|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קיימים הבדלים משפטיים ורכושיים משמעותיים בין זכויותיהם של בני זוג נשואים לבין מצב בו הם ידועים בציבור: במזונות, בירושה ובחלוקת הרכוש
|
|
[צילום: נתי שוחט, פלאש 90]
|
|
|
|
|
בני זוג רבים נוטים לחשוב שאין כל משמעות לטקס הנישואין, כל עוד הם מחויבים רגשית זה לזו. אולם, לכל הפחות מהבחינה המשפטית, מחשבה זו שגויה, שכן לעובדה כי בני זוג גרים יחד אך לא נשואים - ישנן משמעויות אקוטיות, אותן יש להבין.
אף שהפסיקה והחקיקה הולכות כברת דרך ומעניקות זכויות שונות לא רק לנשואים, אלא גם לידועים בציבור - הרי שעדיין לא ניתן לומר, כי קיים שוויון בכל הנוגע לזכויות המוענקות לבני זוג נשואים, לעומת אלו של הידועים בציבור. להלן, בקצרה, הפערים הקיימים כיום בין בני זוג נשואים לידועים בציבור בתחום דיני המשפחה.
מזונות אישה
לפי הדין האישי, החל על זוגות נשואים יהודים, בעל חייב לספק לאשתו את מזונותיה כל עוד הם נשואים (אלא אם כן היא איבדה את זכותה לכך במהלך הנישואין, כגון אם בגדה בו).
אצל ידועים בציבור, המצב מסובך בהרבה. ככלל, לא קיים בחוק מושג של מזונות ידועה בציבור. קיים סוג של מזונות יציר הפסיקה המכונים "מזונות" משקמים. הללו נפסקים במקרים מוגבלים בלבד, כאשר הוכח, כי קיים פער כלכלי מהותי בין הצדדים, הסתמכות כלכלית של בן הזוג החלש על בן הזוג האמיד, יחסים ארוכי טווח ו/או ילדים משותפים.
גם כאשר נפסקים מזונות אלו, הם יהיו לטווח מוגבל בלבד, ובסכום שלא בהכרח מכסה את כלל צרכי בן הזוג הנזקק, אלא רק יעזור לו לעמוד על הרגליים. אין ספק, כי מדובר כאן בהבדל של ממש, שיכול להיות מהותי מאוד במצב בו מצבה הכלכלי של האישה אינו שפיר, והיא נתמכה בידי בן זוגה במהלך חייהם המשותפים.
ירושה
לפי חוק הירושה, בני זוג נשואים יורשים מחצית מהעיזבון, ללא צורך בהבאת הוכחה מסוימת מלבד עצם הנישואין. אצל ידועים בציבור, כל אחד מהם יירש מחצית רק אם בני הזוג עומדים בתנאים המצטברים הבאים:
1. הם אינם נשואים לאחר בעת הפטירה (בני זוג יכולים להיחשב ידועים בציבור בעיני בית המשפט גם אם פורמלית מי מהם עדיין נשוי לאחר, אולם הם לא יוכלו לרשת זה את זה).
2. אין הוראה אחרת בצוואה (ככל שנערכה צוואה על-ידי בן הזוג שהלך לעולמו).
3. הם ניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף (אחרת כלל לא ניתן לומר שמדובר בידועים בציבור).
חלוקת רכוש
לב המחלוקת בין ידועים בציבור נטוע בדרך כלל בשאלת חלוקת הרכוש. אצל בני זוג נשואים (שלא ערכו ביניהם הסכם ממון הקובע אחרת) הרי שבעיקרון, כלל הרכוש המשותף שנצבר במהלך הנישואין אמור להתחלק בצורה שווה במעמד איזון המשאבים (קיימת אפשרות לחלוקה שאינה שווה, אולם זהו הכלל הבסיסי הקבוע בחוק). אין צורך בהבאת הוכחה מסוימת לצורך ביצוע חלוקה שווה. ההפך הוא הנכון: בן זוג שטוען, כי בן זוגו האחר אינו זכאי לרכוש שנצבר במהלך חיים משותפים או זכאי לפחות ממחצית - אמור להוכיח זאת, ואין מדובר בדבר של מה בכך.
לעומת זאת, אצל ידועים בציבור לא קיימת הנחה אוטומטית זו, ועליהם לעבור מספר מכשולים בטרם שיוכרו כזכאים לחלק מהרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. ראשית עליהם להוכיח שהם ידועים בציבור. לשם כך, עליהם להוכיח קיום חיי אישות כבעל ואישה, וניהול משק בית משותף. בתי המשפט יבדקו בין היתר את הקשר בין הצדדים, הסיבה שבגללה נמנעו מלהינשא (האם הייתה מניעת דתית לעשות כן, או שמא בני הזוג פשוט בחרו במודע שלא להינשא), מגורים תחת קורת גג אחת, וניהול כלכלי של משק הבית. לעיתים, יאלץ הצד הטוען לשיתוף להביא הוכחות בדמות עדים ומסמכי בנק, שיעידו על הקשר ביניהם, לרבות שיתוף כלכלי.
לאחר שעמדו בנטל זה, ולאחר שבית המשפט השתכנע כי הם אכן ידועים בציבור, הם יידרשו להוכיח שותפות ברכוש העומד לדיון. ככלל, יהיה קל יותר להוכיח שיתוף בנכס בו עשו שימוש יומיומי או שנצבר על-ידי שניהם במשותף (כגון רכב או חשבונות בנק), מאשר בנכס עסקי או כזה שנצבר לפני החיים המשותפים. ביחס לשני הסוגים האחרונים - תידרש הוכחה כבדת משקל.
הסיבה לדרישה הנוקשה יחסית בכל הנוגע לשיתוף ברכוש, היא שקיימים מצבים רבים בהם ידועים בציבור שומרים, ביודעין ובכוונה תחילה, על הפרדה רכושית בכל הקשור לשאר נכסיהם, בעיקר במצב בו כל צד כבר הגיע עם רכוש שצבר קודם לכן, והוא השביח במהלך החיים המשותפים.
|
|
מאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.
|
|
| תאריך:
|
23/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2015
|
|
עו"ד אריאל דרור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מנחם22
|
25/12/15 16:08
|
|
|
|
2
|
|
אהרון שחר
|
25/12/15 16:40
|
|
|
על האמת חשוב להודות: אילולא ג'ודי מוזס, לא היה סילבן שלום מגיע לגבהים הציבוריים שאליהם צמח. היא חיבקה אותו בחום לב והובילה אותו עד אל הצמרת החברתית שאליה השתייכה ודאגה במשך שנות חייהם המשותפות לטפח את מעמדו ושמו כדי שיגדל, ויחד עמה יגיע לעמדות הגבוהות ביותר - אולי ראש הממשלה ואולי הנשיא.
|
|
|
|
|
ביקורו של ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, בטורקיה ב-19 בדצמבר משקף את חששותיה של תנועת חמאס מחידוש המגעים בין טורקיה לישראל על נרמול היחסים בין שתי המדינות.
|
|
|
|
|
על פניו טענותיהן של שוברים שתיקה רציניות. אי-אפשר לדחות אותן באמירות שהם אנטישמיים ושונאי ישראל, משום שיש להם נימוקים לא מבוטלים באשפת החצים שלהם.
|
|
|
|
|
הסגנון. הסגנון הוא תוכן. רבה של קבוצת יבנה, הרב עילאי עופרן, כותב, לא רק לצאן מרעיתו, אלא לציבור הקשוב לדבר עיון או הגות של תופס תורה ומורה הלכה, דברים על יום הקדיש הכללי ומיצר על שאיננו מעוגן במה שהוא קורא "חובה הלכית". אין לו פסיקה בשולחן ערוך. הוא לא אומר כי השואה אינה מעוגנת כזיכרון לדורות בפסיקה החלה על כלל ישראל. הוא כותב על יום הקדיש הכללי. לא יום הזיכרון לשואה ולגבורה שגם הוא אין לו סעיף בשולחן ערוך. בוודאי לא על יום השואה האוניברסאלי החל ב-27 בינואר על-פי החלטת האומות המאוחדות. אלה אינם במרחב בו הוא חג. לכאורה הוא מצביע על הינתקות הממסד הרבני בארץ ובעולם - בלי לבחון טעמיה הטרגיים של הינתקות זאת - מן המנוף המעלה בכוחה של הוראה לדורות את דברי הימים מן הימים ההם לזמן הזה, לכל זמן שיבא. מנוף זה הפך את יציאת מצרים לאבן פינה בבניין הזיכרון היהודי, את חורבן הבית הראשון ואת חורבן הבית השני לאבל החל מדי שנה בשנתה על כלל האומה, את פורים על מגילתה, את חנוכה על מנורתה. השואה, הקמת המדינה, שתי הוויות שיא בדברי ימיה של האומה במאה העשרים נותקו מכבלי המנוף, לא יום הקדיש, לא יום העצמאות שנמסרו בידד הארכיטקטורה החילונית לעילא של הזיכרון, אלא השואה עצמה, התקומה עצמה.
|
|
|
|
|
השמועות על מינוי הקרוב של אריה מכלוף דרעי לתפקיד שר הפנים עקשניות. אם מעשה קפקאי מסוג זה היה מתרחש במדינה אחרת, במקום אחר, היינו יכולים להעלות חיוך, אלא שהוא עלול להתרחש אצלנו, ויש מקום לדאגה רבה. לפני מיטב ידיעתי, אין ולו מדינה דמוקרטית בעולם שבה שר שהורשע בפלילים על עבירות חמורות וישב בכלא על כך, חוזר אל מסדרונות השלטון. חמורה שבעתיים העובדה שראש הממשלה מוכן לתת את ידו למעשה חמור זה, המבזה את שלטון החוק, רק בגלל נוחות פוליטית, ולמנות את אריה מכלוף דרעי לשר הפנים, תפקיד שנאלץ לעזוב אותו בבושת פנים בגלל הרשעתו בפלילים.
|
|
|
|
|
