סערת "שוברים שתיקה" אליה נקלע שלא מדעת נשיא המדינה, מקבלת נפח תקשורתי ההופך אותה ולו לכאורה, לפולמוס מכונן המאיים על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית.
הגם שסוגיית הלגיטימיות לפעילות ארגון שוברים שתיקה עולה מעת לעת לשיח הציבורי, הרי שזה לראשונה הושתו צעדים מגבילים בהקשר למרחב הפעולה של גוף זה. מהלכים אלה מבשרים ככל הנראה מגמת הכבדת יד על הארגון אשר חרת על דגלו את הבאשת ריחה של ישראל בעולם, בעצה אחת עם תנועת ה-BDS.
בהינתן הגישה הטולרנטית עד-כה, מצד הרשויות בישראל, ניצלו אנשי שוברים שתיקה את הבמה באין מפריע ושיווקו מנות גדושות של ארס במסווה של "מידע מפנים" באופן שהציג את צה"ל כצבא קלגסים המפר ברגל גסה נורמות לחימה וזכויות אדם.
הגישה המתחסדת של ראשי הארגון לפיה שוברים שתיקה, ממלא משימה דגולה של "שומר סף" ובכך מבצר את צביונה הדמוקרטי של ישראל, גם אם נשמעת אוטנטית על גבול הנאיביות, אינה אלא מסווה לפעילות סמי מאורגנת שתכליתה לעבות לחץ בינלאומי על ישראל, במגמה לגרום להפלת ממשלתו של נתניהו.
אין תימה שאנו עדים יותר ויותר להתייצבותם של גורמים פוליטיים מצידה השמאלי של המפה הפוליטית לצד שוברים שתיקה, משל היה מדובר בעוגן מרכזי של הדמוקרטיה הישראלית. לדידם, נקיטת צעדים נגד שוברים שתיקה היא בבחינת סתימת פיות (שלא לומר "מקרתיזם") במטרה לחפות על עוולות כלפי הפלשתינים.
הניסיון ליצור בידול בין פעילות שוברים שתיקה בחו"ל, אשר רצויה פחות, לבין הפעילות בארץ, נשמעת פתטית עד מאולצת. הקלות הבלתי נסבלת של סממני ההזדהות עם שוברים שתיקה, אינה עניין של מה בכך; טמונה בכך אמירה צלולה ונוקבת - "איננו נותנים אמון בצה"ל" מאחר שלא מספרים לנו את האמת ומטייחים חקירות של אירועים חריגים ובלתי מוסריים. מכאן עלול להשתמע, כי גורמים פוליטיים אינם בוחלים בהקרבת צה"ל על מזבח המאבק הפוליטי נגד ה
ממשלה הלגיטימית בישראל.
באבחה אחת נשכח משקלו הסגולי של שוברים שתיקה בהזרקת מידע מגמתי ועוין ל"ועדת גולדסטון", לאחר מבצע "
עופרת יצוקה" ולוועדת האו"ם לבדיקת פעילות צה"ל ב"צוק איתן". האם גם התנהלות זו ראויה להיחשב כמעשה נאור בשם הדמוקרטיה? כלום שירתו מעללי "שוברים שתיקה" את האינטרסים הלאומיים של ישראל במאבקה בטרור החמאס מרצועת עזה?
שוברים שתיקה אינו יכול להצטייר כמשענתה של הדמוקרטיה הישראלית ולא כשומר החותם של מוסריות צה"ל, אלא ככזה המנצל לרעה את הדמוקרטיה ויורק בפניה של המדינה. הפצת שקרים כעניין של מדיניות, כמודוס אופרנדי של ארגון מוטה שנאה כלפי ממשלה נבחרת בישראל תוך מיקוד מאמץ ההסתה בפעילות בחו"ל ובעיקר במוקדים בהם קיימת ממילא עויינות לשלטון הימין הישראלי, אינה בבחינת מעשה תמים, אלא מהלך הנותן "רוח גבית" לתנועת החרם האגרסיבית ה-BDS. אדרבה, יש כאן מעין "הזנה הדדית" כאשר "שוברים שתיקה" מתדלקים את תעמולת ה-BDS בשקרים, כביכול מכלי ראשון.
מי שמאמץ את התפיסה לפיה צה"ל נדרש לעין הבוחנת של "שוברים שתיקה" כמעין "אינסטנסיה אוביקטיבית" לשמירת המוסר של חייליו, אינו יודע על מה הוא שח, ובמקרה החמור יותר כופר במנגנוני הבקרה המשפטיים של מערכת הביטחון ובסמכותם החוקית.
נכון, השירות בשטחי יהודה ושומרון בהינתן עויינות פלשתינית מבעבעת, אינו מבטיח התנהלות נקייה מחריגות, אך הללו הן בגדר השוליים שבשוליים. יתר על כן, כלום ניתן לנתק את המציאות בשטחים לעובדת הסרבנות הפלשתינית הקונסיסטנטית מאז ראשית ימי הסכסוך? האם ניתן להתעלם מהתהפוכות הפוקדות את העולם הערבי המתדפקות על גבולותינו ולהתניע ללא דיחוי, מהלך של פתרון המבוסס על נוסחת שתי מדינות לשני עמים? האם "סיום הכיבוש" הוא מטרה בפני עצמה המקדשת את כל האמצעים?
בכך לא סגי; "ועידת
עיתון הארץ לשלום" שנערכה בימים האחרונים (15-13 דצמבר) בניו-יורק, שימשה כבמה לניגוח בוטה של ממשלת ישראל. שלא בטובתו נקלע נשיא המדינה לאכסניה ששידרה מסר אופוזיציוני מובהק, באמתלה של דאגה אמיתית לעתידה של ישראל. הגם שנשא נאום ציוני בעל צביון ימני, נראה שנפל למלכודת שנטמנה לו על-ידי מערכת העיתון והקרן הישראלית החדשה. מבחינתם, הופעת הנשיא ריבלין שהיוותה לאירוע נופך ממלכתי, מעין משקל מאזן למסר המרכזי של הוועידה, קרי - דרבון הממשל האמריקני לעבות לחצים על ממשלת נתניהו.
הבעיה אם כן, אינה עצם הופעתו של הנשיא באירוע שאליו הוזמנו נציגי "שוברים שתיקה", בכירים ברשות הפלשתינית, ואפילו פעיל ה-BDS הבכיר רוג'ר ווטרס, אלא הניצול המתוחכם של הנשיא על-ידי מארגני הוועידה. אפשר שהנתק האישי השורר בין הנשיא לבין ראש הממשלה, היווה אף הוא, קטליזטור לעיצוב תדמיתו של הנשיא כ"אתרוג" של השמאל, ובלבד שהדבר ישרת את הרעיון המרכזי של מארגני הוועידה.
לבד מתקרית הסרת דגל ישראל מבימת הנואמים, ראוי להפנות תשומת לב לתכנים שהשמיעו דוברים בוועידה, דוגמת סופרת הארץ
עמירה הס - "כל מי שמתכנן לעלות לישראל, שיידע שהוא עומד לעשות פשע". עוד הדגישה, כי "במציאות של אפליה קיצונית, שמקצינה כל הזמן, הגירתם של יהודים לארץ, היא בחירה מודעת בשותפות בנישול ובגירוש הפלשתינים ובייסוד האפרטהייד בפועל. אפרטהייד הוגדר כפשע. לכן, הגירה לישראל במצב היום, ובייחוד של אזרחים במדינות הרווחה המערביות, היא שותפות בפשע".
דוברת אחרת, חברת הכנסת לשעבר
קולט אביטל, צוטטה באומרה כי "ללא מעורבות זרה, ללא לחץ על ישראל דבר לא יזוז". בהמשך הדגישה כי "עלינו לנסות לגרום לישראלים להבין כי להמשך הכיבוש יש מחיר". היא גם קראה למדינות אירופה לחייב אזרחים ישראלים בויזה כתנאי לכניסתם ליבשת. לדעתה, ראש הממשלה נתניהו חש שהוא לגמרי חסין מפני ענישה של הממשל בוושינגטון, מאחר שהמדינאים האמריקניים תלויים בתמיכתה של הקהילה היהודית.
בהמשך ישיר לוועידת הארץ, פרסם
גדעון לוי מאמר שיטנה בכותרת "הידד למלשינים" ובמסגרתו הריע לארגון "שוברים שתיקה", כך כתב בין השאר, "הידד גדול, כמובן, למתעדי פשעי הכיבוש, המביאים אותם לידיעת הציבור, בארץ ובעולם; הידד למי שלא מוכנים לשתוק למולם; הידד ל"שוברים שתיקה"!
גם אם אין חדש בהצבעה על משקלו של
עיתון הארץ כגורם המלבה שטנה (כאן ובחו"ל) כלפי הממשלה המכהנת בישראל שנבחרה בהליך דמוקרטי, הרי שדומה כי הפעם נרשמה עליית מדריגה במה שניתן לפרש כשיתוף פעולה בין העיתון לבין תנועת ה-BDS. הקו הנמתח בין העיתון לבין "שוברים שתיקה" וה-BDS, ראוי שידליק נורה אדומה. גבולות
חופש הביטוי, כבודן במקומן מונח, אך הללו נחצו זה מכבר, הן בוועידת הארץ בניו-יורק והן כמעשה של יום יום באמצעות המהדורה הבינ"ל של עיתון הארץ בשפה האנגלית המזריקה קיתונות של ארס העויין לממשלה לדעת הקהל הבינ"ל.
