האלימות הגואה בישראל - מתי יהיה הסוף?

החברה שלנו הפכה לאלימה יותר ויותר - רצח על כבוד המשפחה, בתוך המשפחה, רצח נשים, ארגוני הטרור הנלחמים זה בזה, רציחות על-רקע לאומני ומה לא. במקום לפתור סכסוכים בדרך של גישור, פישור ובתי המשפט, כל אחד לוקח את החוק לידיו ורצח מוליד רצח, פשע גורר פשע.

בשנת 2013 היו 208 ניסיונות לרצח לעומת 199 בשנת, 2012 מתוכם היו 120 רציחות בכל אחת מהשנים, דהיינו כ-60 אחוזי "הצלחה". אלה נתונים מבהילים וצריך לשים להם סוף.

אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא העדר סמכות מקובלת, אם במשפחה, כאשר מחברה משפחתית שמרנית, הפכנו לחברה משפחתית ליברלית, הכל מותר, מותר לבגוד, מותר להתגרש, מותר לצאת נגד ההורים והמורים בקיצור מתירנות מכסימלית - הכל מותר.

בתי הספר חדלו מלשמש גורם מחנך, והם הפכו לבתי חרושת לציונים, ההורים אינם מקבלים את סמכות המורים, והילדים הולכם בעקבותיהם. הידע הנרכש דרך האמצעים האלקטרוניים השונים, המתחרה בידע שיש למורים גם הוא פוגע בסמכותם.

גורמי אכיפת החוק, החל במשטרה שהתגלתה במערומיה בשנתיים האחרונות, הצורך שלה לטפל בניסיונות הפיגוע של הפלשתינים, ולתת מענה מידי לכל אירוע, התרבות הארגונית הקלוקלת שפשתה במשטרה, ובעקר בכל האמור לקצונה הבכירה, לא הוסיפה לה בריאות ויחסי ציבור בקהילה.

בתי המשפט לא נותנים את התפוקה הדרושה, הליכי הדין הנמשכים שנים וגורמים, עיוותי דין ועינויי דין. פסקי הדין הפושרים, אם לא לומר מקלים, בעונשם של עבריינים.

בית המחוקקים המראה דוגמאות לא טובות לעיני כל, ואינו מבין את חשיבות ההתנהגות של נבחרי הציבור, איכות הנבחרים, הרצון לקבל טובות הנאה, סיפוקים מידיים, ולא ריצה לזמן ארוך, מביא לפתרונות של חיקוקי שעה במקום דיבורים על אופנה. מפלגות מיליטנטיות שרק מלבות שנאה בדרך לקבל עוד ועוד קולות.

מנהיגות שפשטה את הרגל אינה מסוגלת לשמש בבחינת הלפיד ההולך לפני המחנה, הנהנתנות שפשטה בכל הצמרת, ניצול המעמד לצורך השגת מטרות אישיות, הצניעות שנעלמה כלא הייתה.

תקשורת שהפכה למולך החדש שאליה מתפללים יום יום ושעה שעה נבחרי הציבור, חיים על פיה נושמים על פיה ותוקפים זה את זה בעזרתה .התקשורת הכתובה והטלוויזיה במאבק הישרדות מקצינים עמדות מחפשים כל בור רקב על-מנת להוציא משם לכלוך ולמעשה מלבים את האש.

המוני העם שרואים את מה שקורה ומאבדים תקווה, מרגישים נבגדים על-רקע הבעיות הכלליות שאין להן מענה. חוסר הקשר בין הנבחרים בערים, ברשויות המקומיות, ברשויות שהוקמו לצורך רווחת הכלל, והנה הם עובדים למען עצמם ושכחו את המטרה לשמה הוקמו (ראו את שיאני השכר במשק הציבורי).

על-רקע כל זה צמחו ארגוני הפשע, הרוצים חלק ונחלה בכל העושר הקיים, ומנצלים כל פרצה בחוק, או באכיפת החוק על-מנת להיטיב עם עצמם והחיילים שלהם. ובדרך הם מפגינים ומייצרים אלימות בלתי מרוסנת, הפוגעת בהם, אך גם בכל מי שנמצא בסביבתם, אזרחים תמימים נהרגים לשווא, במלחמה הלא מוסרית הזאת, והגיע הזמן לשים לזה סוף. יתעשתו המנהיגים, יבינו שזוהי סופה של החברה, אם לא יחזירו אותנו למסלול חיים נורמליים, של איש תחת גפנו, ואיש תחת תאנתו, ויפה שעה אחת קודם.