"תרבות" הרייטינג וקבורת חזקת החפות

עוד לא הספיקה הדיו ליבש מעל מאמרנו "ניהול סוגיות משפטיות פליליות בכלי התקשורת" (מחלקה ראשונה - 16.3.2016), במסגרתו מתחנו ביקורת על כך שהתקשורת מנהלת בפועל ולמעשה ¬- משפטו של תא"ל אופק בוכריס, בדרך של הדלפת מידע מוכמן, דוגמת ממצאי בדיקת פוליגרף, המחשידים - לכאורה - תא"ל אופק בוכריס ומעמידים גרסתו שלו בסימן שאלה והנה מתרגשת ובאה עלינו פרשת החייל שירה במחבל בחברון, המוחשד בביצוע עבירה של רצח, לכאורה.

מה אמור לחוש אותו חייל סדיר, החשוד ברצח, לכאורה, של מחבל, ששכב לכאורה כשהוא אינו מהווה סכנה, לכאורה, לציבור כשהוא שומע דבריו של שר הביטחון, משה יעלון, המעביר ביקורת ציבורית עליו, בכלי התקשורת, תוך שהוא אומר דברים, בזו הלשון: "האירוע שבו מתועד חייל צה"ל מגיע לשטח הפיגוע בחברון, יורה במחבל דקות לאחר שכבר נוטרל ושוכב על הקרקע, הוא חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו". ואם לא די בכך, מוסיף שר הביטחון ואומר לתקשורת בנוסף כי: "אסור לנו לאפשר, גם בשעה שהדם רותח, אובדן עשתונות שכזה ואובדן שליטה שכזה. האירוע הזה יטופל במלוא החומרה".

מן הראוי להזכיר ולציין, כי הדברים נאמרו, בידי שר הביטחון, בזמן אמת, כאשר חקירת מצ"ח, מצויה בעיצומה וטרם נסתיימה, כאשר גרסתו של החייל, שאינה גרסה כבושה ואשר נאמרה - לכאורה - בזמן אמת, הינה כי הוא חשב שהמחבל הינו ממולכד ולכן ירה הוא בו.

כבר מזמן עמדנו על כך, כי חזקת החפות העומדת לחשוד שטרם הוגש נגדו, אפילו כתב אישום נסתלקה לה ואינה קיימת עוד, בחברה ובהתנהלות הציבורית של החברה, בישראל. דומה כי הכול נוקטים בשיטת ה"עליהום" ובשיטת "הלינץ'" הציבורי, הנעשה לחשודים, שטרם הוגש אפילו כתב אישום בעניינם. בכל הכבוד הראוי, כל זב ומצורע וכל זרזיר עיתונות מצוי, מביע דעתו, בעניינו של פלוני או בסוגיה של אלמוני, שהינה סוגיה המסורה לסמכותם ולהכרעתם של בתי משפט ובתי דין, המוסמכים - מכוח הוראות חוק - להכריע בענייני נפשות אלה ולבתי משפט ובתי דין אלה, בלבד.

ברשימתנו הקודמת, שהתייחסה לפרסומים המגמתיים, שפורסמו - בכלי התקשורת האלקטרוניים והמודפסים בעניינו של תא"ל אופק בוכריס, כתבנו דברים, ברורים, חד-משמעיים ונחרצים, בזו הלשון:

"נכון הדבר, כי עקרון הסוביודיצה, החל עדיין אך ורק בתחום הפלילי (להבדיל מעיקרון זה, בתחום האזרחי, שבוטל ונמחק בספר החוקים בישראל), לגבי אותם העניינים פליליים המובאים אל שולחנם של ציבור השופטים והשופטות בישראל. נכון גם, כי עיקרון זה חל, אך ורק, ברגע שהובאו עניינים פליליים אלה, להכרעתם של שופטים ושופטות אלה ולא לפני כן! עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי התקשורת - בין האלקטרונית המשודרת ובין הכתובה - נוטלת ומנכסת לה, בשנים האחרונות, יותר ויותר נתחים מתחומים שאינם שייכים לה, בכל הקשור לסיקור סוגיות משפטיות פליליות, העומדות על הפרק. לעיתים קרובות הופכים כלי התקשורת לשופטים - בפועל ולמעשה של סוגיות פליליות אלה - שטרם הובאו להכרעתם של בתי-משפט ובתי-דין בישראל תוך שהם חורצים דינם של "נאשמים" - שטרם הוגש נגדם, אפילו, כתב-אישום לבתי-משפט הדנים בעניינים פליליים וגם/או לבתי-דין צבאיים שדנים, אף הם, בעניינים פליליים אלה".

מתברר, כי הימים חולפים, עוברים להם וכמאמר הפואמה: "בעיר ההריגה" של משוררנו הלאומי, ח"נ ביאליק, הרי הכול מתנהל, כקודם, שום דבר אינו משתנה, שכן: "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט".

הכול ממש הכול בכול כול ידעו, כמו-גם יודעים, להביע דעתם, בעניינו של החייל שהרג המחבל, בחברון ורק דעתו, השקולה, העניינית והמחייבת של בית-הדין הצבאי, הדן בעניינו של החייל המצוי במעצר בשל חשד לרצח, אינה נשמעת כאשר - זעיר פה זעיר שם "עושים העיתונאים והכתבים, טובה לאנושות" ומביאים, כמי שכפאם שד, מדבריו של בית-הדין הצבאי, כמו-גם מפסיקת הביניים שנתן הוא, עד כה, בעניינו של החייל החשוד, לכאורה, ברצח.

יושם אל לב ויודגש, לשימוש הנרחב שעושים אנו במילה המסייגת והמגבילה, הלא היא המילה "לכאורה". החייל החשוד ברצח המחבל, בחברון, הינו עדיין בגדר של חשוד בלבד, לא הוגש נגדו, כל כתב אישום, בחשד של רצח, כמו-גם לא בטוח שיוגש נגדו אם בכלל כתב אישום, בחשד של רצח. הלו אתם, שם למעלה - שחושבים שאתם מתבוננים באחת מהתוכניות של "האח הגדול", יש לנו הפתעה גדולה עבורכם. אין מדובר - בענייננו אנו - בעוד תוכנית של "האח הגדול", אלא מדובר בחייו ובתוחלת חייו של חייל סדיר, שמצפה כמו כולם שיתייחסו אליו, כשווה בין שווים. תפסיקו כבר לנהל משפטים בכלי התקשורת ולשפוך דמם של מי - שאפילו אם טעו ורחוקים אנו מלקבוע, קביעה עובדתית זו - הזכאים למשפט ראוי והגון, במקום ללינץ' ציבורי ולשפיטה פומבית בכלי התקשורת.