פריז של תקווה

ועידת פריז לשינוי אקלים, היא COP21, נכנסה ביום שני (7.12.15) לשבוע השני של הדיונים. נציגים רשמיים של 195 מדינות התכנסו כדי לדון בשני נושאים חשובים: הפחתת פליטות של גזי חממה בעולם והיערכות לשינוי האקלים שכבר מתרחש - זו לא שאלה של אם השינוי הזה קורה, אלא מה עושים בשביל להתמודד אתו. פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה ומומחה למדעי האטמוספרה והחלל, עוקב אחר המתרחש בפריז ומספר על מה שהתרחש שם עד עתה.

פרופ' יאיר, איך אתה מתרשם מהוועידה?

"עד עכשיו הגיע לציבור מעט מאוד מידע, וגם אני לא יודע להגיד מה מתרחש בחדרים הסגורים מבחינת משא-ומתן. מה שכן, יש מדינות שמאוד לוחצות להגיע להסדר כי הן תלויות בזה לקיומן.

"בין המדינות הנוכחות בוועידה יש חלוקה לגושים, כשלכל גוש יש אינטרסים ורצונות משלו. עוד מוקדם להגיד כי בינתיים יש מעט מאוד מידע שמדווח החוצה, אבל אני רוצה להיות אופטימי".

יש לנו סיבה לאופטימיות?

"אני אופטימי מכיוון שאני יודע ש-'Failure is not an option', שזה משפט שלקחתי מנאס"א. אז גם כאן, בדיונים על שינוי האקלים, כישלון הוא פשוט לא אופציה. מובן שההגדרה של מהי הצלחה ומהו כישלון היא בעיני המתבונן, אבל אני נוטה להאמין שיגיעו להסכם משמעותי ושענקיות האנרגיה העולמיות שהן ארה"ב, סין, ברזיל והודו יאותתו על שינוי כיוון דרמטי. אם הכוחות הגדולים ישנו את כיוון הרוח, אני מאמין שהם ייצרו השפעה מאוד משמעותית על שאר העולם".


הסכמות מוקדמות


פרופ' יאיר מזהה בוועידת האקלים קולות רבים, ואומר שם הוא מזהה נכון, המנגינה שנשמעת משם שונה מזו שהייתה בוועידת קופנהגן (ועידת האו"ם לשינוי אקלים שהתקיימה בשנת 2009).

איך אפשר לוודא שהוועידה לא תיכשל כמו ועידת קופנהגן, ולהימנע מלחזור על הטעויות שנעשו שם?

"ישראלית שעובדת במשלחת הבריטית לוועידה העבירה אצלנו סמינר בבית הספר לקיימות לפני כמה חודשים, וסיפרה שבדרך כלל רוב ההסכמות בכנסים עולמיים כמו זה נסגרות מראש. היו המון פגישות לפני ה-COP21. לפני שנה התקיימה COP20 בלימה שבפרו, COP19 התקיימה ב-2013 בוורשה ועוד לפני כן היו מפגשים נוספים. הרבה מאוד דיונים מכינים כבר נעשו, ואני מאמין שרוב ההסכמות במידה כזו או אחרת כבר נעשו מראש. הוועידה היא הישורת האחרונה במישור ההצהרתי והפומבי. אני מקווה שאכן רוב ההסכמות כבר התקבלו, ועכשיו בוועידה נקבל את הגושפנקה של מנהיגי המדינות לעיני העולם כולו".

אתה חושב שהעובדה שארה"ב וסין, לדוגמה, הגיעו להסכם בסוף 2014 מסייעת לקדם את הנושא?

"בלי ספק בכלל. 2014 הייתה שנת מפתח מפני שלראשונה סין וארה"ב, שלא חתמו על ההסכם בוועידת קופנהגן ואפילו לא אישררו את פרוטוקול קיוטו, הן שחקניות משמעותיות. גם בסין מתחילים להבין את המצב: ראיתי ביום ראשון האחרון כותרת שעד שנת 2020, יחלו בסרטן הריאות 800,000 איש בכל שנה בגלל זיהום האוויר. אז אנחנו יכולים לגחך, ראיתי מישהי שכתבה בתגובה בפייסבוק ש-800,000 בסין זה מתחת לטעות הסטטיסטית, אבל אני לא חושב שזה נכון - הרי גם הממשל הסיני דואג לאזרחים שלו".


הולכים בין הטיפות


מה לדעתך התרחיש הכי טוב שיכול לצאת מהוועידה, ומה התרחיש הכי גרוע?

"התרחיש הכי טוב הוא שיהיו הסכמות על הפחתות משמעותיות יותר ממה שעל הפרק כרגע, כלומר שהיעד יהיה התחממות של לא יותר משתי מעלות עד סוף המאה. אם לא יגיעו להסכמות כאלה וכל מדינה תעשה מה שהיא רוצה, התוצאה יכולה להיות עצובה. על התרחיש הכי גרוע אני בכלל לא רוצה לחשוב - ברור שיכולות להיות מחלוקות קשות. מה שמעודד הוא שהמחלוקות כיום הן כבר לא על אם צריך לעשות משהו, אלא על כמה צריך לעשות, והשיחות עוסקות בסף שעליו אפשר להגיע להסכמה.

"בניגוד לקיוטו, ששם דובר על מנגנונים לבקרה ולאכיפה, להסכם המתגבש כעת אין מנגנונים כאלה. הוא לא כובל ומחייב, אלא מתמקד בהסכמות ובשקיפות בביצוע. לא מדובר על הקמת מנגנון שיעקוב אחר פליטות גזי חממה של מדינה כזו או אחרת, אלא על כך שכל מדינה תצהיר על כמות הפליטות שהיא עומדת להפחית, ובהמשך תדווח כמה כבר הפחיתה. זו יצירת מנגנון בינלאומי של שקיפות. ברגע שהשיח יהיה פומבי ויחשוף את 'הטובים' ואת 'הלא טובים' בהיבט של שמירה על כדור-הארץ, אני מאמין שזה יהיה אפקטיבי.

"דרך אגב, אם היו פותחים שיח גם על מנגנון אכיפה, הוועידה כנראה הייתה נכשלת מראש. אני חושב שבכך שלא הקימו מנגנון כזה הסירו מהמורה גדולה ואפשרו למדינות כמו ארה"ב וסין, שבעבר לא עשו זאת בגלל החשש מפיקוח ומסנקציות, להצטרף לשיח".

אבל אם לא מקימים מנגנון אכיפה, מה ימנע ממדינות כמו סין והודו, לדוגמה, להעביר נתונים שקריים בהמשך?

"כי כששמים עיניים בחלל אי-אפשר לשקר. הלווינים רואים הכל. היום יש מערכות ניטור גלובליות ויהיה קשה מאוד לעוות את המספרים. בדיוק כמו שמדינות לא משקרות כיום על התל"ג שלהן, זה נראה גרוע מאוד כשמדינה מציגה דבר אחד ומבצעת משהו אחר. הפערים האלה יכולים ליצור מבוכה גדולה מאוד למדינה שתנסה לרמות".


אופטימיות זהירה


למרות הרצון הטוב של המדינות המשתתפות בוועידת האקלים, יש גם נושאים שעלולים לעורר מחלוקת. פרופ' יאיר מצביע על שני נושאים עיקריים: רמות הפחתת הפליטות שאליהן יידרשו המדינות להגיע, והיעד של השימוש באנרגיות מתחדשות במדינות שיש להן כרגע רק מקורות אנרגיה מזהמת.

"לבוא אל מדינות העולם המתפתח בדרישה להקטנת הפליטות או לשינוי משק האנרגיה, זה מעבר ליכולות שלהן כיום", הוא מסביר. "הן צריכות עזרה מפני שצורכי הפקת המזון והאנרגיות שלהן הם כאלה שהמעבר שלהן לאנרגיות מתחדשות הוא מותרות. כאן יכולה להיות מחלוקת על מידת העזרה, או על כמה מהר הן צריכות להגיע ליעדים האלה, ועד כמה מדינות העולם המערבי, שכבר זיהמו את מה שזיהמו, צריכות עכשיו לעזור למדינות עולם השלישי לא לעשות את הטעויות שהן עצמן עשו בעבר. המדינות המפותחות יכולות להתווכח על כמה כסף הן יפקידו בקרן הגלובלית שהוקמה (GCF) ובבנק להשקעות.

"לא משנה על מה יהיו מחלוקות, חשוב לזכור שהשורה התחתונה היא מה המדינות רוצות עבור האזרחים שלהן - חיים טובים, רווחה, התפתחות כלכלית. לא רק עכשיו אלא גם לדורות הבאים. צריך לעשות את זה בצורה אחראית, כלומר לדאוג לניהול מושכל של משאבי הטבע ולא להשאיר אחרינו אדמה חרוכה".

מבחינת התכוננות ישראל לוועידה: המשרד להגנת הסביבה פרסם יעדים של הפחתה בפליטת גזי החממה לנפש, אך בשורה התחתונה מדובר בעלייה כוללת של 14% בפליטות. אתה חושב שאפשר היה להציב יעד של ירידה כוללת בפליטות גזי החממה?

"לא בטוח. צריך לקחת בחשבון שהמדינה ממשיכה להתפתח: האוכלוסייה גדלה, והצרכים האנרגטיים והתחבורתיים נמצאים כל הזמן נמצאים בעלייה. לדעתי היעד שהוגדר לשימוש באנרגיות מתחדשות לא מספיק: כיום הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת עומדת על 4% בלבד מסך כל הייצור, כשהיעד שהוגדר לשנת 2030 הוא 17%, ואני חושב שצריך היה להציב רף יותר גבוה של 30%. אבל לפחות אנחנו רואים שיש מגמה.

"אני מסתכל על מה שהיה לפני 15 שנה מבחינת שמירת הסביבה - זיהום אוויר, מים וקרקע, וחלוקת משאבים, ורואה שאנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי היום. לא אגיד שגמרנו את העבודה ושאפשר להניח רגליים על השולחן, להפך. אני רוצה דווקא להזכיר את אסון דליפת קו הנפט בשמורת עברונה ואת העלות העצומה שתהיה למשק בעקבותיו, ואת העובדה שכיום אנחנו עדיין 'מכורים' לגז ולנפט. אבל אני בהחלט מרגיש שינוי בכיוון הרוח, ושהשינוי הוא חיובי".