השופטת: עדי אייזדורפר, בית משפט השלום באשדוד

המועד: יום ראשון, 19.7.2015, שעה 10:00

הנושא: דיונים מקדמיים בתביעות נזיקין


"עוד משהו שמישהו רוצה לומר לי לפני מעבר לתחשיבים?", פנתה השופטת עדי אייזדורפר לצדדים כאשר נכנסתי לאולמה. "רק כדי להיות מיושרים: האדון קיבל מענק של 48,000 שקל? חשוב לי הסכומים, וחשוב לי גם מה קיבל. רק מענק?". היא מבררת היטב את הפרטים עם הצדדים, כי כל פרט חשוב לקראת הגשת הצעתה לסיום התיק בפשרה.

כאשר מתעורר ויכוח בנוגע לנכותו של התובע, אייזדורפר חותכת: "תעשו את כל הבדיקות האלה אחרי ההצעה. אני התייחסתי לנכויות כתפקודיות. האדון מורה, גם אורתופדי וגם נפשי הוא תפקודי. התייחסתי גם לזה שאין הפסד [הכנסה] בפועל; ראיתי מעט תלושים לפני ואחרי [התאונה], ראיתי שאין הפסד הכנסה". אחרי כל זה, מציעה אייזדורפר לסיים את התיק בפיצוי של 300,000 שקל, בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי.

כעת היא מכניסה לפרוטוקול תוך כדי דיבור עם עורכי הדין: "בא כוח התובע - אני זקוק לשבעה ימים [כדי לענות על ההצעה]? בא-כוח הנתבעת - אני זקוק ל-30 יום?". כאשר מתחדש הוויכוח על תשלומי הביטוח הלאומי, אייזדורפר מפגינה בקיאות בחומר: "לפי מה שאני יודעת, עובדי משרד החינוך זה רק מענק; גימלה אני יודעת שהוא לא מקבל. בקיצור: בניכוי מל"ל, פלוס שכר טירחה, פלוס [עלות] חוות דעת". היא קובעת את התיק לתזכורת פנימית ב-5.10.15 - "קצת יותר מ-37 יום, כולל הפגרה".


"התיק הזה צריך להסתיים"


את הדיון הבא פותחת אייזדורפר בחיוך: "מה הבעיה בתיק? שנייה, נפתח את הפרוטוקול, נעשה סדר". בא-כוח הנתבע מסביר מהם חילוקי הדעות בנוגע להצעת בית המשפט ואייזדורפר מוודאת מול הקלדנית: "כרגע אל תרשמי". אך כאשר הוא טוען שאייזדורפר לא ניכתה את הפיצוי שכבר קיבל התובע, היא מגיבה: "לא ידעתי על זה. לא התייחסתי לזה בהצעה. את זה נכתוב".

לבא כוח הנתבע יש עוד טענה: "בית המשפט לקח אחוז קטן מאוד של אשם תורם". לזה יש לאייזדורפר תשובה: "בגלל התמונות. כן התייחסתי לשאלת החבות, נכון שלא בערכים גבוהים". והיא שוב מחייכת: "בואו נראה איך אנחנו מתגברים על זה".

כאשר בא-כוח התובע טוען שחברו לא ענה לפניותיו, אייזדורפר מסכימה איתו: "למה באמת זה ככה? חבל על הכסף [של ניהול ההליך]". לבא כוח הנתבע יש תשובה מקורית: הוא אינו יודע, משום שאינו מטפל בתיק הזה במשרדו. אייזדורפר ממשיכה: "יש כמה בקשות שלא ענו. גם בית המשפט בא ואמר: יש החלטה, לא מתייחסים, זה לא הולך ככה". היא חוזרת לעניין: "על ה-13 [אלף שקל של הניכוי] יש הסכמה, תסגרו את התיק. אתם רוצים לצאת החוצה?".

הצדדים אומרים מה יבקשו אם לא תהיה הסכמה, אבל אייזדורפר לא מאבדת תקווה ופונה לבא כוח הנתבע: "למה צריך היה להגיע? לא חבל על הדרך? קצת קשה לי עם זה - יש החלטה של בית המשפט, ו[למרות זאת] לא מגישים תצהירים. למה לתת ארכה?", היא אומרת לו לאחר שביקש אותה. הוא שב ומבקש ארכה לפנים משורת הדין, ואייזדורפר יורה בחזרה: "ואני מבקשת להגיע להסכמה". היא מסבירה כיצד חישבה את הסכום שהציעה ומסכמת: "ביחס לכל הדברים שדיברנו, התיק הזה צריך להסתיים. זה סדר הגודל של התיק, אין טעם לנהל אותו". כעת עוברת אייזדורפר לטון תקיף: "את ה-13,000 לשים בצד, לנהל מו"מ ענייני".

הוויכוחים לא הסתיימו וכעת הצדדים מתנצחים בשאלה מה הגישו ומה לא. "זה לא צריך להיעשות בבית המשפט, תודה", קוטעת אותם אייזדורפר. אבל לבסוף היא די מרימה ידיים, מורה לצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים בתוך 14 יום, ולמרות שתחילה סירבה - מסכימה כעת ("לפנים משורת הדין") שהנתבע יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית עד 20.10.15. "כרגע אני לא קובעת להוכחות", נותנת אייזדורפר דחיפה אחרונה. "התיק הזה צריך להסתיים".


"שאלת סיכון-סיכוי קשה מאוד"


בתיק הבא מפגינה אייזדורפר בקיאות בפרטים, מבררת מה בדיוק מקבל התובע מהביטוח הלאומי, שמה לה להקלדה - ובמקביל לכל אלו גם חושבת בקול: "יכול להיות שאנחנו לא בשלים להצעה. תכף נדבר". היא מזהירה את התובע, מבקשת ממנו לספר כיצד נפצע, מקשיבה בתשומת לב ומאפשרת לו להרחיב במידה ראויה - לא יותר מדי, אך לתת לו את יומו בבית המשפט. בא-כוח הנתבע לא אוהב את מה שהוא רואה: "אני לא כל כך מבין את ההליך שמתנהל כאן", הוא מתלונן. "מה זה, עדות מוקדמת?". אייזדורפר לא מתרגשת: "בקדם-משפט מותר לשמוע, תודה".

אחרי שהתובע סיים את דבריו, אייזדורפר ממשיכה להרהר בקול: "על פניו נראה שקיימת בתיק שאלת חבות מאוד קשה, גם אם אני מאמינה לכל מילה שאדוני אומר, קודם כל - מבחינת קיומה של רשלנות". כאשר בא-כוח התובע מתחיל לדבר, בא-כוח הנתבע שוב בא בטרוניה: "מה זה, הוא מגיש תצהיר?". אייזדורפר: "אני מנהלת את האולם". היא מפסיקה מיד את ההתנצחות בין עורכי הדין וחוזרת לעניין. מאחר שמדובר באדם שהחליק בדרכו חזרה מהמסעדה למפעל בו עבד ותובע את העירייה, "השאלה היא כמה חבות צריך להוכיח. אנחנו מדברים על אדון שעשה את הדרך הזאת לפחות פעמיים ביום".

למרות שאייזדורפר חוזרת ואומרת שייתכן שהתיק איננו בשל להצעה מצידה, משום שטרם מוצו ההליכים מול הביטוח הלאומי, היא מחליטה כן להציע: "הדבר המרכזי שמרחף מעל התיק זו שאלת החבות. לכן ההצעה מבחינתי עומדת על 250,000 שקל. היא כוללת הכל ואחרי ניכוי של מל"ל וניכוי של - תקראו לזה חבות, תקראו לזה סיכונים-סיכויים בניהול התיק, תקראו לזה איך שתרצו".

אייזדורפר קובעת דיון נוסף ב-1.11.15, מקפידה שהקלדנית לא תכתוב פרטים העולים מתוך המו"מ בין הצדדים, ומסכמת: "מאחר שאתם כבר שוחחתם ואני לא שוחחתי, עכשיו אני אומַר. הצעות בית המשפט הן רק הצעות, אבל הן בסיס למו"מ בין הצדדים. מעל התיק הזה מרחפת שאלת סיכון-סיכוי קשה מאוד, ומכאן ההצעה נגזרת. על זה צריך לשבת ולדבר, פחות על ראשי הנזק. זה בדיוק התפקיד של בית המשפט: להכניס אתכם לפרופורציה. נראה לי שאפשר לעשות עם זה משהו".

גם בתיק הרביעי אייזדורפר מוכנה היטב, אבל מודה שיש כמה פרטים ש"לא הצלחתי לדוג מהתחשיבים" ומבקשת מהצדדים הבהרות. "מבחינתי, אכן מדובר בתיק אפס [אחוזי נכות]", היא מגלה את דעתה. "אני יודעת למה אנחנו נמצאים כאן. אני יודעת בן כמה האדון. ידיו של בית המשפט כבולות, גם כשמדובר בכאב וסבל. אנחנו לא יודעים [מה יהיה]; מאז שחרב הבית זה רק לקטנים ושוטים. בתיק אפס או אפילו ב-5% [נכות], הגבולות ברורים. ברור לאדוני [התובע] שאני לא יכולה להגיע לערכים שבתחשיבי הנזק". היא מציעה 35,000 שקל, בניכוי 11,000 שקל ששילם הביטוח הלאומי ובתוספת שכר טירחה. בא-כוח התובע מבטיח למסור לאייזדורפר את תשובתו עם העתק לבאת כוח הנתבע, אבל אייזדורפר מחייכת: "העתק אלי, העיקר אליה". הדיון הבא - אחרי הפגרה.


השורה התחתונה: ניצול מיטבי של הליך קדם-המשפט במטרה להביא לפשרה ולייתר את ההליך כולו. אייזדורפר משרה אווירה נעימה ועניינית, אם כי בשעת הביקור לא ניתן היה לדעת האם די בכך - ובמאמצים הרבים שלה - כדי להביא את הצדדים להסכמות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.