|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זה לא סתם שניופארם מגמגמת, זה לא סתם ששוק העיר היא הבאה בתור, זה לא סתם שמגה קרסה, זה לא סתם שגולברי מחפשת את עצמה. דברים, סתם לא קורים
|
|
גולברי. מחפשת את עצמה [צילום: שי ווליץ]
|
|
|
|
|
דברים לא קורים סתם. (נכון דרוש גם מזל, אולם הוא לא בא במקום...) זה לא סתם ששוק העיר היא הבאה בתור. (לא מבינה שזה לא מספיק לתקוע מדפים וסחורה ..והופ יש לך רשת, לא מבינה שאין לה שום יתרון בשוק המחיר, לא מבינה שבלי מערכת רכש עצמאית היא לא תוכל לשרוד, לא מבינה הרבה דברים) זה לא סתם שניופארם מגמגמת. (לא מבינה שהיא רשת לא מעניינת בלי מעוף ובלי דרך, לא מבינה שאי-אפשר כל שני וחמישי לצאת "באסטרטגיה חדשה", לא מבינה שזה לא מספיק רק לפרסם בעיתון, לא מבינה שכדי להצליח צריך גם להבין) זה לא סתם שמגה קרסה. (לא הבינה שהיא יקרה, לא צמצמה עובדים מיותרים, לא הגיבה נכון לתחרות, הוצאות פרסום מיותרות ומינוי גורמים בעלי עניין לכאורה כמו גרשון ויסמן, מינוי מנכ"לים לא מהתחום, לדוגמה זאב וורמברנד ומינוי יושב-ראש, אשר כפה את דעתו על כולם, דודי ויסמן) זה לא סתם שהום סנטר מדשדשת. (לא הבינה שלא לעולם חוסן, לא הבינה שהציבור לא מטומטם, לא הבינה שהיא יקרה עשרות מונים מכל טמבוריה פשוטה, לא הבינה שהמנכ"ל הנצחי שלה, אהרון מידן דאג בעיקר להישרדות האישית שלו ובדרך גרם לכול מנהל מוצלח לפרוש, לא הבינה שללא תרבות של הוגנות בין המנהלים ועם הספקים קשה לשרוד, לא הבינה שיש להתמודד מול איקאה בצורה נכונה ולא להביא עוד מוצרים "כמו איקאה", לא הבינה שאין לה שום ערך מוסף בשוק ושאפשר להסתדר בלעדיה, לא מבינה שפישמן מהווה משקולת ומעמסה על הרשת) זה לא סתם שגולברי מחפשת את עצמה (לא מבינה שיש להתאים את אוכלוסיית היעד לקולקציה ולמה שהפרזנטור מייצג, לא מבינה שהיא צריכה לא רק להעלות תמונות לאתר ולהוציא קטלוג, אלא להשקיע בנקודת המכירה ובמוכרנים, לא מבינה כמה דברים) זה לא סתם שסולתם רדד קרסה ופשטה את הרגל. (לא הבינה שקיימים עוד גורמים בשוק בלעדיה, חשבה שהמותג שלה יחפה על חולשת הניהול, לא הבינה שכדי לשרוד צריך גם לחשוב לפעמים) זה לא סתם שהמשביר לצרכן, זה רק שאלה של זמן. (לא מבינה שכדי לשרוד צריך דרך ברורה ולא מזגזגת, לא מבינה שלציבור נמאס מהנחות על הנחות ועוד על היתרה ועל השארית בריבוע, לא מבינה שחוץ מקהל מבוגר אין לה כבר לקוחות, לא מבינה שהצעירים לא קונים עם מחשבוני הנחות, לא מבינה את השוק, לא מבינה שהיא מיותרת במתכונתה הנוכחית, לא מבינה שהבנקים וכמה קרנות ומכרים של הבעלים רמי שביט לא יהיו תמיד שם) דברים, סתם לא קורים.... |
| תאריך:
|
11/02/2016
|
|
|
עודכן:
|
11/02/2016
|
|
יובל לובנשטיין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שמ
|
11/02/16 20:24
|
|
|
|
|
|
yuv
|
12/02/16 11:24
|
|
|
|
|
|
שמ
|
13/02/16 20:33
|
|
סייעת הבית היהודי הצליחה להניא את ראש הממשלה מלהניח על שולחן הכנסת הצעת חוק הזויה המכונה "חוק ההשעיה". יש לומר שאם לא הייתי שומע במו-אוזני את ההסברים של כמה מראשי סיעת הבית היהודי, הייתי נוטה לחשוב שזו הלצה, במקרה הטוב, או גוזמה עיתונאית, במקרה הגרוע. הנה לכם, לדוגמה, ציטוט מדברי סגן שר הביטחון, הרב דהן, מהבית היהודי ביחס להצעת החוק: "הנוסח לדעתי בעייתי - 'התנהגות בלתי הולמת' זה ניסוח שיכול מחר להיות מופעל נגדנו". מנגד ציין בן דהן, "יש דברים שאי-אפשר לשתוק עליהם, כמו על חבר כנסת שתומך בטרור". דברים נכוחים של איש ימין מובהק ולא שמאלני משוקץ. נכון, מה שמעניין את בן דהן הוא לא לפתוח פתח בחוק שיאפשר, חלילה וחס, לפסול את אחד מחברי הבית היהודי בעתיד, אם יקרה הבלתי יאמן ואויבי העם היהודי והבית היהודי יעלו לשלטון. גם שרת המשפטים אינה שבעת רצון מהצעת חוק של ראש הממשלה. לדעתה, קיימת חלופה טובה יותר והיא הענקת סמכויות רחבות יותר לוועדת האתיקה של הכנסת כדי שזו תוכל להשעות חבר כנסת מפעילותו עד שנה.
|
|
|
|
|
בקמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב עשוי להסתמן מפנה דרמטי, אם אכן ייענה, ברגע האחרון, סגן הנשיא, ג'ו ביידן, להפצרותיה של המפלגה הדמוקרטית להשתלב במרוץ, וזאת נוכח סירובו בעבר ליטול בו חלק, עקב מות בנו מסרטן.
|
|
|
|
|
ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז דנה (26.1.16) בשאלה האם ניתן לערוך שחזור זכויות במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה. ואלה עובדות המקרה.
|
|
|
|
|
בעזה חמאס נלחם נגד דאעש, ובסיני הוא משתף איתו פעולה. בינתיים ישראל ומצרים פועלות יחדיו נגד הארגון, אך גם זה עלול להשתנות
|
|
|
|
|
עיצוב הבמה היפה של דפנה פרץ שגם עיצבה את התלבושות, מגלה לנו בית במושבה בצפון, החוגגת 100 שנה להיווסדה. העיצוב המוקפד והריאליסטי מדגים לנו היטב ובמדויק בית משנות החמישים. בעלת הבית בסיפור היא מונה, עידית טפרסון, שאת תחילת הקריירה שלה עשתה באותו אולם של תיאטרון הספריה, כאשר גרי בילו ז"ל החליט להקימו כבית שייתן ספתח לשחקנים צעירים יותר ופחות, כולם בוגרי בית צבי. תיאטרון זה מתאפיין בהצגות איכותיות ומיוחדות, שתיאטרונים גדולים לא היו סופחים אליהם מטעמי מסחריות. אבל הקהל יודע שכאן ימצא תמיד משהו משובח ובביצוע מעולה. עידית הופיעה שנים בתיאטרון הבימה, ולפניו בכל התיאטרונים הרפרטואריים בתפקידים דרמטיים מרשימים. במחזה הזה מתעצמת הדרמה דווקא משום הריכוז לחלל האחד, עם שלוש דמויות בלבד, מה שמעניק אפשרות לחדור לנפש כל דמות באופן הרבה יותר עמוק ממחזה רב-משתתפים. ובזה כוחו.
|
|
|
|
|
