בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זה אי-נחת הנובע מיום יום שעדיין נושם את החד-פעמיות של ישראל שבנינו אבל משום מה יש משהו נורא, משהו שאין בו חמצן של תקווה
|
אין תקווה [צילום: STR/פלאש 90]
|
|
|
|
|
כמו אדים שהולכים ומתעבים במטמוניות הארץ, והיא צור ובזלת, ואינה חשה במה שמצטבר תחתיה, כך מתעבה והולכת אי-נחת ואוספת עוצמה מתחת לקליפתה של חוויות חיינו כאן, ואין רואה ואין מעלה עדיין על הדעת כי יום אחד, כמו שהצור והבזלת לא יעמדו בפני הלחץ הגואה של האדים, כן לא נעמוד כולנו בפני הלחץ המצטבר של אי-הנחת שאין לו מוצא אלא אם ייסדק את הקרקע עליה אנחנו עומדים. היא לא ימין, היא שמאל, היא לא אמונות אדוקות ולא תעייה בלבירינט של ניהיליזם הזוחל במבוך, היא לא ביטחון, והיא לא שלום, היא לא יהודים ולא ערבים, היא לא דמוקרטיה נכה ולא שתלטנות פוליטית מנבכי האוטוקרטיה הבנלית. היא לא פערים ששום מוסר לא יכול להביט בהם בלי להימוג ולא נטיפים בודדים של עושר מופלג במערות הכלכלה שאינן מתייראות מלהתקין בתוכן תאורה מסנוורת. היא אי-נחת כוללת צבורה ההולכת ונהיית כואבת יותר ויותר מדי יום בשל פחד שמתחיל לשתק את ליבנו כי אנחנו בדרך לכישלון נורא, שימי הבשורה בעבורם קידשנו את כל היותנו כלים ואנחנו עושים את הזמן שאנו יוצרים בקוצר דעתנו לעננה שאין לה מחילה. משהו נורא זה אי-נחת טוטאלי חרף אחיזת העיניים כי הכל הוא מאבק על ימין ועל שמאל, על דברי הימים ועל העתיד, על אמונה ועל חירויות חילוניות, על שילוב בקהיליית האומות ואו על עם בדד ישכון, על תקשורת נועזת או על תקשורת רתומה. מאבקים הם נשמת חייה של שלימות יצירתית. הם גורמים לעיתים חרדות. לעיתים תחושות של ניצחון מוקדם, של תבוסה חולפת. אבל מאבקים הם טובים. אויה לאומה שאינה מפרה עצמה במאבקים ומתנוונת על גדות מים עומדים. זה לא זה. זה אי-נחת הנובע מיום יום שעדיין נושם את החד-פעמיות של ישראל שבנינו אבל משום מה יש משהו נורא, משהו שאין בו חמצן של תקווה, שיוצר תחושה קשה של מחנק גובר. לא מגיע לנו. אנו עושים זה לזה משהו שאם לא נעצור לא ניוותר כאן לדעת אם נוכל לסלוח לעצמנו או אם גם בזה לא יהיה טעם עוד. אי הנחת אינה של האחד בשל השני. אי-הנחת איננה של מחנות. אי-הנחת, מי לא יודה, היא נוכחות מתחת לאדמה הדקה עליה אנו דורכים כולנו יום יום ואם חלילה לא נעצור מלחולל אותה בעוונותינו, והיא תפרוץ, היא תכה בנו כולנו בלי הבחן... זה סדר היום הקיומי הראשוני, בתוך כל סעיפי סדר היום הקיומי, זה סדר היום התובע תביעה נואשת להיות ראשון בכל הסעיפים.
|
תאריך:
|
14/02/2016
|
|
|
עודכן:
|
14/02/2016
|
|
יצחק מאיר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
משה חסדאי
|
14/02/16 19:18
|
|
הזאב לכל הדעות הוא חיה עצמאית, משוחררת מכל תלות, כזו שצדה לבד, חיה לבד ומסתדרת בכוחות עצמה. הזאב נתפס כחזק, אמיץ לב וקשוח - הוא לא זקוק לשום עזרה. בטח שלא מזאבים אחרים. חיית הפרא המדהימה הזו חיה למעשה בלהקות במשך כל חייה ומנהלת חיים משותפים ומלאים, ברמה שתגרום קנאה לכל משפחה אנושית ממוצעת.
|
|
|
טוב, אז אתם בטח מבינים שכבר עברה לי המחלה, וגם חלק גדול מהפחדים שהיו לי נעלמו, וכמובן שהכל בזכות החברה שלי שגם טיפלה בי בנאמנות ואפילו בישלה לי מרק וכל מיני מאכלים כדי שאהיה שוב בריא וחזק. מצד שני, החברה שלי אמרה לי שאני חייב להפסיק להקשיב לחדשות ולראות טלוויזיה ואפילו לשוטט ברחבי האינטרנט לכמה ימים. ואני חייב להגיד שבגלל שאני מאוד אינטליגנטי ונאור ושייך לאותם אנשים מהמגזר הנכון, ואני בטוח שהעולם הפנימי שלי מאוד עשיר ויהיה לי המון דברים לעשות גם בלי כל הדברים האלו, היה לי קל מאוד להבטיח לה.
|
|
|
מהדורת החדשות של ערוץ 2, "החדשות של המדינה" (נניח), מדווחת על סערה זוטא בגלי-צה"ל. בסך-הכל משהו טריוויאלי בהחלט, אבל אני מבקש שתשימו לב למשהו בניסוח. טיפ: אם תעשו זאת, תקבלו רמז ברור מדוע התקשורת בישראל כל כך מוטה ומגמתית. ההטיה הפוליטית שלה הפכה מזמן לבילט-אין, עד שהיא מתקבלת כמשהו טבעי לחלוטין. עיוות מקובל שרק מאיר באור מגוחך את היללות בדבר "סתימת פיות", שהפכו לאחרונה חלק מפסקול חיינו. אז שימו לב. לכאורה רק סמנטיקה תמימה, אלא שמאחורי הניסוח נחשף טפח מהסיפור כולו.
|
|
|
צעד אחרי צעד, בעקביות, בשיטתיות ובנחישות, עם לא מעט העזה וחוצפה, פועלים מזה שנים חלק מחברי הכנסת הערבים, כמעט באין מפריע, נגד מדינת ישראל ואזרחיה, מעל לכל בימה אפשרית, כולל בכנסת ישראל. הם עושים זאת בידיעה ובכוונה תחילה, בחסות הדמוקרטיה.יתר על כן, פעולותיהם מחזקות את תומכיהם הערביים לבצע פעולות חמורות מאלו שמבצעים מנהיגיהם, בבחינת "ממני תראו וכך תעשו".
|
|
|
בימיו העליזים של ראש העיר רודולף ג'וליאני, הוכנס לעיר ניו-יורק תקן חדש בכל האמור בחוק וסדר שקבע כי אין פשע קטן. כל פשע וכל חטא יזכו למלוא תשומת הלב של מערכת הצדק, משוטר המקוף ומעלה. המדיניות של אפס סובלנות לחלונות שבורים השיבה לשוטרים את גאוותם, שכן מי ירצה לעצור חוטא קטן המטיל מימיו במזרקה, כשידוע מראש כי ישוחרר עוד לפני שעוונו יירשם? עוונות מן הסוג של שכרות בפומבי, הטלת שתן ברבים, לכלוך רשות הרבים, וקפיצה מעל סחרחרות הגישה לרכבת התחתית יכולים להסתיים באזהרה, במתן דוח, בברירת קנס לא גדול, ועד חמישה ימי מחבוש. מדיניות האכיפה הביאה להישגים מרשימים, ועקומת הפשע צללה כל ימי ג'וליאני. ומייקל בלומברג שבא אחריו שמר על אותה מדיניות.
|
|
|
|