ישבתי בהרצאה על האיסלאם הסוני והשיעי, על-ידי פרופסור אירני במוצאו המלמד ב-UCLA. שני דברים נהיו ברורים לי: האחד, שהאירנים לא אוהבים את הערבים, והשני, שהאירנים מאוד לא אוהבים את ישראל. המרצה, כאילו במכוון, לא התאפק והוסיף את ישראל ופלשתין פה ושם, כמו מלח ופלפל בלעדיהם סלט נשאר חסר טעם. ניחא היה מזכיר רק את ישראל, אך הוא סירב להפריד בין ישראל ל"פלשתין", בין הגוף הבריא לבין מחלת הסרטן שחדרה לתוכו ועושה ככל יכולתה להשתלט עליו ולהמיתו. הוא אפילו הרחיב ואמר, במיוחד בשבילי וכתשובה לשאלה ששאלתי, שאין לנשל אנשים מזכויותיהם הלאומיות, ורק נשאלת השאלה אם העולם מכיר בכך או פועל נגד ההלצה (מילה זו שלי כמובן). הקהל ישב והתמוגג, כי איך אפשר לעמוד מול הפיתוי של "הגדרה עצמית"?!
