על עריצים ועל אמיצים

הערצת עריצים היא חזיון נפרץ בקרב אנשים החיים בשלבים הנמוכים של סולם החירויות. לכאורה אין ממצא זה יכול להתיישב עם ההיגיון של המציאות. מי השפיל את הנחותים? העריצים. למה הם נוטים יותר, ממי שניצול מהשפלה זאת, להעריץ את מי שרודה בהם? כי האשליה מספקת להם רציונל מדומיין האומר כי הם בחוכמתם זיהו את מי שראוי להיות תקיף מהם, כי אלמלא הם-לא היה התקיף מתמלך - כי כוחו יונק מכוחם, וכל עוד הוא מושל ברמה, הוא מעיד על מי שכביכול בחר בו. על כן ראשית חוכמת נחות החירויות היא לעשות כל שלא ידו להעניק עוד ועוד עוצמה למי שצריך לדעת בזכות מי נתגדל ולמי הוא חייב את מעמדו הרם.

זה הסקר המונה את השקר. זאת הסטטיסטיקה, המתיימרת לקבוע ככלל כי כל יחיד הוא תעתיק של הרבים. אבל, דברי הימים, בניגוד לסטטיסטיקה, יודעים לתת כבוד לאלה מגזולי החירויות הקמים על מדכאיהם ומקדשים מלחמה על כבוד האדם וחירותו ואינם יראים את העומדים מנגד להגן בכוח על הרציונל הנכה על פיו העריץ הוא מגינם היותר אמין, ובשעבוד חרותם מובטחים חייהם.

זה הסיפור שבלבוש אחר הוא פרק מוצפן במגילות העצמאות ובספרי הדמוקרטיה. ראוי לספר אותו, שוב ושוב.