"אנשי אלשא'ם (מתייחס לארץ ישראל) הם השוט של אללה בארץ, הוא מתנקם באמצעותם במי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. אללה הועיד לאנשיה של ארץ זו משימה חשובה, עליהם לעמוד בשורה הראשונה המתקדמת במערכת המוסלמית נגד אויביהם, ורק אם יבצעו את חובתם כלפי דתם, אומתם ואדמתם אזי יזכו בגמול. דם ה'שהידים' הטהורים, ברכה לדגל של ארצי" ('אלתרביה אלאיסלאמיה', ספר לימוד לכיתה י' חלק ב'- עמוד 50). [
סרטון המתעד אשת חינוך פלשתינית]
לא מעט דובר, מדובר וידובר על 'תהליך השלום' או ההסדר המדיני שצריכים ואמורים לנהל אותו יחד ובמקביל עם ההנהגה הפלשתינית. תהליך שבו מדינת ישראל צריכה להוביל וליזום, על-מנת לשרת ולקבע את האינטרס הקיומי שלה כמדינה יהודית, מוסרית ודמוקרטית. הציפייה שהצד הפלשתיני יהיה שותף לכך, נמצאת בהשערה הגורפת בעיקר מצד אנשי שמאל מובהקים בישראל. הם אינם מוכנים לקבל את העובדות הקיימות ממחקרים שונים שנעשו לדוגמה על מערכת החינוך הפלשתינית, מפני שעניין זה מתנגש ישירות עם תפיסות שאינן עולות בקנה אחד עם שלום, אחווה, צדק ומדינת רווחה סוציאליסטית כוללת ואמיתית, זאת גם על חשבון סיכונים ביטחוניים מהותיים, ושמירת צביונה של ישראל כמדינה יהודית.
במחקרים שונים שנעשו לגבי מערכת החינוך הפלשתינית, ניכר בצורה ברורה מערך הסתה שלם כנגד הציונות, בצורה המאופיינת ומועברת כמלחמת לאום, דת, וכיבוש יהודי אכזרי.
אם במערכת החינוך הישראלית (שעם זאת טעונה שיפור), בכיתות התיכון שרים בד"כ בטקסים שירי שלום ובינם את "חורף 73", הרי שמערכת החינוך הפלשתינית מעודדת ומלמדת את חניכיה באופן גורף לשחרור כל פלשתין (לא רק השטחים שנכבשו על-ידי ישראל בשנת 1967). כאשר לא מתעמקים בנושא החינוך הפלשתיני, ניתן לשער כי אם היה קם ראש ממשלה בישראל, מוותר על השטחים שמעבר ל'קו הירוק', מביא להצבעת הכנסת ולרוב קואליציוני, שמורה על פינוי המתיישבים בשטחים המפונים של יהודה ושומרון, מוותר על הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית, ומוביל להסכם שלום או הסדר מדיני מול הנהגה פלשתינית מתונה ושקולה, היה "השלום" מושג ולא רק ברמת המילה, ותשקוט הארץ. אך מה קורה שקצת מתעמקים במערכת חינוך שלמה, הן ברשות הפלשתינית והן בשלטון חמאס בעזה? שהיא רק נטבח אחד, אומנם נטבח משמעותי, אך נטבח אחד במערכת ההסתה המשולבת של ההנהגה המוסלמית- פלשתינית כנגד ישראל?
קופים וחזירים
מחקרים מראים לנו שיטת שלבים מסוימת במערך החינוך הפלשתיני. שלב ראשון ויסודי מגדיר למעשה את תכונותיו הכלליות של יהודי, בשלב זה מבקשים להציג את היהודים כאנשים שונים, כמי שמיסודם הם אנשים בעלי תכונות רוע. היהודים בשלב זה, מוצגים כאנשים בוגדניים, חובבי שחיתות, חסרי נאמנות וכמהים לרמאות. בנוסף, מוגדרים היהודים כצאצאים מקוללים של קופים וחזירים ואויבי האל. לצורך ביסוס השלב הראשון מגויסים קבל עם ועדה, לא פחות מאנשי חינוך, אנשי אקדמיה וכמובן פוליטיקאים פלשתינים, ובצורה זו פועלים תוך כדי עיוות והשמצת המסורת היהודית, וכמו-כן הצגת הציונות כ"תורת כוח הכיבוש, והרוע", ו"התרבות הבוגדנית" הנגזרת מהאופי היהודי.
לשם כך, "הפרוטוקולים של זקני ציון" שהיו חומר קריאה שימושי מאוד באירופה של תחילת המאה ה-20, ואחד הספרים העיקריים של הנאצים כצידוק למעשיהם האכזריים כנגד היהודים, הם חומר לימוד המשמש את אנשי החינוך הפלשתינים להוכחת משנתם.
בשיטות הפעולה בשלב השני, מלמדים את התלמיד הפלשתיני את המאפיינים של "תכונות הרשע" בעם היהודי. התיאוריה מלמדת כי תכונות אלו אינן עניין פרטי אצל היהודים, מכיוון שיש להן השלכות כלליות בעולם. התיאוריה מנחילה לתלמיד, כי היהודים למעשה מונעים מתכונות רשע אלו, ובאמצעותן הם מתכננים ופועלים בדרך של פשעים, שמהווים סכנה קיומית לעולם.
הצדקה ברורה להשמדה
התלמיד הפלשתיני לומד על התרבות והמסורת היהודית, כמקור לכל הסכסוכים הבינלאומיים, לקונפליקטים ולמלחמות. כך למעשה מתקבלות על הדעת "התגובות הלגיטימיות" של העם הפלשתיני, כדוגמת האומות והעמים שביקשו לנקום ביהודים שחיו בקרבם.
אם בשלב הראשון והשני, תוכנית החינוך הפלשתינית משקיעה בשנאת ישראל והיהודים, הרי שבשלב השלישי ישנה הצדקה ברורה להשמדתם. כחלק מניסיון "טיהור העולם" מהאיום היהודי, שהוא איום הנגזר מאופיים המרושע וממסורת חתרנית ומושחתת שאינה ניתנת לשינוי, הפתרון המוחלט והיחידי הוא מאבק בלתי מתפשר והכנעת האויב הציוני, תוך כדי הריגתם וחיסולם של יהודים.
ההצדקה וההכשרה שניתנת לא על-ידי שי'חים, אלא על-ידי אנשי חינוך! היא כי חיסול היהודים, הוא בעצם פעולה המוגדרת כהגנה עצמית שהכרחית להצלתם של המוסלמים, האומה הערבית וכלל האנושות. מחקרים שנעשו, העלו דוגמאות שכללו את הפצת ההסתה כנגד היהודים שחותרים לצעדים הומניטריים, כחלק מהמניעיים הזדוניים של הציונות.
מושחתים
שחרור המחבלים הפלשתינים מבתי הכלא בישראל בתמורה לחיילים או לצעדים המשרתים את ישרא, היא דוגמה מצויינת על-פי תוכנית הלימוד הפלשתינית, שמקשרת את צעדי "הכובש הציוני" ל'פרוטוקולים של זקני ציון'.
דוגמה נוספת מהעיתון הפלשתיני 'אל חיאת אל ג'דידה', בכתבה שפורסמה עוד בשנת 1998 מתוארת הציונות כרעיון, שנועד לגרום להגירתם של היהודים ולהיפטר מנוכחותם הבלתי רצויה באירופה. בבדיקה נתגלה כי זה הקו שמנחה חלק בקביעת "העובדות" המושרשות בתוכניות הלימוד של הרשות הפלשתינית.
עוד ועוד דוגמאות המעוותות את ההיסטוריה, ומציגות את היהודים לתלמיד הפלשתיני כאוכלוסייה האחראית לאסונות הגדולים ביותר בעולם, כמו מלחמת העולם הראשונה והשנייה, באופן אירוני אף לשואה ואפילו לאסונות טבע, ובנוסף על כך שולטים בתקשורת העולמית באמצעות טבעם המושחת.
תרבות הסתה
בדוגמאות מהטלוויזיה "החינוכית" הפלשתינית, ניתן לצפות בתוכניות ילדים בהן הם מרואיינים ומציגים את תשובות השנאה, וקידוש המוות על המלחמה והמאבק בישראל. תוכניות הסתה שמלמדות ומציגות שקרים, כי בעת גלי ההגירה (העליות לארץ ישראל) של היהודים לאדמת פלשתין, הכינו תנורים לצורך שריפתם של פלשתינים, ורק 'המרד הערבי הגדול' בשנים 1936-1939, בהם העם הפלשתיני התקומם והציל עצמו כנגד הציונים הגזלנים והשפלים. אלו הם רק דוגמאות עיקריות ובודדות של מערכת החינוך הפלשתינית, אשר הן ברשות והן בשלטון חמאס בעזה, מבוססת בצורה חד-משמעית על תרבות הסתה קולקטיבית כנגד יהודים ועידוד מתמיד לחיסולם.
מערכת זו שמשתלבת עם התקשורת בטלוויזיה ובעיתונות, מייצרים עוד שלל תכנים מסיתים באופן שיטתי.
לא נראה באופק כי המסרים של ההנהגה הפלשתינית בכלל, ושל מערכת החינוך המופעלת על-ידי הנהגה זו בפרט יחדלו ויוצאו מכלל שימוש בתעשיית ההסתה והשקרים המעודדת רצח עם, ומציגה את היהודים כגזע המשול לתת אדם.
יתכן מאוד שבמידה והייתה הנהגה פלשתינית, שמעוניינת לקדם את הרעיון המדיני של שתי מדינות לאום יהודית וערבית, היא הייתה מתחילה להנחיל לדורות הפלשתינים הבאים תוכניות לימודים המתאימות לכך. אך הנחלת השלום בסגנון המערבי ובפרט הציוני, אינה משתלבת עם אידיאולוגיה המבוססת על שנאת ישראל, חיסול המדינה הציונית, ותרבות השאהדה הפלשתינית.
