הזכות לחלום

בני נוער שגדלים בפריפריה ובאזורי פיתוח, חולמים "בהתאם" למקום בו הם גדלים. נער מהמרכז שגדל בסביבה סוציואקונומית גבוהה, חולם רחוק וברור לו שהוא יכול (או לחלופין: גדל עם המסר) להיות מה שהוא רוצה 'כל מה שתרצה אתה תשיג'. החלום להיות עורך-דין, להיות רופא, מורה, מנהל, מדען, נדיר באזורי פריפריה.

נוער הפריפריה גדל במציאות אחרת, עולם המחויבויות שלהם עצום. עליהם לצאת לעבוד בכדי לעזור בבית או להתקיים. לקחת חלק פעיל במטלות הבית. רבים מההורים אינם מתפקדים לבד וזקוקים לעזרה יום יומית מילדיהם המתבגרים כדי להסתדר.

לאחרונה פגשתי בנער שביקש להצטרף לכיתת לימוד תגבור אחר-הצהריים לבגרות. לאחר מס היעדרויות התברר, כי הנער לא מגיע מכיוון שהוא שומר על אחותו הקטנה כשהוריו בעבודה ולא ניתן למצוא סידור אחר. לא אחת שמעתי כי תלמידים מבקשים להשתחרר ממסגרת תגבור לימודית בטענה כי עליהם לעזור בבית להורים.

לצד מציאות זו, בתי-הספר והחברה, מצפה מבני נוער אלו להוציא תעודת בגרות מן המניין, כדי לקבל כרטיס כניסה לחברה. כיצד יעמדו בצפייה זו ללא רשת תמיכה מהבית או מהחברה?

השאלה האם תלמדו באוניברסיטה אצל הרבה מבין בני-הנוער לא שאלה שמתעסקים בה. אקדמיה?!? כל-כך רחוק מהמציאות אמרה לי נערה. מה את/ה רוצה להיות כשתהיה גדול? קיימות תשובות רבות כגון: "יהיה לי מכולת". עסק עצמאי "משאית". תשובות של בעלי מקצוע שונים. הייתכן שאנו במדינת ישראל מפתחים ילדים בפריפריה עם חלומות שונים מילדים במרכז?

המעגל של ההזדמנות החינוכית מסתבר, אינו טמון רק בבית בו גדל הילד, כי אם במערכת החינוך. בתי-הספר אליהם נשלחים, בתי-ספר שלא יודעים לראות אותם כסיפור הצלחה, אלא כדור ההמשך של הוריהם. בתי-ספר שלא מעניקים ידע כללי ומחלקים את הנערים לקבוצות של המצליחים ואלו שלא. נערים שאינם משכימים בבוקר לבית-הספר כדבר טריוויאלי במערכת, בית-הספר לא מברר היכן הם היו היום. נער מבקש ללכת הביתה והמורה אף ממליץ לו שיישאר שם. הילדים האלו מפתחים חסינות וריחוק ממציאות "מצליחנית" (כפי שמצטייר מצליח בחברה) ויוצרים מעטפת איתה הם יכולים להזדהות. לצאת ממעטפת זו דורש המון אומץ ותמיכה חזקה.

משיחה עם נער שלומד לשלוש יחידות במתמטיקה הבנתי, כי ביקש מבית-הספר לגשת לארבע או חמש יחידות, אך בית-הספר לא נתן לו תשובה ממשית האם בקשתו תתאפשר. הנער סיפר כי "קשה ללמוד במקום שלא מאמינים בך שתצליח". השוני והפער העצום שבו גדלים בני-הנוער שלנו דור העתיד, גדל עם מסרים שונים במקומות שונים בארץ. המחשבה על פתרון גלגלה רעיון שאולי ניתן ליצור ערבוב בין בני-הנוער מסגרות לימוד משותפות, תנועות נוער שבתפיסה שלהם בני-הנוער יגיעו עם פרופיל שונה. ניצור הזדמנות לחלום לנערים ונערות מכל מקום בארץ על אקדמיה ולימודים גבוהים.

נפתח רשת ביטחון לימודית לכל אלה שנושאים בעול הבית ואין ביכולתם להעדר מהבית לזמן ממושך, כיוון שעליהם למלא תפקיד אחראי בבית. יש לנו הרבה מה ללמוד מאותם בני-נוער שלמדו בגיל צעיר אחריות. נעבור בין עיר לעיר ונפגוש נערים עם הדמיון לחלום רחוק.