אתמול התקיימה ועידת מפלגת העבודה כאשר על סדר יומה דחיית הפרימריז לקביעת ראש הרשימה בעקבות הכשלון בבחירות כפי שדורשת חוקת המפלגה. הנושא השני - קביעת המצע המדיני איתו הולכת מפלגת העבודה, סליחה
המחנה הציוני קדימה בזמן הקרוב.
כשביבי הקדים את הבחילה (בחירה) של ראש הרשימה, יצאו הרצוג ודובריו, ושלי גם, וצעקו בכל מקרופון מזדמן - היכן הדמוקרטיה, זה אקט ששם לאל את הדמוקרטיה, נכון זה כשר אבל מסריח ועוד ועוד.
בוזי הגיע מבעוד מועד להסכמה עם אותה השלי כי מועד הפרימריז ידחה לתקופה בלתי ידועה, והמועד יקבע בעוד שלושה חדשים. באמת אקט מאוד דמוקרטי. אבל הם לא הסתפקו בזה, למרות שלפי סדר היום צריך היה לדון בנושא זה בסוף הוועידה, הרי שבמחטף של רגע, כאשר באולם היו 30 איש שעודכנו בתרגיל המסריח מבעוד יום, העלו זאת להצבעה והנושא אושר פה אחד, גם כן אקט מאוד דמוקרטי. כשר אולי, מסריח ודאי.
ןבתחום המצע המדיני, אחרי שבוזי היה אמיץ לאמר שבעת הזאת לא ניתן ללכת על פתרון שתי המדינות, הוא נלחץ מתגובות חבריו, ואו יריביו מבית, ומצא סולם לרדת מהעץ בצורת הפרדות מהפלשתינים. זה שזה היה מתכון גרוע ברצועת עזה זה לא הטריד אותו, העיקר להוריד את שלי וחיליק בר מהכתפים הצנומות שלו. ועכשיו אנחנו מבולבלים לגמרי - על מי עלינו לסמוך? על בוזי או על הרצוג, על שלי או על חיליק? לאלוהים פתרונים.
אביגדור ליברמן
אביגדור שמצא עצמו בבור שהוא כרה לעצמו, התחיל להיות בלשן, הוא התחיל לחפש במילון מילים שיאפשרו לתקוף את הממשלה, משום שפתרונות אין לו, ו
עפר שלח משתלח בקבינט הרבה יותר טוב, ומערכת
ידיעות אחרונות מסייעת בידו, מה נשאר לאביגדור להגיד: לממשלה אין מדיניות אלא הכל פרולה פרולה או פלברה פלברה או בסגנון עברי של גל"צ הכל דיבורים.
וכאשר העם עייף מלשמוע את זה בצרפתית עוברים לערבית - הכל חרטה ברטה, וכשזה ממצה את עצמו הוא עובר לשפה אחרת עם אותו מוטו, וכשהמעיין נגמר הוא הופך לאלטא זעכן, וקורה לממשלה סמרטוטים, בבחינת אני מוכר וקונה דברים בלויים. להזכירו כי כאשר היה בממשלה גם אז הוא לא עשה דבר. אבל אם כלי התקשורת משתפים איתו פעולה ונותנים לו כר נרחב להשמיע את הערותיו הבנליות והפתטיות, כי אז למה שלא ינצל זאת, הוא מרגיש מאוד מבואס בגולת האופוזיציה, בסמוך לרשימה המשותפת, והוא היה מעוניין להיות בתיאור של
סופה לנדבר פיגרו, פיגרו פה פיגרו שם פיגרו פיגרו פיגרו.
אז זהו. הפוליטיקה שלנו מלאה באנשים מתוסכלים שאינם יכולים להשפיע על סדר היום, ולכן הם מחפשים כל מיני דרכים לא חכמות להתבלט בהן.בבחירות הבאות המחנק יתפרק (פרץ כבר עבר לעבודה וציפי מחפשת מפלגה), העבודה תחזור לגודלה הטבעי אי-שם באזור ה-14 מנדטים, אביגדור ו
ישראל ביתנו לא יעברו את אחוז החסימה ומישהו אחר יחליף איתם מקום.
