1. טוביה ינאי וייסמן הי"ד נרצח לשווא, ודמו על מצפונם של מפקדיו שמנעו ממנו לשאת עימו בחופשה את נשקו האישי.
אבל למה לבוא בטענות למפקדים הישירים, כשהרמטכ"ל גדי איזנקוט, מצהיר: "לא הייתי רוצה לראות חיילים מרוקנים מחסנית על נערה בת 13 עם מספריים"? אם זה מה שמעסיק את הרמטכ"ל, מדוע שמפקדים יאשרו נשיאת נשק אישי לחייל, שעוד עלול, רחמנא ליצלן, לרוקן איתו מחסנית, על מחבלת בת 13 עם מספריים?
וייסמן היה חייל צה"ל בחופשה רגילה. הוא התחנן לצאת עם נשק הביתה, אך סורב. בחופשתו נקלע לפיגוע בשער בנימין, שמע צעקות, ורץ להסתער בידיים ריקות על שני הסכינאים, בני 14. על תעוזתו שילם בחייו. אילו היה נשק בידיו, מן הסתם היה הכל מסתיים אחרת. שני הרוצחים בני ה-14 היו מחוררים למוות מכדורי מחסניתו (מה חבל, שרק אחר שברחו הסוסים נזכרו לסגור את שערי האורווה, ולחייב יציאת חיילים לחופשה, רק עם נשק).
2. כשהתמנה איזנקוט, חשבנו שקיבלנו רמטכ"ל גולנצ'יק גזעי, עם סכין בין השיניים ורצח בעיניים. אבל מסתבר שקיבלנו רמטכ"ל
שלום עכשיו'ניק. סוג של תיאורטיקן צבאי, יפה-נפש, שמקומו במגדל השן האקדמי, ולא בשדה הקרב הסכינאי. "צה"ל לא יכול לעבוד בסיסמאות כמו 'הקם להורגך השכם להורגו'", אמר בבוז לתלמידים.
סיסמאות, אה??? ומה עלינו לעשות עם: "ושבו בנים לגבולם", "לשנה הבאה בירושלים", "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ועוד? רק סיסמאות? אולי באמת נמחק אותן מן הלקסיקון, ונלך על יפייפיות מזויפת, שהורגת בנו?
אבל היו גם אלופים אחרים בצה"ל. הצבא צועד לא רק על קיבתו, אלא גם על סיסמאותיו. כשאיזנקוט היה ילד בן 6, ניסח אלוף חיים ברלב, סגן הרמטכ"ל ערב מלחמת ששת הימים, את הסיסמה שליוותה את הלוחמים בכל החזיתות: "לדפוק אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי". אלוף דוד אלעזר קרא לחייליו בקרב על הגולן: "לשבור לאויב את העצמות". שתי סיסמאות אלה היו רק תרגום לשפה הצה"לית, של סיסמת הקם להורגך השכם להורגו.
שלוש שנים לפני כן, כשאיזנקוט היה זאטוט בן 3, קבע מייסד צה"ל דוד בן-גוריון, סיסמה שאמורה לנתב את דרכם של מפקדי צה"ל לדרגותיהם: "תדע כל אם עברייה, שהפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך".
אנטי מוסרי
3. האמנם? ספק אם כיום יכולה אם עברייה לישון בשקט, כשמפקדו העליון של בנה, מתייחס בבוז לעקרון המוסרי מן המעלה הראשונה: הקם להורגך השכם להורגו. כל כך פשוט. כל כך נכון. כל כך צודק. כל כך מוסרי. רק עמדה אנטי מוסרית בעליל, עלולה להבטיח פוליסת ביטוח חיים לאויב הקם להורגך, גם אם לא לכך בדיוק התכוון המשורר.
פעם עבד עם ישראל אחרת. במלחמת ששת הימים הורה הדרג המדיני לצה"ל לפעול ברוח הקם להורגך השכם להורגו. לא צריך הרבה דמיון כדי לשער, מה היה קורה לעם ישראל, אלמלא הזדרז חיל-האוויר להשמיד את חיל-האוויר המצרי בעודו על הקרקע. מזל שהרמטכ"ל דאז לא היה איזנקוט.
בימים ההם האמינו מפקדי צה"ל באמיתות הסיסמה 'המעז מנצח', והפנימו שמי שיורה ראשון נשאר בחיים. בלי אבל ובלי חבל. בימי המתח של יוני 1967, כשהאויב ליטש נשקו והשמיע ביהירות איומי השמדה, התייצבו אלופי צה"ל בלשכת ראש הממשלה לוי אשכול, ואיימו לזרוק את הדרגות ולתלות את המדים, אם לא יורה לצה"ל לצאת מיד למלחמת מנע, ברוח 'הסיסמה' ההיא, מצילת חיים, ולפיו כל מי שקם להשמידך, דמו בראשו. וכל השאר היסטוריה.
דווקא כשצה"ל נמנע, במלחמת יום הכיפורים, מחמת לחץ אמריקני אווילי, מאימוץ 'הסיסמה' הקיומית הזו, הוכתה ישראל מכה נוראה, שהסבה לה אלפי קורבנות שווא (רק בחסדי שמיים ועוז רוחם של הלוחמים, התהפך הגלגל והמלחמה הסתיימה בגדול שבנצחונות: כוחות צה"ל ניצבו במרחק יריקה מקהיר ובפאתי דמשק).
4. אז איך קרה שסיסמת חיים מוסרית וצודקת מאין כמוה, הפכה ל"סיסמה שצה"ל לא יכול לעבוד לפיה"? מנין באה לו השיטה הנוצרית של הושטת הלחי השנייה?
יש אומרים כי יש כאן פזילה שמאלה. אבל יש מעריכים, שאיזנקוט, אומנם יליד הארץ, פועל ברוח 'הסיסמה', שיותר משקשה להוציא את היהודי מהגלות, קשה להוציא את הגלות מהיהודי. מסתבר שלפעמים גם ילידי הארץ נותרו בגלות מנטלית. שם, בגלות, היה זה אך טבעי שיהודי חוטף בעיטה ממגפיו של הגוי, ובולע את הרוק בשקט. לא מרוקן מחסנית, לא מקדים תרופה למכה. עכשיו הבנו שגם במולדת יש לפעמים שפיפות גלותיות. אַל תרגיזו. אַל תעירו. אַל תרוקנו מחסנית ברוצחת חמושה במספריים.
5. אילו רוקן לוחם יס"מ המנוח צ'רלי שלוש הי"ד, את המחסנית לעבר המחבל שרצח בירושלים ב-1990 שני ישראלים, הוא היה ממשיך לחיות. אבל האיש האמיץ טמון עמוק באדמה, רק מפני שחשש לרוקן מחסנית על הרוצח. הוא הסתפק בפציעת הרוצח, ובתמורה שוּסף בסכין נסתרת שהחביא המחבל.
כבר אז, מסתבר, חשבו איזנקוט'ית. באתר הזיכרון הרשמי של משרד הביטחון כתבו שטות מופלגת זו: "אף כי הייתה בידי שלוש הברירה לירות במחבל ולהורגו, הוא נמנע ודרש ממנו להיכנע, מתוך אמונה עמוקה בזכות המוחלטת של הזולת לחיות". הבנתם את הטמטום הזה? - זכות מוחלטת של הזולת לחיות, גם אם הוא רוצח כפול! לא להאמין. וזה נקרא אצלם מוסר. מוסר של הוטנטוטים.
6. אבל למה להתפלא על איזנקוט? ככלות הכל, הוא רק מיחזר את אמירת ההבל של נשיאנו הדגול: "בני עמי בחרו בדרך הטרור", לשפה איזנקוט'ית: בני עמי בחרו לרוקן מחסנית על ילדה בת 13.
