|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
כיכר מונתולון
|
|
|
כיכר מונתולון, פריז
|
|
מחצר אחוזתה של משפחת תליינים לפנינת חמד המנציחה את סנטה קתרינה
|
|
ברובע התשיעי של פריז, בין מטרו קאדה למטרו פואסונייר, נמצאת כיכר מונתולון Square Montholon היפהפיה - פינת חמד ירוקה, נטועת מדשאות, פרחים ועצים שבין ענפיהם עפים ירגזים כחולים, שבנייני פאר בורגניים, אוסמניים, משקיפים עליה מכל עבר. שני עצי דולב מזרחיים, בני למעלה מ-100 שנה מיתמרים לגובה של 30 מ' מהמדשאה המרכזית. ממתקני השעשועים לילדים וממגרש טניס השולחן למבוגרים עולים בימים יפים צעקות הנאה וקולות צחוק. שבכה בסגנון לואי-פיליפ מקיפה את המתחם בן 4,571 מ"ר. מיצב המציג קבוצת פסלים של חמש נשים צעירות, צוהלות ומחובקות, במיטב מחלצותיהן, בתסרוקות מעוצבות ובכובעים מהודרים, מעשיר את הכיכר. גם מאחור מהווה המיצב חגיגה לעינים: קימוריהן של העלמות, שכמו מתנועעות בחן, מסותתים בקפידה.
בנייתה של הכיכר החלה ב-1863, בעת סלילתו של רחוב לאפייט שבו נמצאת גלרי לאפייט - בית הכלבו היוקרתי והמפורסם. שנה לאחר מכן הושלמה הכיכר על-ידי המהנדס ז'אן-שארל אלפאן (Jean-Charles Alphand), שנקרא לסייע לברון אוסמן בהקמת האזורים הירוקים של פריז (אלפאן עיצב רבים מהפארקים של העיר, כמו גני שאנז אליזה ויער בולון), ונפתחה לציבור. ב-1981 נערכו בה עבודות שיפוץ נרחבות, ומאז היא מתוחזקת ומטופחת בקביעות. הכיכר נקראת על שם ניקולא דה מונתולון, מדינאי ושופט (1736 - 1809), שהתגורר באחוזה עירונית לידה. על שמו נקרא גם הרחוב דה מונתולון הסמוך.
כיכר מונתולון הייתה שייכת לגני אחוזתו העירונית של התליין הרשמי של פריז שארל סנסון, השני בשושלת, בתקופה שרובע זה של פריז שהיה מחוץ לשעריה נקרא עדיין לה נובל פרנס, "צרפת החדשה". שארל סנסון היה בן למשפחת התליינים המפורסמת שפעלה בפריז מ-1688 עד ל-1847. אביו, שנקרא גם הוא שארל סנסון, הראשון בשושלת, היה קצין מהעיר רואן בנורמנדי, שנישא לבתו של תליין העיר, מרגריט, והפך לעוזרו. שנים אחדות לאחר הולדת בנו, עם פטירת אשתו מרגריט, עבר שארל סנסון לגור בפריז, ובה המשיך בעיסוקו כעוזר לתליין הראשי. לאחר שזה האחרון פוטר בגין סרסרות שנה מאוחר יותר, מונה שארל סנסון במקומו למשרת התליין, וכך הפך להיות לראשון בשושלת. החל משנת 1969, כשהוא בן 15, מסייע שארל סנסון השני לאביו שארל סנסון הראשון במלאכת התליינות.
ב-1699 התפטר שארל סנסון הראשון ממשרתו ונשא לאשה את אחותו הבכירה של תליין העיר מלאן. בנו המשיך להיות עוזר תליין עד שמלאו לו 20 ב-1701, שנה שבה מונה לתליין. אך את כתב המינוי הרשמי קיבל רק לאחר פטירת אביו בשנת 1707. באותה שנה נשא לאשה את אחותה של אמו החורגת, אשתו השנייה של אביו (אחותו השנייה של התליין של העיר מלאן). לאחר פטירתו ב-1726, וקבורתו ברוב הדר וכבוד בכנסיית סן לורן, נישאה אלמנתו לממלא תפקידו, "העוצר", וזאת עד שהגיע בנה בן ה-7, שארל ז'אן-באטיסט סנסון, לבגירותו, שנה שבה מסר לו אביו החורג את משרת התליין. וכך כאמור נמשכה המסורת המשפחתית עד ל-1847, אז פיטר שר המשפטים את האחרון והשישי בשושלת, אנרי-קְלֵמן סנסון, שהיה רשום ברשימת ההומוסקסואלים במטה משטרת פריז.
אנרי-קלמן סנסון היה מהמר מושבע ומבקר קבוע בבתי הקזינו. כיוון שלא היה באפשרותו לשלם את חובותיו הרבים, נכלא בבית סוהר ומשכן את...כלי עבודתו, המערפת (גיליוטינה). בהתערבות שר-המשפטים דאז, שֶנָּטָה חסד לאנרי-קלמן סנסו, שוחרר זה מבית הסוהר והמשיך בתפקידו. אך שר המשפטים, שחלק כנראה עם אנרי-קלמן את נטיותיו המיניות, נאלץ להתפטר. שר המשפטים החדש שתפס את מקומו מיהר לפטר את אנרי-קלמן מתפקידו ולמנות במקומו תליין חדש, שלא היה בן למשפחה המפורסמת.
ספר זכרונותיו של אחרון התליינים לבית סנסון, שהיה כה שונה משאר בני משפחתו, נכתב על-ידי שני סופרי צללים, שאחד מהם היה אונורה דה בלזק, וכלל נאום מרגש נגד עונש המוות. אנרי-קלמן סנסון (1799- 1889) קבור בבית הקברות מונטמרטר, חלקה מס' 20, יחד עם אביו אנרי סנסון (1767- 1840), וסבו שארל-אנרי סנסון (1739- 1806), שהיה הראשון שהשתמש במערפת (אך עוד הספיק להשתתף בעינוייהם הרשמיים של פושעים שנחשבו גדולים במיוחד שהיו נהוגים קודם לכן, בכיכר העירייה). שארל-אנרי סנסון היה זה שהוציא להורג את לואי ה-16 ועוד רבים אחרים, ביניהם ממיטב המהפכנים. ובאשר למארי-אנטואנט, הדעות חלוקות. לפי הגירסה המקובלת, שארל-אנרי האב שהוביל את המלכה האומללה אל המוות, עשה סימן לבנו אנרי להזדרז ולבצע את המלאכה כדי לא להאריך את יסוריה של הנידונה המפורסמת (לא בכדי קבורים האב והבן יחד).
אגב, לאנרי היה אח, גבריאל, גאוותן מושבע, שכאשר הניף את ראשו של אחד הערופים לפני קהל הצופים, מעד, נפל, שבר את מפרקתו ומת בו במקום, כשידו עדיין אוחזת בשלל.
|
|
|
פסלה של קתרינה הקדושה
|
|
|
מוטיב הראש הערוף מקשר כחוט סמוי בין משפחת התליינים, בעליה לשעבר של הכיכר, לדמותה של קתרינה הקדושה המונצחת דרך פסליהן של "הקתרינות הקטנות", בנות חסותה. ב-1913 רכשה עיריית פריז את מיצב השיש המקשט את כיכר מונתולון, קתרינה הקדושה, שפיסל ב-1908 האמן ז'ולייאן לורייה (Julien Lorieux). בבסיס הפסל כתוב: קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית.
חמש פועלות פריזאיות צעירות ורווקות עומדות ללכת אם כן לנשף קתרינה הקדושה, ב-25 בנובמבר, כשהן לבושות בחליפות וחבושות בכובעים. רבות מהפועלות נותרו עדיין רווקות בגיל 25, וכך התעגן והתחזק המנהג אצל התופרות והכובעניות – השכבות הצנועות של החברה, שעדיין לא נישאו – לצאת מהחנויות ומבתי המלאכה, וללכת לרקוד ביום קתרינה הקדושה, הזדמנות לפגוש סוף-סוף בבעל מתאים. הריקודים התחילו במקום העבודה, נמשכו ברחוב והסתיימו בנשף.
ראשיתו של המנהג נעוצה בימי הביניים וקשורה להערצתן של הרווקות לקתרינה הקדושה, פטרונית הנשים הלא נשואות, שמתפקידה היה להגן עליהן מפני פגיעה בתמימותן (קתרינה מ-קתרוס, טהור ביוונית, שממנה גם קתרזיס שפירושה טיהור). לפי המסורת, ב-25 בנובמבר 307, כשהייתה בת 18, הוצאה להורג קתרינה הקדושה מאלכסנדריה על-ידי הקיסר מקסנטיוס, בעריפת ראש, משום שסירבה לחיזוריו.
האגדה מספרת שקתרינה, בתו של מושל אלכסנדריה, ראתה בחזונה את ישו וזה, שהתרשם מחוכמתה ותומתה, נשא אותה לאשה בנישואים מיסטיים (דהיינו, נישואים רוחניים שבהם הכלה שותפה ליסוריו של ישו ומקדישה לו את חייה ומותה). הנסיכה קתרינה היפהפיה הייתה גם חכמה ומלומדת והביסה בנימוקיה ובטיעוניה את מתנגדי הנצרות.
הקיסר מקסנטיוס הזמין 50 פילוסופים ואנשי רוח מרחבי תבל כדי שיתעמתו עם הבחורה החכמה, אך אלה נפלו בשבי הֵגֶדיה והֵקֶשיה ועברו לנצרות. מקסנטיוס העלה אותם למוקד והציע לקתרינה לעבור לגור בארמונו כאשתו השנייה. זו סירבה כמובן, ואז היכה אותה הקיסר בווי ברזל והשליכה לצינוק אפל ללא מזון למשך תריסר ימים. אשתו של הקיסר וראש הצבאות שהיה מאהבה, ביקרו את האסירה וראו כיצד חובשים מלאכי שרת את פצעיה באור מזהיר. המלכה, מאהבה וחייליו עברו לנצרות. יונה לבנה האכילה את קתרינה במזון אלוהי במשך כל ימי שהותה בצינוק. כשחזר הקיסר ממסעותיו, גילה את קתרינה כשהיא מלבלבת ופורחת והציע לה שוב להיות בת זוגו השנייה. קתרינה סירבה כמובן בנימוק שישו הוא אהובה היחיד.
ארבעה גלגלים משוננים ומסומרים עמדו לקרוע את בשרה, אך מלאך משמים שבר את כולם בכוח כה גדול, עד ש-4000 עובדי אלילים נהרגו בסערה. המלכה, מאהבה הגנרל וחייליו, שהודו כולם בהתנצרותם, הוצאו להורג. מקסנטיוס האלמן מציע שוב נישואים לקתרינה, והפעם – גם את כס הקיסרית הפנוי. זו מסרבת שוב ונידונה לעריפת ראש. לתפילתה עונה בת קול: בואי, אהובתי, כלתי, יפתי, שערי השמים פתוחים לפנייך! סילון חלב, במקום דם, נבע מצווארה המותז. מלאכי שרת ירדו ממעל, העבירו את גופתה להר סיני, מרחק של יותר מ-20 ימי מסע, וקברוהו בכבוד ובהדר. והאגדה ממשיכה ומספרת שמעצמותיה נובע בלי הרף שמן צח ופלאי המביא מזור לגופם של כל החולים. מנזר סנטה קתרינה שהוקם במאה ה-6 במרכזו של חצי-האי סיני, מקום קבורתה לפי המסורת, נושא את שמה וקיים עד היום. נזיריו הם שומרי קברה הנאמנים של הנסיכה הקדושה.
כל שנה, החל מן המאה ה-10, היו הצעירות הרווקות מגיעות בחגה של הפטרונית בתהלוכה לפסליה כדי לקשטם בכובע, בסרטים ובפרחים, בטקס חגיגי. אלה שנישאו היו עוזבות את אגודת הרווקות, כדי להשאיר לחברותיהן את הזכות לחבוש בכובע את פסלה של קתרינה הקדושה ולבקש ממנה את הזכות לאהוב ולהתחתן. לנשף היו מגיעות הצעירות בכובעים מקוריים עטורי סרטים בירוק וצהוב, כדי למשוך את תשומת ליבם של הבחורים הפנויים.
החל משנות ה-20 של המאה הקודמת, נערך כל שנה בחג קתרינה הקדושה טקס חגיגי בכנסיית נוטר-דם-דה-בון-נובל ברובע השני של פריז, לה סנטייה, שבבתי המלאכה המרובים שבו שקדו התופרות והכובעניות על מלאכתן. אלה יצאו גם לקשט בפרחים ולחבוש בכובע את פסלה של קתרינה הקדושה שנמצא בגומחה בין רחוב דה לרי לבין רחוב פואסונייר. גם בתי האופנה אירגנו מסיבות ותהלוכות והעניקו מתנות, עוגות ומשקאות לעובדותיהן הרווקות. המעצבות הצעירות התחרו ביצירתיותן בהתקנת מלבושים וכובעים ססגוניים ומשונים, כיד הדמיון הטובה עליהן, וחבר שופטים העניק פרסים וציונים לבולטות שבהן.
מנהג הטקסים הרשמיים הלך ופחת עם הזמן, אך הביטוי "לחבוש בכובע את קתרינה הקדושה", המתייחס לבחורה בת 25 עד 30 שעדיין לא נישאה, נשאר גם נשאר בשפה הצרפתית.
פסליהן של חמש "הקתרינות הקטנות", המיצב המוקדש לאומניות הפריזאיות, הוצב בכיכר מונתולון ב-1923. הפסל ז'ולייאן לורייה שנולד ב-1876 בפריז ונפטר ב-1.16 בטול (חבל אלזס-לורן) כשהוא בן 38 בלבד, לא זכה להשתתף בטקס המשמח. האמן, שנודע גם בתחריטיו על גבי מדליות ואבני חן, השתתף בתערוכות רבות וזכה בשלל פרסים, נועד לעתיד מזהיר. אך ב-1914 גויס, וב-20 באפריל 1.16 נפגע מרסיס פגז בראשו. עשרה ימים מאוחר יותר נפח את נשמתו בבית חולים שבו אושפזו פצועי הקרבות.
|
|
|
[באדיבות אתר ארט נובו]
|
|
|
מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי הטביעו חותם ניכר עוד יותר על כיכר מונתולון. שני פסלים מברונזה שהוצבו בה בסוף המאה ה-19 נשלחו להתכה ב-1942:
זהו מיצב ענקי מעל מזרקה (שאינה קיימת עוד, כמו הפסל עצמו) של הפסל קאאן (1821- 1894) שהתמחה בפסלי חיות מונומנטליים - נשר ופרס נאבקים על דוב מת.
|
|
|
מטבע של קוף מאת פרנסואה-רולן רולר (1842-1912)
|
|
|
הפסל מציג אמן רחוב המחזיק חישוק עם קוף שעל צווארו תלוי קתרוס. בידו השמאלית של הלהטוטן מצויה קונכייה לאיסוף כסף. במאה ה-13 חויבו חוצי הגשר לה פטי-פון (כיום לה פטי-פון-קרדינל-לוסטיז'ה) שמעל נהר הסן לשלם מס. פטורים ממנו היו רק מאלפי הקופים ששילמו בלהטוטיהם. מכאן הביטוי הצרפתי "מטבע של קוף" שפירושו לשלם בטובות הנאה. למרבה המזל מצויים בשוק האמנות גירסאות רבות אחרות של אותה יצירה, כמו גם יצירות אחרות של פרנסואה-רולן רולר.
המבקר הקשוב בכיכר מונתולון אינו יכול שלא להיתקל בשלט, אחוז בשבכה, מטעם עיריית פריז, המנציח קורבנות אחרים של הטירוף האנושי – ילדי צרפת היהודיים שנרצחו במחנות המוות. השלט פונה אל תושב המקום או אל עובר האורח ומזכיר לו כי למעלה מ-11 אלף ילדים יהודיים שהתגוררו בצרפת נעצרו בין 1942 ל-1944 על-ידי משטרת ממשל וישי ששיתף פעולה עם הכובש הנאצי, נשלחו למחנות המוות ונרצחו. 30 מילדי הרובע התשיעי שנרצחו לא הגיעו אפילו לגיל בית הספר. שמותיהם של התינוקות חרותים על השלט המבקש מקוראו לחקוק אותם בזכרונו. מקום קבורה אחר לא יהיה להם.
|
|
|
כיכר מונתולון בשנת 1900 [צילום: האדיבות אתר ארט נובו]
|
|
|
|
|
כיכר מונתולון בשנת 1900 [צילום: באדיבות אתר ארט נובו]
|
|
|
|
|
הכותבת עוסקת בהוראת עברית ישראלית, בחקר לשון המקרא ובחקר ספרות. ספרה: "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" הוצאת סלע ספרים, 2013 (זמין גם במהדורה אלקטרונית), ומנהלת בלוג "לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה" [קישור]
|
|
| תאריך:
|
03/02/2016
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2016
|
|
אורנה ליברמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אורנה ליברמן
|
3/02/16 12:44
|
|
|
הגט נמנה עם אחת מתרי"ג מצוות התורה, ומוזכר בספר דברים ובספר ישעיהו בשם "ספר כריתות". על-פי המדרש הוא היה נהוג עוד בימי אברהם אבינו. הנוסח הנוכחי של הגט וכל הכללים הקשורים בו נקבעו בבבל בתקופת התלמוד. בתורה עצמה לא נזכרת המילה 'גט', אלא הוא מכונה 'ספר כריתות' 2:
|
|
|
|
|
במאבק הפוליטי המתעצם בישראל, כאשר שמאל וימין לפותים זה בזה, נראה כי ההכרעה עוד רחוקה (אבל קרבה, מדי יום). מבצבצים אל פני השטח מפעם לפעם גם מאבקי משנה המאירים זוויות שונות של הסכסוך הקשה הזה, ומוכיחים כי הוא פלש אל כל תחומי חיינו.
|
|
|
|
|
באחרונה גברו ההצהרות של גורמים בכירים בתנועת חמאס בדבר "הפתעה" שמתכננת הזרוע הצבאית של התנועה לישראל, מהות ההפתעה קשורה בהתקפה צבאית מקדימה על ישראל. הראשון להודיע על ההפתעה הצפויה היה אסמעיל הניה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס.
|
|
|
|
|
הישרדות הונדורס המשודרת בימי ראשון ושלישי בערוץ 2 ממחישה לנו וכול פעם מחדש, מי הוא הכוכב השקט של הישרדות זו. זה לא טילטיל וגם לא רוסלנה, זהו מוצר שכולם מכירים וכמחצית מאוכלוסיית העולם נפגשת איתו מדי יום 365 ימים בשנה - נכון זהו האורז הלבן.
|
|
|
|
|
האם יש אמת אחת? האם יש כמה אמיתות? האם יש אמיתות סותרות? ובכן, ככל הידוע לנו, בזמן אמת יש אמת אחת (ולכן משתמשים גם בביטוי זמן אמת) אך בדיעבד כאשר מנסים לשחזר מה הייתה האמת יש בד"כ כמה חלופות, אשר מהן אמור התהליך השיפוטי לזקק אותה אמת אחת ויחידה.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
