קשה דבר שקר מן השקר
יצחק מאיר
יש בעולם שקר, ויש בעולם דבר שקר. על השקר נאמר "וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא י"ט, י"א'). הוא אסור. בלאו מוחלט. על דבר שקרא נאמר "מִדְּבַר-שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק" (שמות כ"ג,ז'). דבר השקר אינו אסור. אין לאו בעקביו. יש מצוות עשה להתרחק ממנו.
לֹא תְשַׁקְּרוּ הוא לשון רבים. הוא נשפט על-פי אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. אין לו קיום אלא אם כן הוא מטעה את הזולת. זאת תכליתו. המשקר אינו כמי שהולך לו ברחוב שומם מאדם ושורק לעצמו. באפס איש - אופסת התועלת. באין ניצול התמים המאמין כי היוצא מפי חברו הוא אמת - אין טעם לשקור.
גם אם העולם כולו הוא 'עלמא דשיקרא', ודומה עליו על האדם שאם עמיתו משקר אין לו קיום אלא אם כן ישקר גם הוא, באה תורה ותוקעת אל נגד עיניו תמרור אסור, לאו, ומורה כי לא יימצא שקר באיש גם אם יימצא בעמיתו.
אחריות מלאה
אבל דבר שקר, כתוב עליו תִּרְחָ֑ק, בלשון יחיד. הוא נשפט על-פי הערכה אישית בעודו מותר בתכלית, כדבר שסופו מוליך לעיוות האמת. הוא מוסווה בזדון - או אפילו בשוגג - כאמת, ואלא אם כן האדם לבדו מזהה בחוכמתו או בחושיו האתיים כי הוא נגוע ונזהר על כן להתרחק ממנו - הוא יזהם באורח בלתי נמנע מי שקרב אליו בשעה שהשקר היה בו במצב של דגירה סמויה.
דבר שקר מסוכן מן השקר עצמו. דבר שקר לוכד. לא את העמית. אותו לוכד השקר. הוא לוכד את הבא עמו במגע.
אי-אפשר להימלט מסכנת דבר שקר בסירות הצלה גם אם הן נקובות בהן הכל משקרים לכל. לשקר יש סירות אשליה מעין אלה, לדבר שקר - אין! האדם רק הוא, אחראי אחריות מלאה, בודדת, אמיצה, בפני עצמו ובפני קונו, להתרחק ממה שהרבים דבקים בו כבאמת ברה, אם על-פי אמות מידותיו אמת ברה זאת לכאורה אינה אלא מעבורת אל השקר. גם אם הרבים יבואו עימו חשבון על שהוא מתרחק מהם ומשים אותם בכך כרשעים - ידבק בבשורות חושי יושרתו ויתרחק, ישלם את מחיר הפרישה מן הרבים הלכודים לרעות גם אם אין הם ערים לכך עדיין, ויקיים "מִדְּבַר-שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק"! אין כאן אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ". הרוב לא קובע אמיתות. לדבר שקר אין אזהרת חברותא. אזהרתו כולו יחיד שביחיד.
