתה בשבוע שעבר בצרפת. הוא, שכל הכשרתו הצבאית המעשית הייתה כשומר ברים, ותפקיד לוגיסטי בצבא, רץ ממיקרופון למיקרופון, אם זה בערוץ הראשון, אם זה בגלי צהל, עבור הטלוויזיה בערוץ 2, פעמים רבות בחדשות, ואפילו את פגוש את העיתונות הוא כבש.
|
|
|
|
|
בעקבות דוחות ביקורתיים על מערכת החינוך של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונרא), הדוברים של האונרא יזמו מסע עולמי בארץ ובחו"ל כדי לשדר את המסר לפיו ספרי לימוד חדשים שאונרא מקבלת מהרש"פ אינם עוסקים בהסתה. המסע הצליח לשכנע את השדולה של ישראל בוושינגטון באיפ"אק להוריד את הנושא של אונרא מסדר היום שלהם בכנס השנתי לפני חודש. בנוסף קיבלנו הודעות בכתב מבכירי משרד החוץ הישראלי שגם הם שוכנעו ע"י האונרא שחל שינוי מהותי במערכת החינוך שלהם.
|
|
|
|
|
למעט אחוז קטן של משכילים ערבים ישראלים, רוב ערביי ארץ-ישראל, הינם מוסלמים-סונים דתיים ועל-פי דתם ("תרבותם"), אנחנו היהודים, כולנו, בני מוות, צאצאי חזירים וקופים, כובשים ללא כל היסטוריה בארץ ישראל, כל ישוב מבחינתם הוא "התנחלות בלתי חוקית" ולא יהיה כל הסכם בינינו עד שאחרון היהודים לא יהיה קיים יותר בשטח. (תזכרו שזה גם מה שהבטיח אבו-מאזן). לכן אם יש כאלה בארצנו החיים באשליה שניתן יהיה יום אחד לחיות בשלום עם שכנינו, חייבים לזכור שכל עוד ערביי ארץ ישראל הינם מחזיקים חזק בדתם (ומעריצים את דאעש...), לא יהיה לנו ה"שלום" - ו לא רק שלא יגיע, אלא שנצטרך עוד שנים רבות להיזהר מסכינאים ערבים ברחובותינו.
|
|
|
|
|
הטרור העולמי, שהוא ברובו הגדול והמכריע מוסלמי ועיקרו ערבי, ממשיך להכות בכל ה"נקודות הרכות" של העולם. כולל "נקודות רכות" בעולם המוסלמי והערבי עצמו.
|
|
|
|
|
שנת לימודים חדשה בפתח. עברו כבר מעל לשלושים שנה מאז שאני הייתי זה שהולך לבית הספר בפעם הראשונה, ועברו כבר כמעט עשר שנים מאז שאני הייתי המורה, שהולך ביום הראשון לבית הספר. לפעמים התרגשתי יותר כמורה מאשר תלמיד.
|
|
|
|
|
