ראויה לכל הערכה וורדה אדוארדס, ראש מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה, על ממצאיה שחשפה. ממצאים המלמדים, שלמעשה למפקח בטיחות אחד יש אחריות על 1000 מקומות עבודה, ולא כ-700 מקומות עבודה. המציאות היא בהרבה יותר חמורה ממה שציינתי בשלוש כתבות קודמות.
מה שניתן ללמוד ולהסיק מהמספרים, כי לפנינו מציאות קודרת. אם מפקח אחד יעבוד 365 ימים בשנה כולל בשבתות ובמועדים וללא ימי מחלה הוא יגיע פעם אחת בכ-3 שנים למקום עבודה, וזאת ללא יום עבודה של ביקורת, שהיא כה הכרחי לבדיקת ממצאי דוחות של בטיחות.
ראויה לכל הערכה גב' וורדה אדוארדס, ראש מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה, על שהעזה לציין את העובדה,
שמספר המפקחים על הבטיחות במשרד הכלכלה הוא שליש מהמינימום ההכרחי שקבע ארגון OECD, וששית ממספרם במדינות מפותחות. וורדה אדוארדס כותבת במכתבה על תקנים שאינם מאוישים, בעיקר בשל רמת שכר נמוכה, ש"אינה מתקרבת לרמת השכר המשולמת במשק ואף בשירות המדינה, לאנשים שהם בעלי כישורים דומים".
מסתבר, שמשרד הכלכלה שם את כל יהבו על ההון, ומגלה חוסר אכפתיות פושעת כלפי הון אנושי עובד המגיר זיעתו על פיגומי הבניין, כלפי ההון האנושי המכלה כוחו בעבודות בטיח, בסיוד, בברזלנות, בבניה, בהקמת פיגומים, בריצוף ובעוד שלל עבודות כפיים.
מסתבר, שאין למשרד הכלכלה מענה לקביעה של וורדה אדוארדס, כי תפקיד מינהל הבטיחות במשרד הכלכלה הוא להבטיח כי "נעשות בידי המעסיקים כל הפעולות הנדרשות לצורך הגנה מרבית על העובדים ומניעת פגיעה בהם כתוצאה מעבודתם".
וורדה אדוארדס קובעת במכתבה ש"המנהל מצוי באופן קבוע במצב של מחסור חמור בכוח אדם". מסתבר, ששר הכלכלה שראה בפלשתינים רק רסיס בישבנו, לא נתן דעתו לבקשות להגדיל את מספר התקנים. שר הכלכלה החרדי בתקופה קצרה שהיה במשרד לא הספיק לדון בנושא. השר הנוכחי שהוא גם ראש הממשלה, אינו מתפנה להתייחס לנושא.
רואי לציין, שגם השרים שקדמו להם לא הביטו לכיוונם של ההרוגים והפצועים הרבים, ונתנו לשירת המוות לשיר בקול את שירת מותם של פועלי בניין על פיגומי הבנייה בישראל, כי בסך-הכל מדובר בעיקר בסינים ובבולגרים, במולדבים וברומנים, בטורקים ובפלשתינים.... ומה שכן מוכן לעשות משרד הכלכלה כדי להתמודד עם שירת המוות,
הוא מוכן לקצץ במספר התקנים במינהל הבטיחות. 
