ערעורה של פרקליטות המדינה על קולת עונשו של יניב נחמן (יום ג', 9.2.16) הוא תוצאה של פופוליזם וכניעה לתקשורת שטחית וקולנית. אוי לו לשלטון החוק, כאשר מי שאמור לייצג בשמו את הציבור פועל ממניעים פסולים כאלה.
נחמן הואשם במקור בכך שאנס שלוש נשים לאחר שהחדיר "סם אונס" לכוסות המשקה שלהן. בשל אישום זה הוא היה חצי שנה במעצר. אבל אז חזרה בה המדינה מאישומים אלו. הוא לא זוכה; המדינה חזרה בה. לאמר: הפרקליטות הגיעה למסקנה, כי לכל הפחות אין לה די ראיות ולא היה כל מקום להעמידו לדין על מעשים אלו. בעקבות זאת, הואילה הפרקליטות בטובה להסכים שנחמן ישתחרר למעצר בית, בו שהה עוד כחצי שנה.
מה שנותר הוא אישום באונס של בת-זוגו דאז. לא ניכנס כאן לפרטים הגרפיים. נאמר רק, שמדובר היה באונס ברף החומרה הנמוך ביותר, ושהקורבן התלוננה רק כעבור שנים ובעקבות מעצרו - המתוקשר - של נחמן בחשדות האחרים. ומחשדות/אישומים אלו, כזכור, חזרה בה המדינה. אילו אישום זה היה עומד בפני עצמו, יש סבירות גבוהה שנחמן לא היה מואשם בו בכלל.
על-רקע נתונים אלו, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שנחמן ירצה שישה חודשי עבודות שירות. על כך קמה מיד צעקה, בעיקר מצד עיתונאים ופוליטיקאים שלא טרחו לקרוא את גזר הדין (המשתרע על פני 12 עמודים). ואיך אני יודע שהם לא קראו? משום שדבריהם הוכיחו זאת, משום שהם התעלמו לחלוטין מהנסיבות והעובדות, משום שתגובותיהם היו פבלוביות לחלוטין.
כעת מוגש ערעור על קולת עונשו של נחמן, ביום האחרון בו ניתן לעשות זאת - מה שמלמד שבפרקליטות לא הייתה תמימות דעים בשאלה האם אכן יש לערער. וזה בא יום אחרי ששתי חברות כנסת קראו לפרקליט המדינה,
שי ניצן, להגיש את הערעור. וכצפוי, הפרקליטות קיבלה כותרות אוהדות מאותם אמצעי תקשורת חפיפניקיים שיצאו נגד גזר הדין המקורי.
שיהיה ברור: כל עבריין צריך להיענש. עבריין מין צריך להיענש בחומרה. עבריין מין כלפי בת-זוגו צריך להיענש בחומרה יתרה. אבל כל עבריין צריך להיענש בהתאם לנסיבות מעשיו ועבירותיו. כל עונש צריך להביא בחשבון את גלגולי התיק, את התנהלותה של התביעה ואת תקופת המעצר. במקרה של יניב נחמן, הדין כבר מוצה. הערעור מיותר לחלוטין, ועל המניעים הפסולים להגשתו כבר עמדנו.
