ספר שמות כולו מכונה ספר הגאולה, אבל אודות התהליך שמוביל אל הגאולה אנחנו מתחילים לקרוא השבוע, בפרשת וָאֵרָא. בני ישראל משועבדים במצרים; שיעבוד גופני קשה ושיעבוד תודעתי שהוא עוד יותר קשה. הקב"ה שולח את משה להוציא אותנו ממצרים, מהשיעבוד הגופני וגם מהשיעבוד התודעתי. המצרים מסרבים לשחרר את העבדים כי לדעתם, יש להם זכות מלאה לנהוג בהם כרצונם. שום כוח בעולם לא ישכנע את פרעה לשחרר את העבדים (שמות ה): [ב] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. הבעיה היא שגם העבדים התרגלו לרעיון שהם משועבדים וגם לדעתם יש למצרים זכות לנהוג בהם כרצונם.

שינוי תודעה בשני הצדדים

לפיכך נוצר הכרח בשינוי המודעות, גם של פרעה והמצרים וגם של בני ישראל, לפני שמגיעים לשלב של להוציא את בני ישראל ממצרים. זה מתחיל בניסיונות שיכנוע בלתי מזיקים, מופת התנין למשל (פרק ז): ...וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. נו, עבור המצרים המורגלים בתופעות כאלה, הניסיון הזה נראה מעורר רחמים: [יא] וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. [יב] וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; כאילו, מה אתם מנסים להרשים אותנו בתרגילי הוקוס פוקוס? וגם המופת המפתיע הבא לא עזר: וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. [יג] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה'. ככה זה כשנעולים על משהו, שום עובדה אינה משכנעת.

בהתחלה כולם דומים

מכאן ואילך החלה סידרת מכות מצרים; עשר במספר שמתוכן שבע בפרשת השבוע. במכה הרביעית מודיע משה לפרעה שכתוצאה מהסירוב שלו לשלח את ישראל: ...הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, אֶת-הֶעָרֹב... תערובת של חיות טרף שיפשטו על מצרים. והפעם צפוי שינוי בהשוואה לשלוש המכות הקודמות (פרק ח): [יח] וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב; ומה תכלית האפליה הזאת? לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. מסתבר ששלוש המכות הראשונות לא פסחו על ארץ גושן וגם בני ישראל חוו את הפיכת המים לדם, את מכת הצפרדעים ואת הכנים. במכה הרביעית התחילה אפליה גלויה ומוכרזת מראש לטובת בני ישראל. מה הרעיון? מדוע רק כאן התחילה אפליה?

קצב שונה בשינוי התודעה

מכיוון שכאמור, היה הכרח בשינוי תודעתי אצל המשעבדים וגם אצל המשועבדים, צריכים לומר שיש כאן מסר לשני הצדדים; לבני ישראל הספיקו שלוש המכות הראשונות כדי להפנים את הרעיון שפרעה אינו כל יכול ושבאמת הם עשויים להשתחרר משיעבודו. מבחינת המצרים, המכות הראשונות נועדו לערער את בטחונם בעוצמת אליליהם. אם חלק מארץ מצרים לא היה נפגע, היו עלולים לחשוב שעוצמת אליליהם באותם אזורים גדולה יותר. התפשטות המכות על כל ארץ מצרים לימדה אותם שאין גבול לכוחו של הקב"ה המכה בהם. וגם אין גבול לכוחו להיטיב למי שהולך בדרך שהוא מתווה. זה משהו שהמצרים בכלל לא הכירו, הם ידעו להרע, אבל להיטיב לא היה בכוחם.

יודעים רק לעשות רע

שעל כן הם ידעו להפוך את המים לדם ולהוציא צפרדעים מהיאור, אבל כדי להשיב את המצב לקדמותו הם נזקקו לחסדי ה'. וזה עוד מופת שאמור להזיז משהו בתודעתו של פרעה, אלא ששום דבר לא עזר. פרעה המשיך להתעקש. בהתחלה, במכות הראשונות זו הייתה העקשנות הטבעית שלו: ...וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם... זה עבר לעקשנות מתוך דווקאות; הבין שעדיף לוותר ולמרות זאת: [כח] וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-הָעָם. וכשמתרגלים לכך, זה כבר נהיה טבע, מתעקשים כי מתעקשים (פרק ט): ...וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-מֵת אֶחָד. [ז] וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה--וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד-אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם.

תהליך הגאולה

כתוב שלתהליך הגאולה העתידה יהיו מאפיינים דומים לאלה של גאולת מצרים (מיכה ז): [טו] כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת. גלוי לגמרי הדמיון בין הימים ההם ובין הזמן הזה במלחמה על התודעה. אומנם לכאורה אין לנו פרעה אחד שמוביל את הצד השני וגם לא רואים משה אחד שמתעמת עם פרעה ראש בראש, אבל רואים גם רואים את ההתעקשות לדבוק ברעיון תוך התעלמות בוטה מהמציאות. כיום, "העולם כולו נגדנו" זו כבר לא רק שורה מפזמון קליט, זו מציאות שמובילה את העולם ליעד שהוא מסרב להודות בקיומו. אומנם יש אצלנו מי שמובילים את העולם בכיוון הזה ועלינו החובה לקרוא אותם לסדר, אבל תהליך הגאולה כבר יצא לדרך והוא ילך ויתגבר למרות כל ההפרעות.