סקר הערוץ הראשון, שפורסם השבוע במלאת שנה לבחירות לכנסת ה-20, הראה כי רוב מוחץ של תושבי ישראל, בסה"כ 73 אחוזים, איננו מרוצה מתפקודו של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו וממשלתו בכל הקשור לגל הטרור הנוכחי. כן, לדעת הציבור בנימין נתניהו נכשל בטיפול בטרור הפלשתיני.
המתקפות של הפוליטיקאים מהאופוזיציה על נתניהו גברו השבוע, חבר הכנסת
אביגדור ליברמן קרא לו להתפטר על-רקע הטיפול הכושל במצב הביטחוני. לביקורת עליו הצטרפו חברי הכנסת
יאיר לפיד ויצחק בוז'י הרצוג. גם השר לשעבר
גדעון סער מהליכוד יצא סוף-סוף בביקורת גלויה ותקיפה על התנהלותו של נתניהו ואחריותו בכל הקשור למצב הביטחוני. הוא מבין היטב את חומרת המצב הביטחוני ואת הצורך לשנות את המצב מיסודו. הוא גם מבין שהוא לא יכול יותר, מבחינה פוליטית, להחריש בעת הזו אחרת הוא יתפוגג אל תוך תהום הנשייה. התגובה של הליכוד שכינה אותו בשם "טוקבקיסט" רק מעידה על חוסר הנכונות של נתניהו לקבל ביקורת מוצדקת ועל הלחץ שבו הוא נתון.
למרות שרבים בציבור סבורים שכרגע אין מחליף ראוי לנתניהו, הרי שגם נפשם קצה באופן שבו הוא מתנהל נוכח האינתיפאדה הפלשתינית האכזרית, והם מסרבים לקבל את הטרור הגובר כגזירה שיש להשלים ולחיות עמה בשגרת היום יום. הם רוצים ראש ממשלה עם יד ברזל ביטחונית ומאידך-גיסא עם ענף של זית ביד השנייה, כדי שייזום הסדר מדיני כלשהו עם הפלשתינים.
"הלנצח תאכל חרב" היא סיסמה יפה. לא הכל מקבלים אותה. רבים בציבור רוצים לראות את נתניהו עושה מאה אחוזים של מאמץ כדי לשנות אותה, דבר שהוא לא עושה.
פשיטת רגל ביטחונית
המדיניות למאבק בטרור שבה מוביל נתניהו את המדינה היא מדיניות של הצתה מאוחרת, ללא שום יוזמה, יצירתיות במאבק בטרור וללא שום הצבת יעדים ומימושם, מדיניות שמלווה בספינים תקשורתיים על דיונים והתייעצויות ביטחוניות שהוא מקיים, על הנחיות שהוא מוריד לשטח כדי להראות שהוא "מר ביטחון". אלא שהציבור אינו קונה זאת. בסקרי דעת הקהל מוביל חבר הכנסת אביגדור ליברמן במקום הראשון בשאלה מי ראוי יותר לטפל בטרור. אחריו חבר הכנסת
נפתלי בנט ואילו נתניהו רק במקום השלישי.
רק עכשיו, לאחר חצי שנה של טרור שכלל 34 הרוגים ועשרות פצועים, נזכר נתניהו להתחיל לטפל בתופעת השוהים הבלתי חוקיים (שב"חים) וגירוש משפחות המחבלים. איפה הוא היה עד עכשיו? פתאום הוא נזכר לדאוג לסגירת הפרצות בגדר עוטף ירושלים ולסגור תחנות שידור פלשתיניות המשדרות הסתה.
כן, נתניהו היה עסוק בהישרדות פוליטית ובביצור כסאו. כך הוא אפשר לחברי הכנסת מהימין לעלות להר-הבית ולהלהיט את האיסלאם הקיצוני. כך גם נולדה החלטתו למנות לתפקיד החשוב והרגיש של השר לביטחון פנים את
גלעד ארדן הכושל, שאין לו שום הבנה ביטחונית ומדינית ועסוק כל היום ברדיפה אחר כותרות תוך עיבוי קולו כשראשו משוח בג'ל.
צה"ל מיצה את מרבית האמצעים הצבאיים שבאפשרותו לנקוט מבחינה חוקית נגד הטרור. בכירי מערכת הביטחון הסבירו לנתניהו שבצד היד הקשה נגד הטרור יש לנקוט ביוזמה שתיתן אופק מדיני לפלשתינים, כדי שיהיה אפשר להשתמש גם בכלי המדיני, כדי לנסות ולהרגיע את האלימות. גם סגן נשיא ארצות הברית
ג'ו ביידן שהינו ידיד קרוב של ישראל הסביר לו השבוע ש "רק בכוח זה לא יילך".
אבל נתניהו מסרב ליזום מהלך מדיני כלשהו. הוא חושש מפירוק הקואליציה ודואג להישרדותו בבית ראש הממשלה בבלפור.
כחלון - קול שפוי ושקול בממשלה
שר האוצר
משה כחלון הינו קרן האור בממשלת נתניהו. הוא מבין היטב את המורכבות של המצב המדיני והביטחוני. מחד-גיסא, הוא בעד מיצוי כל הצעדים הצבאיים ובנקיטת יד קשה במלחמה בטרור הפלשתיני, ומאידך-גיסא, הוא מבין שיש לנסות ולהתקדם בערוץ המדיני למרות הקשיים. כחלון בעד הידברות עם הרש"פ מבלי לוותר על דרישות הביטחון של ישראל. הוא זוכה להערכה רבה בקרב הצמרת הפלשתינית וגם ברחוב הפלשתיני כבר מכירים אותו.
השבוע פגשתי אישיות פלשתינית באירוע חברתי שאמרה לי: "אנחנו מתחילים להכיר את כחלון. הרושם הוא שהוא אדם רציני בניגוד לנתניהו שאותו אנו מכנים "מר כלאם פאדי".
כחלון, בניגוד לשר
זאב אלקין, הבין את הסכנה הטמונה לישראל בקריסתה של הרש"פ ושכנע את נתניהו להעביר לה סכום של 500 מיליון שקלים, מכספי המיסים שישראל גובה עבורה, כדי שתוכל לשלם את משכורות פקידיה.
כחלון יודע שהתמוטטות הרש"פ תיצור מצב של תוהו ובוהו בגדה, שעלול להגביר את הטרור נגד ישראל.
משה כחלון הינו פוליטיקאי מוכשר, שקול וקר רוח ההולך בקו האמיתי של הליכוד של ראש הממשלה
מנחם בגין ז"ל, שהיה לו את האומץ להביא את השלום עם מצרים.
המדיניות של נתניהו לא תביא קץ לאינתיפאדה הפלשתינית שצפויה להסלים ולהימשך עוד זמן רב.
נאצר לחאם, העורך הראשי של סוכנות הידיעות הפלשתינית "מען", המקורב ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, העריך השבוע כי השלב הבא של האינתיפאדה יהיה הגברת הפיגועים בערי ישראל, בתוך תחומי הקו הירוק.
הבריחה של נתניהו מתהליך מדיני היא בבחינת טמינת הראש בחול. הוא אפילו לא מנסה ליצור מראית עין של תהליך מדיני ואיננו נותן תקווה לציבור.
אין מנוס מהתהליך הזה מכיוון שהבעיה הפלשתינית לא תיעלם. היא ממשיכה להיות הבעיה העיקרית של ישראל. בכוח בלבד אי-אפשר לפתור את המציאות הביטחונית הקשה. מנהיג אמיתי צריך להבין זאת. הוא צריך להילחם נגד הטרור ביד ברזל, אך גם לחפש כל דרך להידברות מדינית עם הפלשתינים.
ישראל הייתה מאז הקמתה מדינה שוחרת שלום, והיא חיה במרחב ערבי ואיסלאמי עויין המחייב גם הידברות עם השכנים. נתניהו לא עושה כראוי את שני הדברים המחייבים אותו כראש ממשלת ישראל.
