טורקיה תישאר איסלאמית

בל נשלה עצמנו ולו גם לרגע קל, הרפובליקה הטורקית הינה מדינה איסלאמית, לכל דבר ועניין שהוא, על-אף הצהרותיו הריקות מתוכן, בכל הכבוד הראוי, של ראש ממשלתה, אחמט דבוטאולו - אתמול - בבריסל, כי טורקיה הינה מדינה אירופית וכי מרגע וזה ואילך קיימת "התחלה חדשה" ביחסים בין טורקיה לבין שכנותיה האירופיות.

הממשלה השולטת, כיום והקשורה למפלגתו של נשיא טורקיה, רג'יב טאיפ ארדואן ולראש ממשלת טורקיה, אחמט דבוטאולו, היא הממשלה שעשתה - כל שלאל יכולתה, כדי לסכל הפיכתה של טורקיה למדינה אירופית, ברוח המהפכה שהנהיג המנהיג הטורקי, כאמל מוסטפה אטאטורק והחזרתה של טורקיה אל ימיה, כמדינה איסלאמית שתרבות אירופה זרה ומנוכרת לה, לחלוטין.

המורשת החשובה ביותר שהותיר מוסטפא כמאל שהייתה מסע החילון והמודרניזציה שהחיל הוא על העם הטורקי, הולכת ומצטמצת, עד כדי סכנה לביטולה המוחלט, בתקופת שלטונה של מפלגת הצדק והפיתוח, שהינה מפלגתו של נשיא טורקיה, רג'יב טאיפ ארדואן. אומנם החליפות (תוארו של ראש המאמינים המוסלמים, שבו החזיקו הסולטאנים העות'מאנים) בוטלה במרץ 1924 והתואר פשה בוטל, כמו-גם המדרסות - בתי הספר האיסלאמיים - נסגרו. השריעה לא הייתה עוד החוק המחייב במדינה, והמג'לה - קובץ דיני הממונות המבוסס על הדין המוסלמי - הוחלף בקוד האזרחי השווייצרי בשנת 1926. דיני העונשין האיטלקיים ודינים מסחריים גרמניים אומצו אף הם. עם זאת טורקיה עוברת גל של עצום ומוגבר של איסלמיזציה בשנים האחרונות.

נכון הוא הדבר, כי שחרור האישה קיבל דחיפה מעצם נישואיו של מוסטפא כמאל בשנת 1923 לאישה בשם לטיפה אושאקי, שהייתה בעלת חינוך מערבי. השניים התגרשו בשנת 1925. מספר חוקים עודדו שינוי זה בחברה המסורתית, ובשנת 1934 קיבלו הנשים זכות בחירה לפרלמנט, ואת הזכות להיבחר כנציגות לפרלמנט. עם זאת מספרן של הנשים, עוטות הרעלה, המופיעות בה בפומבי, מתרבה והולך, משנה לשנה.

מוסטפא כמאל התייחס לתרבוש כסמל לפאודליזם ואסר את חבישתו. הוא לבש חליפה וכובע מערביים, והתעקש כי כל הטורקים ינהגו כמותו. הוא התנגד מאוד ללבישת רעלה על-ידי נשים, ועודד את הנשים להתלבש באופן מערבי ולעבוד מחוץ לבית. בשנת 1928 הכריזה הממשלה כי הכתב הערבי יוחלף באלפבית טורקי, המבוסס על האלפבית הלטיני, שהיה קל יותר ללימוד וקל יותר להדפסה, והפך את הקריאה והכתיבה לשכיחות יותר. כל האזרחים מגיל 6 עד גיל 40 חויבו ללכת לבית הספר וללמוד את האלפבית החדש. השפה הטורקית "טוהרה" מניבים ערביים ופרסיים, ואלה הוחלפו במילים טורקיות. דומה, כי כלל הסממנים החיצוניים הללו, אין בהם כדי להעלות וגם/או להוריד מהעובדה, כי ארדואן שב והחזיר טורקיה לימיה, כמדינה איסלאמית.

למי שזכרונו קצר, נזכיר כי מפלגתו של רג'יב טאיפ ארדואן, שולטת בטורקיה באופן רצוף מאז שנת 2002 ואילך, כאשר משנה לשנה, גובר ועולה כוחה ומטרתה הינה לשלוט שלטון פוליטי, בטורקיה, ללא כל שותפים קואליציוניים שהם. עם זכיית מפלגת הצדק והפיתוח בבחירות בטורקיה בשנת 2002 לא יכול היה ארדואן לכהן בתפקיד ראש-הממשלה, אחר שבעבר הטיל עליו בית המשפט איסור לכהן במשרה ציבורית בעקבות הרשעתו בהסתה לשנאה דתית. במצב דברים זה נאלץ ארדואן, לבחור לו מחליף זמני לראשות הממשלה עד לתום תקופת האיסור. הוא מינה לתפקיד זה את חברו, הנאמן לו, עבדוללה גול, סגנו במפלגה, לראש ממשלה זמני. בתום תקופת האיסור מונה ארדואן, לראשות הממשלה מטעם מפלגתו. גול שימש גם כנשיא טורקיה, עד - שלאחרונה - הוחלף הוא, בתפקידו בידי ארדואן.

מקומה הגאוגרפי של טורקיה שהינה מדינה במזרח התיכון, הגובלת בדרום, בים התיכון, בסוריה ובעירק, במערב, בים האגאי, בצפון-מערב, ביוון ובבולגריה, בצפון, בים השחור, בצפון-מזרח, בגאורגיה ובמזרח בארמניה, באזרבייג'ן (דרך נחיצ'יבאן) ובאירן - הוא, הוא זה שהביא אותה לחתום על ההסכם למניעת הגירת הפליטים לאירופה. תיתכנה גם סיבות משנה, אלה וגם/או אחרות, אך עניין חתימת ההסכם נעשתה בידי טורקיה, מטעמים פרקטיים גרידא, בשל מיקומה הגאוגרפי ותוך אי-ויתור על הרעיון של הפיכתה למדינה איסלאמית, שאינה מדינה דמוקרטית.

למרות שטורקיה הינה רפובליקה חילונית, וחוקתית ונמנתה עם החברות המייסדות של האומות המאוחדות, ושל ארגון המדינות האיסלאמיות, הרי אין לצפות לכך, שהיא תחזור בה מהתקרבותה לאיסלאם, בשנים האחרונות. בל נשכח, כי טורקיה מנהלת משא-ומתן אגרסיבי, לצרופה לאיחוד האירופי. סכום העתק, בגובה של שלושה מיליארד אירו (3.2 מיליארד דולר), הפטור מוויזות וחידוש המשא-ומתן על צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי המשותף, אינם מעידים על רצונה של טורקיה לנהל בשטחה מדינה אירופית וחילונית, במקום זו האיסלמות המנוהלת, מזה 13 שנה בקירוב, בשטחה.

דבריו של נשיא המועצה האירופית, דונלד טוסק הפולני, שהדגיש שהישיבה המיוחדת בבריסל התמקדה בעיקר בסוגיית המהגרים ולא בשיפור היחסים עם טורקיה - שהורעו בשנים האחרונות בזמן שארדואן ניצל המנדט שלו כדי לחזק את אחיזתו בשלטון, שעה שמבקריו של הנשיא הטורקי אמרו שהוא פגע בזכויות יריביו, בתקשורת ובמיעוט הכורדי, מצביעים על כך שמדובר בהסכם נקודתי ותועלתי, המשרת, אד הוק, מטרותיהם הפוליטיות, קצרות הטווח של כל הצדדים לו. "המטרה העיקרית שלנו היא לעצור את זרם המהגרים לאירופה", אמר טוסק הפולני.

האירופים, וקנצלר גרמניה אנגלה מרקל בראשם, נתונים כיום בלחץ עצום לנהל זרם המהגרים הגדול ליבשת, שרובם הגדול מסמן לעצמו גרמניה, כיעדם הסופי. משבר הפליטים סייע ליריביה הפופוליסטיים של מרקל להרים ראשם, מעלה מעלה, מסוגיות פוליטיות שוליות והעבירם אל מרכז "הפוליטיקה הגדולה", מה עוד שהוא פילג בין מדינות האיחוד האירופי, לגבי האופן שבו יש לטפל במצב הדברים הקיים. ימים יגידו אם התקרבותה החלקית של טורקיה אל אירופה, בחתימת ההסכם לעצירת גל הפליטים, כמו-גם יחסיה המעורערים עם רוסיה, ישפיעו, אם בכלל, על האיסלאמיזציה המואצת שעוברת טורקיה, בשנים האחרונות, אם לאו.