|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
רומן ישראלי המתרחש בשנות החמישים. בשעה שהמדינה חוגגת עשור, ומחפשת גיבורים להתגאות בהם, מתפרסמת ז'קלין כהן היפה בעקבות כתבה בעיתון
|
"מעבר מנדלבאום" הוא רומן ישראלי המתרחש בשנות החמישים. בשעה שהמדינה חוגגת עשור, ומחפשת גיבורים להתגאות בהם, מתפרסמת ז'קלין כהן היפה בעקבות כתבה בעיתון. היא נחשבת לאחת מעשר העולות החדשות המצליחות – כל שידוע עליה הוא שהיא ילידת צרפת, דוקטורנטית ומורה לצרפתית באוניברסיטה העברית. בראיון עם העיתונאית הנמרצת גליה, מתגלה הגיבורה כבעלת עבר מפואר, לוחמת ללא חת שהייתה חברה במחתרת נגד הנאצים בדרום צרפת. בכתבה נחשפו סיפורים על ארץ הולדתה וחינוכה ועלייתה ארצה. הכתבה, שפורסמה בהבלטה בעיתון פופולרי, מעוררת עניין בגידי, צבר נאה ממוצא ירושלמי גאה, בנה של בעלת הבית של ז'קלין. עד מהרה ניצתת האהבה והוא הופך לבן זוגה, אלא שכאן קורה הבלתי נמנע, כשגם אחיו יהורם מתאהב בה. המאבק על אהבתה נמשך באותו אביב של שנת 1958 וכל אותו זמן מצליחה ז'קלין להסתיר את סוד עברה, את זהותה האמיתית. משולש רומנטי זה מגיע לרגע המבחן כאשר נחשפים פרקים בעברה אותם הסתירה. ז'קלין בורחת לצרפת - מה עובר עליה עד שובה לארץ בשנות השישים? מדוע נעצרה ונכלאה בירושלים? מה עשתה במעבר מנדלבאום בדרכה לרובע הנוצרי בעיר העתיקה, ארבע שנים לפני מלחמת ששת הימים? סיפור חייה של ז'קלין שופך אור על ישראל בעשור שקדם למלחמה - תל אביב הקטנה; ירושלים החצויה; יחסי מזרח ומערב. "מעבר מנדלבאום" מתורגם בימים אלה לערבית ויצא לאור בקרוב בקהיר. "הגיבורה ז'קלין מהלכת כמו שירה של עגנון. היא יותר מפאם פאטאל. היא מוזה... יש בספר עושר ויופי רב" [בלהה בן אליהו] "הספר הזה לא רק יודע לספר סיפור, אלא הוא מרובה רבדים ודובר באינספור שפות, כך שכל מילה שאתה קורא מסתירה מאחוריה עולם שלם" [ יובל אלבשן]
על הסופרת: דליה כהן-קנוהל, דוקטור לספרות ותיאטרון, מרצה במכללות שונות. ילידת כפר סבא (נווה ימין), 1956, חייתה בתל אביב כ-20 שנה. בשתים עשרה השנים האחרונות מתגוררת בירושלים עם בעלה, ישראל קנוהל, פרופסור לתנ"ך. כתבה שלושה מחזות: "המצורעים" שראה אור ב-2006; "שתי נשים וגבר" שעלה בתיאטרון "קרוב" מיסודו של ניקו ניתאי, והמחזה השלישי "הכניסיני תחת כנפך", שעלה בפסטיבל ישראל בשנת 2013 וזכה לשבחי הביקורת. המחזה התפרסם במלואו בכתב העת לשירה "כרמל" 17. אודות ההצגה כתב מבקר התיאטרון פרופסור בן עמי פיינגולד ב" מקור ראשון": "יש לשבח את המחזאית דליה כהן-קנוהל שכתבה על מערכת היחסים שבין ביאליק לבין אשתו מניה בסגנון הנכון... זה לא רק סיפור אישי 'אמיתי' של מניה, אלא על אדם וגורלו בכלל... תיאטרון מעולה" (8.7.2013). "מעבר מנדלבאום" הוא ספרה השני. ב-2014 התפרסם ספרה הראשון "אשכבה בקורפו" במהדורה דיגיטלית בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים". |
|
עשר נשים אמיצות, זאת הייתה כותרת מאמר שכתבתי לעיתון על סיפוריהן של עשר עולות חדשות. היה זה בחודש מרס 1958, חודש לפני שאני וחתני ראיינו אותה בביתה. המדינה התכוננה לחגיגות העשור. תשע נשים מתוך העשר היו מעניינות - אחת הייתה מהנדסת יערות שיצרה כעת בובות עץ; השנייה המציאה מכונה המבוססת על קפיץ ענקי שמניע בו-זמנית מספר ערסלי ילדים בבתי הילדים בקיבוצים. אך זאת שמשכה במיוחד את תשומת לב קוראי העיתון הייתה ז'קלין - לוחמת מחתרת יהודייה מדרום צרפת שמלמדת באוניברסיטה העברית בירושלים. סיפור חייה ריתק את הקוראים. הם רצו לדעת עוד על אותה עולה שכבר בנעוריה עסקה בזיוף דרכונים. הסיפור של ז'קלין, כפי שפורסם בכתבה שלי, ערער את עולמה וגם את עולמי. המאמר על עשר העולות נכתב לכבוד חגיגות העשור הראשון למדינה, שנתיים לאחר בואה של ז'קלין מפריז. היא עבדה כמורה לצרפתית במכינות באוניברסיטה העברית בירושלים. כאשר גידי פישר הציע לה להתחתן אתו, חשבתי אז כי כך ראוי להיות, זהו צדק פיוטי - לוחמת מחתרת יהודייה בצרפת, שנאבקה כל חייה, תתקבל בקרב משפחה ראויה משכונת רחביה, שיכולה לתת לה חיים שקטים ויציבים, כאלה שלא ידעה עד אז. כשהכרתי את גידי ידעתי שזה אומנם העתיד שממתין לה. לאחר פרסום המאמר נפגשתי עם ז'קלין כהן עוד פעמים רבות לצורך כתיבת הספר על חיי עשר העולות החדשות, שיהיה המשך של אותו מאמר. בבואה לתל אביב מפריז שכרה ממשפחת פישר דירת חדר ברחוב בזל. חציו של הרחוב היה סלול ו החצי השני היה שביל כורכר שהעלה ענן אבק לבן בכל פעם שנסע בו רכב. היא גרה מול בניין מכבי אש. בין הבית שבו גרה לרחוב אשתורי הפרחי היו מספר חנויות וביניהן קונדיטוריה ושמה גרוס. בידיו העבות הכין גרוס האופה עוגות בצבעים שונים - שהיו כולן למעשה אותה עוגה מחניקה וחסרת חן. כשהעירו לו על כך אמר: "אין דבר, עם תה זה טוב מאוד". בסמוך לקונדיטוריה הייתה מספרה של ספר כבן שישים שעמד שעות וגזר בדומייה שער של גברים. ניסינו שתינו לנחש את סיפור חייו, מדוע אין הוא מאושר? ועוד הייתה שם משאית פורד ירוקה ששימשה כחנות מכולת של שני אחים שעלו מרומניה. ז'קלין לא אהבה להיכנס לחנותם כי הייתה רגישה לריח הדגים המלוחים בחביות. ברחוב אשתורי הפרחי הסמוך, היה קיוסק שבעליו שימש גבאי בבית כנסת בימים הנוראים. בימים שלא היה גבאי, חָלק מחמאות לנשות השכונה והציע להן עזרה בעבודות הבית. והוא אכן עזר להן בדברים כאלה ואחרים. בחנות הסדקית של ניצול השואה, עם המספר על הזרוע, קנתה ז'קלין את כלי התפירה שלה. היא אהבה לתפור. אני, לעומת זאת, לא הייתי לקוחה נאמנה של החנות מאחר שגם להשחיל חוט במחט לא ידעתי. היא למדה תפירה בבית הספר, כחלק מחינוך שמקבלת כל נערה בבית ספר טוב שמכשיר אותה לנהל משק בית למופת. לעתים, כשצעדנו לכיוון רחוב אבן גבירול ועברנו ליד בית העולים שעמד בקצה רחוב בזל, הייתה ז'קלין נכנסת פנימה לראות אם ירצו העולים עזרה בתרגום מסמכים. והיה גם השוק האהוב עלינו. בקצרה, רחוב קטן. כמה שנים לפני כן, שמחתי להיכנס לדירה שלי בבזל. כשאבי ראה אותה בפעם הראשונה אמר שהרחוב הזה חסר נשמה. הוא לעולם לא יעזוב את הרחובות הצדדיים של אלנבי שם גרו חבריו מאודסה. "אודסה הקטנה" קרא לאזור. ז'קלין לא הייתה צריכה להתמודד עם מבקר קפדני כאבי. אביה מת כשהייתה ילדה, כך סיפרה בכתבה בעיתון. דודה ואמה גידלו אותה ולימדו אותה כל מה שיש ללמוד על החיים. חייה כילדה במלחמת העולם היו כמו החיים שכולנו אהבנו לקרוא עליהם באמיל והבלשים. היא הייתה בעיניי אחת מחבורת הילדים העצמאים שנזרקים אל החיים ומצליחים לפתור בעיות ללא קושי. חבורתו של אמיל רודפת אחר הגנב בעל המגבעת השחורה. אחד מהחבורה מתחפש לנער מעלית ועוקב אחרי הגנב. רציתי לדעת - איך זה להיות אישה כזאת, שתמיד יודעת לנהל את חייה ביעילות? שאין לה אבא שנותן עצות מועילות וגם מיותרות, שמתווה לה את הדרך הנכונה? בינתיים המשכתי בעבודת הכתיבה שלי וקשרתי ידידות קרובה עם ז'קלין.
|
|
|
מעבר מנדלבאום; מאת דליה כהן-קנוהל; הוצאת כרמל; עריכה: נעמי כרמל; מספר עמודים: 399; מחיר: 89 שקל
|
|
| תאריך:
|
29/03/2016
|
|
|
עודכן:
|
29/03/2016
|
|
ציפי לוין
|
|
|
בעל מכולת ניצול שואה שיוצא למסע באפריקה; שען שיוצא מאיפוס; מלכה שאהבת חייה מחבלת במאבקה נגד הזיקנה; מהמר כפייתי שעוקץ את בני משפחתו; קשיש עיוור שמחליט יום אחד להפסיק לחיות; גדעון השופט, בייברס הסולטאן הממלוכי וגם כמה חתולים - דמויות אלה ורבות אחרות מאכלסות את קובץ הסיפורים המקורי והמגוון של מאיה דנק.
|
|
|
|
|
עשרים ותשעה הקטעים שבספר "קטעים מתוך חומר החיים", שכל אחד מהם הוא טקסט שלם ובשל העומד בזכות עצמו, נלקחו מתוך יצירה ספרותית יחידה במינה. "חומר החיים", ספרו הגדול, הלא גמור של יצחק לבני, החל להיכתב לפני שנים רבות וחומק מנסיונות לסיווג או הגדרה מדויקת: רומן ריאליסטי פחות או יותר, המנוסח בסגנון "כתיבת חיים", כקטעי אוטוביוגרפיה בלתי-מהימנה, מומצאת בחלקה הגדול, או אולי כשרשרת פוסטים-בהמשכים, בבלוג אישי שמעולם לא הועלה לרשת.
|
|
|
|
|
זהו סיפור אהבה מופלא בין שולי לאורי, שני חניכים בכפר הילדים 'מאיר שפיה', בתחילת העשור השני לחייהם. אהבתם, המתחילה בהיסוס וגישוש, הופכת למרכז חייהם. כשאורי מגלה כי מתחת לעליצותה התמידית של שולי מסתתר כאב עמוק המאיים על עתידה, הוא נוטל, ללא ידיעתה, אחריות ונאבק למענה. אהבתו של אורי והתייצבותו, באומץ נדיר, להגנתה, משנה את חייה של שולי לתמיד, ובד בבד משנה גם את חייו שלו.
|
|
|
|
|
"בעיני ילדה בת שתים-עשרה", הוא יומן מצמרר שראה אור לראשונה ב-1946 בפולנית והיה לאחד המסמכים הייחודיים שפורסמו לאחר השואה. רק עכשיו, 70 שנה אחרי, רואה היומן אור לראשונה בעברית.
|
|
|
|
|
אני שמח לומר דברים באירוע השקה לספרו של המשורר אהרון זכאי "אל חופים אחרים" (הוצאת צור אות, 2015). אהרון זכאי הוא משורר חשוב שפועל בצנעה, ומאז ראשית דרכו, הכיר הממסד הספרותי בחשיבותו. הוא מצניע לכת, וביאליק הגדיר אנשים כמוהו:
|
|
|
|
|
