בנחישות ובלי פחד מפני הפחד

Terrere בלטינית, "להטיל אימה ופחד", הוליד את התיבה טרור, Terror באנגלית ובפי דוברי כמעט כל השפות בעולם. אבל אף על-פי שהכל יודעים מהו כשהוא פוגע, אין הכל יודעים להסכים על הגדרתו, ועל כן יודעים היטב איך לפחד מפניו אבל אין יודעים, חרף כל המאמצים האינטלקטואליים, הביטחוניים-צבאיים, המשפטיים-חוקיים, התודעתיים, איך להתגונן מפניו, שלא לדבר על איך להדבירו.

הוא לובש צורה ופושט צורה - ומטיל אימה. הוא אידיאולוגי, חילוני, דתי, נקמני, משיחי, מופרע, פתולוגי - ומטיל אימה. הוא מונהג הירארכית, מונחה אסטרטגית, פורץ כאשד דמים מיחידים שלא היה להם מושג מוקדם על הזעם האצור מקרבם - ומטיל אימה. הוא פטריוטי, הוא אנארכיסטי, הוא מאמין פנאטי, הוא ניהיליסטי - ומטיל אימה. יש רואים בו מלחמה על חירויות שדודות, אחרים שליחויות של דמונים ושטנים - ומטיל אימה. יש לו מעריצים כי הוא מטיל אימה. יש לו מתעבים כי הוא מטיל אימה. יש לו קדושים ומרטירים כי הוא מטיל אימה. יש לו נבלים המושלכים לבור מאחורי הגדר המטפורית של האנושות השפויה כי הוא מטיל אימה.

אבל מאין לו הגדרה אחת, או אם תרצו באשר יש לו יותר ממאה הגדרות רשומות בספריי חכמי המשפט, הוא מנהל מלחמה עם החברה המתוקנת, עם המדינה הממוסדת, עם האמונות המסורתיות, עם החוק המתוקן, עם המוסר האנושי הממוצע והמוסכם, עם ההיסטוריה - עברה ותקוותיה - מוגן מכוח מופקרותו המוחלטת וכאשר יענו אותו - כן יפרוץ אם לא יתעייף ויגווע מאליו, וכן ירבה ללעוג לכל תרבות מכוח היותו א-תרבות שאין שום תרבות יודעת להגדירה - והוא מטיל אימה.

זה מה שיש. זה מה שיודעים. זה מה שהוא. טרור.

אימה שאין יודעים לסלק אותה בהכאת מחוללה שוק על ירך, אינה סטאטית. היא עובדת. היא אינה יכולה למי שמטיל אותה, על כן, מעשה תעתועי שטן, היא קמה על קורבנותיה. היא מסמנת את מוכה האימה כמי שאחראי לאימה עצמה והעובדה שהוא אינו מצליח להכות אותה תוכיח, ומאיימת להטיל עליו את הגדול בעונשי הנקם - להפוך אותו למגשש באפלה אחר רציונל שאינו קיים, לסדק את שיקול דעתו, להכות אותו היסטריה.

הסכנה היא גדולה

אי-אפשר לשבת על כפות ידיים ולדכא אותם מלקחת את חרב המלחמה בטרור ולהסתפק בחוויית תיאור האימה ולהתפרק בקילוחי גינוי. זה אפילו לא מוסרי. הצדק, התאווה לחיים, העלבון מפני תבוסה נמשכת של רבים בידי מעטים, תובעים לקום ולשנס מותניים ולהכות בטרור מכה ניצחת, אבל איך - ואין הוא מוגדר, באלו אמצעים - והם לא בשלו, באלו כלים - והם לא חושלו. אי-אפשר לחשות, גם אסור לחשות, ואף על-פי שהשכל הישר הבלתי משוחד אומר כי הטרור דוחף את הלוחם בו לאבד אגב גישושי אמצעים את הרציונל הידוע והמוכר בגין חיפוש הרציונל המתחמק והבלתי מוכר - אין לדעת כוח לעצור את חוסר הדעת, והטרור גם אם שבע הקיזו את דמו, ניזון מדמו שלו השפוך ומכה במכיו בלעג מתנצח. 'התבהלה', מילה חדשה שאולי לא הייתה נולדת אילו לו היכה הטרור מטיל האימה את הארץ ואת העולם כולו בפניקה, היא לא רק פרי פועלו האלים של הטרור, היא גם אומנתו ומיניקתו ומגדלתו.

אי-אפשר לומר לה לאוכלוסייה מוכת אימה אל תפחדי. חטא כבד מנשא הוא לומר לה כי מאחר שאין אמצעי בדוק להכות בטרור ולהכניעו, לא נכה בו בכל עוז באמצעים הידועים לאדם ולמורשתו. אבל אגב מלחמה בלתי נמנעת זאת, מחויבים קברניטי העולם החופשי להיזהר זהירות גדולה לדבוק בשיקול הדעת התובע תמיד בחינה ובדיקה וזמן שמא תכה אותם האימה אותה הם קמים להדביר ותהפוך אותם לקורבנותיה. אוכלוסייה היא נבונה יותר משנדמה עליהם על פרנסיה. היא תובעת נקיטה באמצעים שישחררו אותה מאימה בשלון של עכשיו ומיד, אבל היא יודעת להבחין אם נענים לה כדי להרגיעה הרגעה שאין עימה בשורה וכולה שווא, או אם קוראים לה להתאזר בייסורי סבלנות נבונה עד שרציונל מועיל -אם יש כזה בנמצא- יימצא לה. הטלת אימה לשם הטלת אימה היא מן השטן. גם החיפזון.

...ולמרות כל האמור עד הנה, אוכלוסי העולם כולו, ואוכלוסי ישראל לא רק בכלל אלא בפרט, לוחמים בטרור ואינם נכנעים לו, ומוכיחים כי הם יכו אותו בסופו של דבר ולא יישברו באימה המוטחת עליהם בברוטאליות שיש בה תערובת מקפיאת דם של תחכום ופרימיטיביות קמאית. המהלכים בחשכה של פסימיות פטליסטית כאילו אין מנוס והטרור יערוף את ראשה של האנושות המתורבת, הם ווקאליים, הדטרמיניזם המיואש הוא תמיד קולני יותר מן האמונה במתינות בו העולם נידון. טוב אשר הקברניטים על גשר הפיקוד יאמינו באדם וברוחו רוח עז...