בשיח הציבורי אנו נתקלים בשיח פרוע ואלים הגורר בעקבותיו אלימות פיזית, לא אחת אנו שומעים על חבורת נערים מתלהמת ומקללת המחליפה מהלומות מילוליות עם קבוצה אחרת, דבר הנגמר לא פעם בפציעות ולעיתים ברציחות.
הפוליטיקאים לא טומנים את ידם בצלחת, אינם שותקים ומידי פעם הם משתמשים באלימות מסוג זה. פני הכנסת כפני החברה, קללות ונאצות הם לחם חוקם של חברי הכנסת, ובמקום לשמש מודל ודוגמה לכולנו כיצד יש להתנהג, כיצד יש להגיב, ובאיזה שפה להשתמש, הם עושים ההפך, הם חושבים שככל שיתלהמו הם יוסיפו לעצמם נקודות אצל האוהדים ומנדטים למפלגה.
והנה נוספו לנו כלים המגבים ומעודדים מגמה זו בדמות הרשתות החברתיות, כל זב חוטם מרשה לעצמו להשתלח במי שבא לו, לכנותו בכינויי גנאי ולהמעיט מערכו עד כמה שניתן, המשמיץ לא זוכה בכך לנקודות זכות, אולם שמו של המושמץ נפגע לעד.
מקבל תאוצה
אדם עוסק בבנית שמו, נזהר בקטן כבגדול, והנה בכוח המילה והפצת הרשת הוא בבת אחת הופך לכזה שצריך להוכיח כי אין לו אחות. לא מזמן עברתי תהליך כזה כאשר הייתי מועמד להיות נציג הכפר במועצה האזורית. היו מספר מועמדים אלא שאחד שכוחו היה חזק יותר ברשת הרשה לעצמו לחצות כל קו אדום אפשרי.
כתגובה הגשתי תביעת לשון הרע בה זכיתי, כי השופטת הבינה את גודל הפגיעה בשמי הטוב (והוא אכן כזה), במסגרת הדיונים וההוכחות נדרשנו להגיש תצהירים והוכחות לדברים שנכתבו, הנתבע בחר להביא שלושה תצהירים בהם בין השאר נאמר כי השמועה בכפר היא כזאת, הבנתם השמועות, הרכילוית, הסמול טוק הוא כזה, לא הוכחה כלשהי, לא עדות מ
מקור ראשון אלא שמועות.
השמועות הללו כאשר הן מועלות לרשת החברתית מקבלות תאוצה והופכות להוכחה כאילו היו אלו דברי אלוהים חיים, פגיעתה קשה, כי האדם אינו בודד, יש לו משפחה, יש לו ידידים, יש לו ילדים, והנה הסביבה שלו "לומדת" משהו שלא ידעה וכל זה משמועה.
שמחתי כי השופטת שבאה מתחום הנזיקין הבינה את המשמעות, ובפסיקתה קבעה סכום של 120,000 שקל למען יראו וייראו, ומעתה חכמים הזהרו בדבריכם, הזהרו במילה הכתובה, בדקו עוד פעם ועוד פעם, ואני רוצה לחזק את ידי השופטת המכובדת שידעה לתת את המשקל הראוי לשמי הטוב.
