שובר שתיקה

המדרש (היהודי) מספר לנו כי בימים ההם, לאחר שנהרס בית המקדש הראשון והמדינה היהודית הלכה פייפען בגלל יצר הרע, הגיעו החכמים והצדיקים, שחזרו מבבל לירושלים כדי להקים מחדש את תפארת ישראל, למסקנה שהמדינה לא תיכון כל עוד יצר הרע שולט בכיפה. להסיר את הכיפה לא היו מוכנים, ולכן הציעו לוותר על היצר הרע. משמים יעצו להם לא לחסלו לחלוטין כי בלעדיו, כידוע, אין חיים. הוחלט להחלישו וכך להכשילו. מסופר בכתובים כי כשבוצע התהליך בעלית הגג – פרץ ניצוצו הלוהט של היצר מתוך קודש הקודשים ונמלט על נפשו... ממש כאילו היה זה מקלטו של נאסרללה מלך החיזבאללה...

כלומר, מציע המדרש, שיא-שיאה של הטומאה נמצא בתוך קודש הקודשים של האומה. וזה למעשה סיפור חייה של ההיסטוריה האנושית - כמיהה בלתי נשלטת לקדושה המוצאת לעתים ביטוי בקלישאות, שרלטנות ותעייה. דוגמאות לא חסרות. המהפכה הצרפתית הייתה רעיון של קדושה טהורה נטו, אבל שפך הדם סביבה, בתוכה ואחריה היה מחריד עד שראוי לשאול, האם לא היה כדאי להמתין קצת?

המהפכה האמריקנית הייתה טהורה מכל טהור, נשגבה בבחינת ערכיה וכמוה גם מאבק הרפובליקה לשחרור עבדים שחורים. אבל בתוצאה הסופית הייתה לנו מלחמת אזרחים נוראה כי הצפון רצה את המהפכה שלו עכשיו, ברגע זה, על המקום, ולא בתהליך אזרחי שהלך והתגבר. אותה רפובליקה חיסלה בעת הקמתה את ילידי היבשת, הכל בשם הקדמה. חשבתם על הרעיון הנפלא הזה, לחסל עשרות ומאות מיליוני בני אדם בשם ולשם הקדמה? ועוד לא דברנו על התנועה הבולשביקית (היטלר אמר שגם היא יהודית) ששעבדה ורצחה עמים שלמים על קווי היצור שלה לטובת עתידו של האדם. גם לא דברנו על אהבתה הרצחנית והקטלנית של הכנסייה הקתולית ללחיו המושטת של האדם באשר הוא אדם. כה עזה כמוות היא הכמיהה לקדושה ולנאורות שהדעת לא מוכנה לתפוס זאת, במיוחד אם הדעת שייכת להלך יהודי מסכן שמסכת ההיסטוריה רובצת עליו להחניק גם היום.

הצימאון לקדושה מדריך את מנוחת כל העמים ורודף כל מאורע אנושי. זה צימאון בסיסי וחיוני כמו של הלך במדבר המחפש בור מים. אתה לא מודע בוודאות אטומית כי לצימאון יש שורש רוחני, ולכן אינך מבין מדוע הבת שלך נסעה יחפה לחפש פטריות בהודו והבן שלך מטפס על הרוח המקפיאה בהרי ההימלאיה. באותו אופן קשה להבין מדוע מתקבצים להם חצי מיליון צופים נלהבים בקונצרט של מאדונה בפארק-אבניו בניו-יורק ביום גשם זלעפות כשהטמפרטורה יורדת לאפס.

ניצוצות טומאה

באותו אופן קשה להבין כיצד העם היהודי (הנבחר?) מתקיים כבר ארבעת אלפים שנה בתוך קליפה קשוחה ועוינת של מיקסר ההיסטוריה האנושית ותמיד יוצא קצפת (בלי ביצים). ולמה כל זה אך ורק בגלל ספר-ספרים? כדי לדעת, או להבין, מי אתה - לך אל האויב הנורא ואכזרי ביותר שלך כדי להתבונן במראה שלו. היטלר ימ"ש אמר כי שליחותו בעולם להשמיד את היהודים שהמציאו את המצפון.

אם אתם רואים (כמו לאחר רצח משפחה יהודית כולל תינוקת בת 3 חודשים ביישוב איתמר לפני כמה שנים) נשות חברה ישראליות מטופחות ומהוגנות נוסעות לביתו של הרוצח (לא לבית משפחת הקורבנות) להביע השתתפות בצערה של משפחתו – זה נובע מחתירה עקשנית, אולי תימהונית, לאותה קדושה רוחנית, ניקיון כפיים אינסופי שאין להגדירה והיא רוויה גם היום בניצוצות טומאה. זו מהותו של המונח 'ליקוי מאורות' המונח לפתחנו.

החתירה לקדושה קיימת בכל עם, אבל דומני שרק היהודי אומר לעצמו כי המטרה לא מקדשת את האמצעים ואם האמצעים הזדהמו יש משהו טרגי במטרה עצמה שאולי אינה מתאימה לבני אנוש, או להפך. ולכן קורא היהודי לספר החוקים שלו – הלכה. כלומר, חשוב לו היכן הולכים וכיצד הולכים בדרך אל המטרה כדי לצוד אותה.

הקונצרט שאותו מארגנים שוברי שתיקה בהייד-פארק או בפארק-אבניו, עם או בלי מאדונה לא שייך לנו. זה ניסיון לקדש אמצעים מושחתים בדרך למטרה שאינה ברורה, בלשון המעטה ומיעוטים. זה עוד ניסיון שהוא הד קלוש בלבד, להבדיל אלפי הבדלות, לניסיונות עבר רחוק כמו של קורח ועדתו, הקראים והנוצרים לנשום עמוק יותר, ובעוצמה גדולה יותר את שגב הקיום האנושי בצל האלוהים. חולמים לבנות והולכים להרוס.

אני אומר לכם: חבר'ה, אתם באים לבנות, הראו לנו כמה לבנים ליבנתם במחסן שלכם, כמה זיעה שפכתם בעמלכם ומהו ארגז הכלים שלכם. כן, גם אני שובר שתיקה והציוד שלי נמצא בשדה החברתי. אני מציע גם לכם להצטייד בו. אנא, בואו לעזרתי, אנחנו צבא העם, כדי להילחם בתרבות 'עובדי קבלן', להילחם בתרבות האלימות הפושה ברחוב, בבתי הספר ועל הכבישים, להילחם בתרבות האטימות, הבוטות, הטמטום וגסות הרוח במוסדות ציבור, בתאגידים, ובארגונים, להילחם בשכרות ובסמים, להילחם בפערי השכר המדהימים במשק הישראלי, לצמצם את רווחי הבנקים ולהעביר אותם לבנק אזרחי שילווה ללא ריבית לנצרכים.

להילחם בפערי 'תיווך' שבין יצרן לצרכן, להילחם במתן שוחד המכונה היום מתן בסתר. להילחם בשוק השחור, להקים רשות נוער בבתי הספר ולשלבה בתרומה למפעלי ציבור בחופש הגדול, לצמצם את תאוות עורכי הדין בישראל על-ידי הקמת מסגרות חברתיות לטיפול בסכסוכים, ולחשוף את פרשת גל בק המקננת במשטרה, בפרקליטות ובפוליטיקה.

בדרך זו תגלו שמלחמה היא לא הדבר הכי נורא עלי אדמות וכי היא מוליכה לקדושה נכספת.