הפסיכולוג היהודי-אמריקני אברהם מאסלו טען שרוב האנשים נוטים שלא להגשים את עצמם מסיבות שונות. ניתן לראות שהרשתות החברתיות מפריכות ולו במעט אמירה זו.
אם בעבר, כדי להיות אומן סטנד-אפ היית צריך לעלות על במה באיזשהו מועדון, לספר בדיחות מצחיקות, ולקוות שתוזמן שוב לאותו מועדון או לחלופין לתוכנית טלוויזיה, היום נדמה שהעסק הוא די פשוט: לוקחים מצלמה, עושים את המופע לתוך המצלמה, מעלים את הסרטון ליוטיוב, ומקווים שהקהל יאהב את המופע.
בכתבה ששודרה בתוכנית "אולפן שישי" עקב כתב התרבות של חדשות 2, לירון זייד, אחר ערב סטנד-אפ במועדון תל אביבי, שהיה כולו על טהרת הנשים.
את הערב ארגנה העיתונאית חגית גינזבורג, אשר חלומה היה להיות קומיקאית. כדי להגשים חלום זה נסעה חגית לניו-יורק כדי לראות מופעי סטנד-אפ קומדי במועדוני לילה (ואולי גם ללמוד משהו בדרך).
היא מספרת בכתבה שהאמנים הגברים די מפרגנים, אך היא חוטפת קיתונות של ביקורת בעיקר מהקהל היותר מבוגר שלא מזדהה מהחומר החושפני והגס שאותו מעבירה חגית במופע שלה.
תגובות אוהדות
בכתבה מתחקה זייד אחרי סיפורן של שתי קומיקאיות נוספות המופיעות בערב זה. הקומיקאית הראשונה המופיעה בכתבה היא האמנית גיתית פישר, בוגרת בית-הספר למשחק "בית-צבי" אשר מופיעה לרוב בתור "תותית" (דמות שפיתחה בעקבות בקשה של חבר שלה שהיא תברך אותו ליום-הולדתו).
הקומיקאית השנייה המופיעה בכתבה היא לאה לב אשר צלמה את המופע שלה בדירה בה היא מתגוררת בחולון. היא זכתה להרבה תגובות אוהדות והוזמנה לערב הסטנד-אפ הנשי.
לב (אותה אני מכנה איימי שומר הישראלית) היא אישה רוסייה שלא מהססת לצחוק על מוצאה הרוסי, על הבית ממנו היא באה, על חיי האישה בישראל (היא עושה זאת בשפה בוטה שלא תמיד נעימה לאוזן), אך מצד שני זה מה שמיוחד בה.
ניתן לראות שרוב הנשים אשר מופיעות במופע לא מהססות לצחוק על הסטראוטיפים הנשיים שקבעה החברה הישראלית, על המוצא שלהן, ועל כל דבר שיש בו סממן נשי כלשהו.
חשוב שתהיינה גם נשים מצחיקות אשר לא מפחדות לשים ללעג ולקלס חלק גדול מחוקי החברה אשר גם כיום ממשיכה להפלות נשים שלא בצדק.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
