אז מה גרם לך אם לשים סרטים בראש ולצאת לראות את העולם מוואן נוסע? שאלה אותי הבת שלי.
ואני חשבתי שזה קצת מוזר. שהיא עוד לא עשתה בת מצווה. וזה מתחיל הסיפור הזה, החשבונות האלה עם ההורים שלך, וכבר בא לי לתת לה בטוסיק איזה שני פליקים ולהגיד לה, אם אימא שלך לא נסעה לה, בוואן אז מי יודע מה היה איתך בכלל.
אבל ברצינות. אמרתי לה כמו תמיד את האמת שזה לא היה ככה בכלל. לא שלא היה וואן עם להקה היה, תמיד יש. אבל כל זה התחיל בגלל שאימא שלי, סבתא שלה, יעדה אותי לדבר אחד. כי כמו כל דבר בארץ הכל עובר כאן בירושה. אם אבא שלך עיתונאי אתה תהיה חרטטן. אם אימא שלך שחקנית את תהי מנה ראשונה, או בקיצור
בר רפאלי. אם את או אתה תימני ויש לך חית ועין... נו בקיצור הבנת? אמרתי לה. אימא שלי יעדה אותי לרפואה. טוב בזה היא צדקה אומרת לי הבת שלי שעוד לא עשתה בת מצווה.
ואני אמרתי לה לא. ורק רציתי לעבור את השנתיים הבאות בשלום. כי אז לא היה דבר כזה לא - לעשות - שירות - צבאי. וגם לא כל כך ידעתי מה אני רוצה מעצמי ורק רציתי שהיא, סבתא שלך, תפסיק לנהל אותי ואני שיהיה לי קצת זמן למצוא את עצמי. כאילו מה אני אוהבת לעשות חוץ מלישון...
ומפה זה הכל הסתבך נורא. כי הייתה נורא מאוכזבת והיא הייתה חייבת להרגע מזה בחו"ל ועזבה אותי לבד בדירה של חמש חדרים כשאני רק איזה חודשים בצבא, כשאני ממש עוד לא התרגלתי כל כך למערכת החדשה והאמת שפחדתי גם קצת לבד למרות שכל הזמן השארתי את כל האורות דולקים.
וכשהם חזרו אז כבר לא הייתי בצבא יותר.
ועברו עוד מספר קטן של חודשים ועזבתי. ובגלל שהיא לא ביקשה שאני אשאר גם לא חזרתי. וחוץ מזה אם את רוצה לדעת זה הם שקנו לי את הכרטיס לנסוע.
לא נורא הכי כיף זה מכוניות ישנות . כל אחד צריך שיהיה לו תחביב. זה מה שאבא שלך דוד אוהב.
איך זה לנהוג על הוואנים הגדולים האלה של הלהקות של פעם? הכי חשוב זה להרכיב משקפי שמש גם בלילה אחרת עלולים להיות מסונוורים מהמבטים.
ובכלל מה אני חושבת אחרי שראיתי את העולם מוואן נוסע? כאילו אם אתם מצפים ממני להגיד איזה משהו חכם או תובנה מעמיקה אז כל האנשים אותו הדבר ותמיד ישאר חלק ממני במקום אחר. השארתי את ליבי וכולי.
אני יכולה להגיד רק שלא גדלתי עם נוף של ארץ אחרת.
