הקשר בין פרשות הולילנד וטלנסקי

המדינה החמיצה הזדמנות להרשיע את אהוד אולמרט כבר בסיבוב הראשון בפרשת משה טלנסקי. זו המסקנה העולה מפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת הולילנד.

אולמרט לא הכחיש שקיבל מאות אלפי שקלים מטלנסקי, אך טען שהיו אלו כספים למטרות פוליטיות - שהיה מותר לו לקבל באותה עת, בתחילת העשור הקודם. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל טענה זו וקבע, שאולמרט לא חצה את הקו המפריד בין הבלתי-אתי לבלתי-חוקי בהתנהלותו בעניין טלנסקי.

אולמרט הורשע בסיבוב השני של משפט זה לאחר שנקבע, כי שילם לשולה זקן 30,000 שקל מתוך הכספים שקיבל מטלנסקי. השופטים דחו את טענתו לפיה גם שימוש זה היה לצרכים פוליטיים, בהצביעם על עדותו של אולמרט עצמו בסיבוב הראשון (הוא לא העיד בסיבוב השני) על הפעולות הפרטיות הרבות שביצעה זקן למענו. אולמרט נדון לשמונה חודשי מאסר, וערעורו יידון בחודש הבא בבית המשפט העליון (בפני אותו הרכב שדן בפרשת הולילנד).

בפרשת הולילנד הובא טלנסקי שוב להעיד, וסיפר כיצד בשנת 2004 העביר - לבקשתו של אולמרט - 30,000 דולר ליוסי אולמרט, שנקלע לקשיים כלכליים כבדים. המדינה ביקשה להוכיח, שאולמרט פעל בצורה שיטתית כדי לסייע לאחיו, וטענה שהוא ביקש סיוע משמואל דכנר כשם שביקש מטלנסקי. בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו וראה בכך את אחת הראיות להרשעתו של אולמרט גם בנושא זה. בית המשפט העליון, אשר זיכה את אולמרט בנוגע לסיוע ליוסי, ציין שטלנסקי נתן את הכסף שנתיים לאחר שדכנר נתן ליוסי 500,000 שקל, כך שלא ניתן להקיש בין האירועים.

אלא שעדותו של טלנסקי - שהתקבלה כמהימנה הן במחוזי והן בעליון - יכלה לבסס את הרשעתו של אולמרט כבר בפרשה שנשאה את שמו. לא יכול להיות ספק, שמתן סיוע ליוסי אולמרט מהווה שימוש פרטי לחלוטין בכספיו של טלנסקי. הדבר נעשה כאמור בשנת 2004, כאשר אולמרט היה שר התמ"ת והיה אסור לו לקבל תרומות כאלו.

עובדת העברת הכסף מטלנסקי ליוסי הייתה ידועה למדינה כבר בשנת 2010, כאשר המשפט בירושלים היה בעיצומו, אך משום מה היא לא זימנה את טלנסקי לשוב לדוכן העדים ולספר על כך. יש הסבורים, כי מחדל זה של התביעה מקורו בכך שזימונו הנוסף של טלנסקי היה מוכיח, שלא היה מקום לזמנו לעדות מוקדמת - כפי שעשה בית המשפט בשנת 2009 לבקשתו של פרקליט המדינה דאז, משה לדור, עדות שלמעשה חרצה את גורלו הפוליטי של אולמרט. הבקשה לעדות מוקדמת נשענה על הטענה שטלנסקי עלול שלא להתייצב לעדות מאוחר יותר; זימונו כעבור שנה היה מפריך בדיעבד טענה זו.

יש הסבורים, כי המדינה ויתרה על אותה עדות גם משום שהייתה בטוחה שבידיה די ראיות להרשעתו של אולמרט, וגם - בצורה אבסורדית-משהו - משום שלא רצתה להרים את רף האישומים נגדו. אולמרט הואשם בפרשה זו רק במרמה והפרת אמונים, למרות שהוכח שהוא סייע לטלנסקי במקביל לקבלת הכספים ממנו - מה שקירב את מעשיו לעבירת השוחד.

אם היה מוכח שטלנסקי סייע ליוסי אולמרט, היה בכך כדי להעביר את המעשים אל מעבר לרף השוחד, בדיוק כשם שטענה המדינה לגבי הסיוע של דכנר ליוסי בפרשת הולילנד. מאחר שהמדינה החליטה במודע שלא להאשים את אולמרט בקבלת שוחד בפרשת טלנסקי, ממשיכים הדוגלים בהסבר זה, היא החליטה במודע שלא להביא עדות שהייתה מוכיחה שטעתה בהצבת רף נמוך מדי.