עצוב מאוד להסתובב בימים אלה ליד מדפי רשת המרכולים מגה בעיר. המדפים דלים בסחורה, חסרים המון פריטים חיוניים, ואלה שנמצאים על המדף פרוסים בחזית רחבה, על פני שטח מדף גדול בהרבה מהנדרש, או בלשון הקמעונאים "עושים מריחה".

הסתכלות קפדנית על המדף, מגלה לנו מגוון דל הכולל פריטי בסיס ופריטים דלי מכר, אשר משום מה נשארו תקועים על המדף והכל במחירים יקרים ולא אטרקטיביים.

קשה להסתיר את ריח העזובה והחורבן על-אף מאמצעי העובדים המסורים להסתיר זאת, בהחלט עתיד לא בהיר.

בהעדר ביטחונות ראויים, מצמצמים הספקים את הספקות הסחורה ועל
פניהם של העובדים המסורים, שרובם ותיקים וחלקם נושקים לגילאי החמישים, ניכרת הדאגה מהמשך הדרך.

תחושה של המשכיות

הצרכן בהעדר מוצרים וסחורות אשר מבקש לקנות, מתחיל לחפש חלופות אחרות והנאמנות שלו למגה בעיר הולכת וקטנה, מדי יום.

הנהלת הרשת, מנסה ללא הצלחה, לייצר תחושה של המשכיות, הן בפרסומות והן במבצעים, אולם עד כה ללא כל הצלחה מרשימה, שכן אפילו חלק מהמבצעים שפורסמו על ידם, כמו מרכך כביסה במחיר מוזל, לא נמצאים על המדפים (אז מדוע לפרסם? ולהטעות את הציבור?) ושאר המבצעים, הם עוד מבצע רגיל בשוק ולא מבצע מושך קהל (אז מדוע להשקיע כסף טוב בפרסום סטנדרטי ולא מעניין ??!!).

חבל שההנהלה הנוכחית, ממשיכה לאמץ קו של ניהול עסקים בתקופת שיגרה ולא מבינה שבאימוץ קו זה, היא במו ידיה מפחיתה את ערך הנכס הקיים.

נראה שהפתרון הנכון הוא הפתרון המהיר - קרי למכור את הרשת כמה שיותר מהר (פחות מיליון יותר מיליון, זה ממש לא שם המשחק), שכן הלקוחות פשוט הולכים למקומות אחרים ועל הדרך מייצרים גם כעס וטינה על מחירים יקרים והעדר מוצרים מבוקשים.

נכס צאן ברזל

הקונים הפוטנציאליים, חייבים להבין שהזמן פועל לא לטובתם בנושא.

מוצע להם לנקוט באסטרטגיית משא-ומתן הבאה: להציע לבעלי מגה מחיר נתון, אשר הולך ויורד כל יום איחור מהתאריך שנקבע, נגיד במיליון שקל ליום, אולי זה ימחיש לבעלים ואולי ובעיקר גם להם (המשקיעים) שערכה הממשי של מגה, אינו נכס צאן ברזל וערכו נשחק ולא מעט על ציר הזמן ושעון החול.