נוער בסיכון מוגדר כאוכלוסיית נוער הנמצאת או עלולה להימצא במצבי סיכון פיזיים או נפשיים. יש חוקרים המגדירים את כלל הנוער כיום בסיכון כזה או אחר מסיבות שונות, בין אם זה עוני, סביבה חברתית עבריינית, משפחה לא מתפקדת ואף חשיפה לתכנים לא הולמים המקדמים את הנוער למצבי סיכון.
התנהגות של נוער בסיכון היא בעלת מגוון רחב של התנהגויות: היעדרויות תכופות מבית-הספר, בריחות תכופות מהבית, קיום יחסי מין בגיל מוקדם, שימוש מוקדם בסיגריות, אלכוהול וסמים, התחברויות לקבוצות עברייניות.
ניתן לחלק את אוכלוסיית הנוער בסיכון לשתי קבוצות:
- נוער בסיכון: נוער שנמצא במסגרות חינוכיות נמוכות עם קשיי הסתגלות למסגרת שיוצרת היעדרויות, שיטוט ברחובות וחשיפה לאוכלוסייה עבריינית;
- נוער מנותק: נוער אשר יצא ממסגרת הלימודים עובד בעבודות מזדמנות, משוטט ברחובות וחי את "תרבות הרחוב" ובעל סטייה לעבריינות ואף תיקים במשטרה.
ההבדל בין הקבוצות הינו, שהקבוצה השנייה כבר מתויגת כ"גרעין קשה" והדרך חזרה שלה לנורמות החברתיות היא יותר קשה ואילו הקבוצה הראשונה נחשבת "חצי רגל בחוץ" - מדלגת בין הנורמות החברתיות המקובלת לסטייה מהנורמות.
כיום נשאלת השאלה, האם הכנסת נוער בסיכון (מהקבוצה הראשונה) לפנימייה, חושפת אותו לתכנים קשים יותר מאותו מקום ממנו הוא הגיע או עוזרת לו להשתקם?
ישנן הרבה מעלות לפנימייה. אכן פנימייה מוציאה את הנוער מסביבתו ובתהליך רציף משפרת לו את החיים ומחדירה בו נורמות המתאימות לחברה הכללית, היא נותנת לו דרכים להתמודדות ויציאה מהמצב הקודם ומרחיקה את הנוער מהגורמים הבעייתיים. אך מנגד, נוער (אשר משויך לקבוצה הראשונה) הנכנס לפנימייה, יכול להתחבר לנערים אחרים הנחשבים מקבוצת הנוער המנותק וכך להיחשף לתכנים ורעיונות חמורים יותר ממה שידע ובתהליך של חיברות ורצון להיות בחברה, אף ייקח חלק בתכנים הללו (במסגרת הפנימייה ומחוצה לה).
לדוגמה, נער שהגיע לפנימייה בגלל בעיות משפחתיות, יתחיל לעשן סמים מפני שחבריו שהגיעו מרקע קשה יותר מעשנים.
לעומת פנימיות, אני הכרתי מסגרת אחרת במהלך שנת שירות שעשיתי לפני הצבא. התנדבתי במועדונית שהנער הופנה אליה דרך הרווחה, שם הבנתי כי ניתן להגיע לתוצאות רבות עם נערים הנמצאים בקבוצה הראשונה, בתוך השכונה בה הם גרים. העבודה במסגרת מועדונית סיפקה התמודדות יום-יומית עם בעיות חדשות שצפו בחיי הנערים, וההתמודדות הזו בזמן הנכון ובמסגרת הנכונה, יכולה להוביל לשינויים רבים וטובים בנערים בסיכון.
לכן, לדעתי, פנימיות צריכות להיות מיועדות רק לנוער מנותק, מפני שיש להוציא את הנוער הזה מהמקום בו הוא נמצא ולעשות התערבות רצינית ושינוי חיים מהותי ונוער בסיכון מהקבוצה הראשונה, צריך להיות מטופל במקום מגוריו, במצבו הטבעי, ולבצע תהליך קהילתי אפקטיבי באזור עצמו, יחד עם הנערים הללו.
הפתרון לבעיה זו מבחינתי, הוא קהילתי בו תפעיל הקהילה יחד עם עובדים סוציאליים מרכזי נוער ומועדוניות רבות, בהן יתנו תמיכה לכל נער ונער, בהתאם לבעיותיו. מסגרות כאלו קיימות בערים רבות, אך אני טוענת כי התמקדות המרכזים הללו צריכים להיות באוכלוסיית הנוער מהקבוצה הראשונה, מפני שפתרון הבעיה של אוכלוסייה זו יכול להיות אפקטיבי יותר במרכזים ומועדוניות מאשר בפנימיות.
