בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַשַּׁבָּת
שֶׁל 19.1.2013, כְּ-48 שָׁעוֹת
אַחֲרֵי 17.1.2013 [שֶׁהֵם
"יְמֵי שִׁירָה בַּמִּדְבָּר"],
בָּאוּלָם עַל שֵׁם גּוֹלְדָה
בְּקִבּוּץ רְבִיבִים שֶׁבַּנֶּגֶב
חָגְגוּ שִׁבְעִים שָׁנִים
[בְּמִסְגֶּרֶת 11 הַנְּקֻדּוֹת]
מוּל בָּמָה עָלֶיהָ יָשַׁב כֹּחַ 17
17 הָרִאשׁוֹנִים שֶׁשָּׂרְדוּ עַד הֲלוֹם.
רֻבָּם כְּבָר מְגָרְדִים אֶת הַתִּשְׁעִים,
כְּפוּפִים וּמְגֻבָּנִים עַל כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק לְבָנִים,
מְלֻוִּים בְּמַקְלוֹת, בְּכִסְאוֹת גַּלְגַּלִּים,
בְּלוֹרִיּוֹת לְבָנוֹת וְקָרָחוֹת אֲדֻמּוֹת
וּפִילִיפִּינִיּוֹת מִמּוֹלְדַבְיָה וְנֶפָּאל סוֹבְבוֹת.
מוּל קָהָל מֵרִיע, אוֹהֵב וְדוֹמֵעַ
שֶׁבּוֹ אֵין נָשִׂיא, שַׂר, ח"כ אוֹ שׁוֹפֵט,
שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁהֵקִימוּ בְּכֹחַ
דֶּרֶךְ הַסְּדָקִים בָּעוֹר שֶׁל כַּף יָד,
כַּף רֶגֶל, לֶחִי וְאַדְמַת חוֹל יְבֵשָׁה,
וּבִמְחִיר דָּמִים שֶׁל
בָּנִים, בָּנוֹת וַחֲבֵרִים.
אוֹ אָז זִכָּרוֹן נוֹזֵל וּמֵצִיף הִרְטִיב
אֶת גּוּפִי הַקָּרוּעַ מִבּוּשָׁה
וְנוֹפֵף מוּל עֵינַי בְּעוֹד שְׁנֵי "כֹּחַ 17" אֲחֵרִים
מֵחֲלוֹמוֹת תּוֹלְדוֹת יָמַי:
כֹּחַ 17 שֶׁל עַרַפַאת הָרָאִיס,
שֶׁל הָאוֹיֵב הָאַחֵר שֶׁנּוֹפֵף בְּרוֹבִים
מוּל שָׁלוֹם מִתְנוֹסֵס וּמִתְמוֹסֵס,
מֵחוֹבַת אוֹ בִּרְכַּת אוּ"ם מְכֻבָּדֵנוּ
שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֵקֶב מִשְׂחַק בְּרִידְג' אוֹ כַּדּוּרֶגֶל
שֶׁל אוֹתוֹ עֶרֶב פּוֹלִיטִי עָגוּם.
וּבֵינְתַיִם הָלַךְ הָרָאִיס, וְנִתְפּוֹרֵר "כֹּחַ 17" הַשּׁוֹמֵר,
נִשְׁאֲרוּ רַק גָּדָה וְעַזָּה, אוֹסְלוֹ, חַמַאס וּפַתְח,
מַחְמוּד עַבַּאס וְסַלַאם פַיַאד...
וְרֹאשׁ מֶמְשָׁלָה אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּאן עַל הַבָּמָה
כֹּחַ 17 בֶּן תִּשְׁעִים שֶׁכְּבָר גָּבַר עַל הַכֹּל,
חוּץ מִדֶּגֶל יָמִין, מִתְנַחֵל וּמַקְצִין,
שֶׁל אַחִים בְּכִפּוֹת וְצִיצִיּוֹת זוֹלְגוֹת
שֶׁלָּבֶטַח לֹא הָיוּ כָּאן לוּלֵי הָרְבִיבָאִים...
וְ"כֹּחַ 17" שֵׁנִי שֶׁל מְאֻתְגְּרֵי מַעֲרֶכֶת הַחִסּוּן
--יַעְנוּ, מְסֻרְטָנִים לְמִשְׁעִי, לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא,
שֶׁהֵפִיחוּ בָּנוּ חַיִּים לִפְנֵי עָשׂוֹר
בְּמַסָּע יְוָנִי מִיָּם לְהַר אוֹלִימְפִּי וּמֶטֶאוֹרִי,
וּבְוַדַּאי כֵּן רְאוּיִים לָרֶשֶׁת אֶת "כֹּחַ 17"
שֶׁל רְבִיבִים, אֲבָל גַּם אוֹתָם - אֶת הַשּׂוֹרְדָנִים
וְהַלּוֹחֲמִים לְעַצְמָאוּת הַבְּרִיאוּת שֶׁל גּוּף וָנֶפֶשׁ
שֶׁל מְדִינָה אֲטוּמָה וּמְפֹרֶזֶת...
גַּם אוֹתָם לֹא סוֹפְרִים בְּמִנְיַן הַקּוֹלוֹת הַבְּטוּחִים
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
