איזנקוט ראוי בזכות ליחס אליו

לביקורת שהוטחה ברמטכ"ל עקב התבטאויותיו בנוגע לחייל שירה במחבל הערבי יש שני היבטים עיקריים: 1. האם הביקורת על איזנקוט מוצדקת, והאם היה על מפקד הצבא לבקר את החייל או לגונן עליו, לפחות עד סיום החקירה והמשפט, ככל שיהיה משפט?בעניין זה דעתי ברורה, רוצחים עם סכינים חייבים להחזיר נשמתם לבוראם בזירת הפשע, ולכן על עם ישראל ועל צבאה להודות לכל מי שמשרת אותנו בתחומים אלה, ואם ההוראות בצבא אינן ברורות, יש להבהירן, מחבל עם סכין – כדור בראש. לפני שהוא שוכב, אחרי שהוא שוכב – כדור בראש. 1. מעמד הרמטכ"ל - האם נכון למתוח ביקורת על גורם צבאי בכיר אשר לכאורה לא יכול להתגונן? האם הצבא לא אמור להיות מחוץ לוויכוחים האלה? בכך אבקש להתמקד.

הצבא חייב להיות מחוץ לוויכוח הציבורי?

מאד ייתכן שהמשפט הזה הוא נכון, אך מי אם לא הרמטכ"ל הוא זה שהכניס במקרה זה את הצבא למרכז הוויכוח הציבורי, ולכן אין לרמטכ"ל ולשר הביטחון להלין אלא על עצמם. אם הרמטכ"ל היה מבקש להישאר בד' אמות הצבא היה אומר: חברים מדובר בזירה מבצעית, במלחמה עיקשת וקשה, אנו נחקור ונסיק מסקנות, איננו תליינים ואיננו שופטים, אך המערכות שלנו הן מספיק מיומנות על-מנת להגיע למסקנות במקרה זה. ומה הוא אמר בפועל? את זאת כולם שמענו. הרמטכ"ל בחוסר אחריות משווע הצית גפרור וכעת הוא מבכה מרה על הלהבה שפצה, וחרכה גם את ידיו ורגליו. לא מתאים לרמטכ"ל, ממש לא מתאים.

חובה לשמור על כבודו וסמכותו של הרמטכ"ל?

ובכן זה היה באמת נכון עד המינוי של גבי אשכנזי, וגבי אשכנזי הוכיח לנו קבל עם ועולם ששמירה על כבודו וסמכותו של הרמטכ"ל, לפחות במקרה שלו ושל חבריו הייתה לגמרי לגמרי לא נכונה, ועם כל כבוד לרמטכ"ל הנוכחי הוא היה חבר של כבוד, אם לא חבר מוביל בחבורת הזבל של גבי אשכנזי.

עזבו אתכם מפלילם, עזבו אתכם ממשטרה, גבי אשכנזי דאג לאגו הנפוח שלו בזמן שהיה צריך לעסוק בצבא. הוא עסק באגו שלו ותידרך לפחות עיתונאי אחד לספר לציבור שהוא עסוק בצבא, הוא ניהל פסטיבל פרידה מהצבא שראשי חונטות צבאיות במדינות עולם שלישי היו מתביישים לנהל. האיש הזה וחבורתו ירדו לגמרי מפסי התפקוד ומפסי האחריות, חברו לעיתונאים אשר ליקקו להם, חברו לכל מיני גורמים תמוהים אשר הצבא כבר הראה להם פעם את הדלת, והביאו לנו את הפרשה הנקראת פרשת הרפז.

והמסמך המזויף - אותו מסמך מזויף אשר הרעיד את המדינה, מאיזו לשכה הוא יצא? מי הוציא לראשונה את העתק המסמך והציגו שבוע לפני השידור למקור של אברמוביץ' (אבי גוט)? ובכן היה זה קצין במילואים, אל"ם גבי סיבוני אשר לקח עותק מלשכתו של איזנקוט. אותו איזנקוט האחראי כרגע (לצערי) על כל הצבא, תוך שהוא הפר אז בקשה ברורה של גבי אשכנזי שלא לעשות במסמך כל שימוש.

ומדוע איזנקוט בכלל פעל בנושא הזה, הרי ממילא אשכנזי היה כבר עם רגל בחוץ? ומדוע גבי סיבוני התערב? ואיך מתחבר ארז וינר לכל הסיפור?

לא "משלנו"

אז בואו ואספר לכם כמיטב דמיוני העשיר: עד מינוי של גבי אשכנזי לא היה אף פעם או כמעט אף פעם רמטכ"ל מחטיבת גולני המפוארת, לא היה תימני וגם לא גולני, ואז באה מלחמת אולמרט המטופשת, וגולני נהיה רמטכ"ל, אבל שר הביטחון (ברק) הוא צנחן, מטכליסט, גולני לא התאים לו הוא רצה רמטכ"ל שושו מהשייטת, ואז ותיקי חטיבת גולני אשר ראו את המינוי בורח מידי הנציג הבא של חטיבת גולני, איזנקוט, התחילו לפעול.

לטעמי כל פרשת הרפז לא נבעה בעיקרה על-מנת לגונן על אשכנזי, אלא על-מנת למנות רמטכ"ל "משלנו" היינו איזנקוט.

וכאשר פגר החמור העלה צחנה, איזנקוט סירב לקבל את התפקיד. הוא הבין בדיוק מה מחכה לו, נבחר רמטכ"ל אחר, כאשר איזנקוט ממתין בפינה, וירש אותו.

הכתמים הענקיים על מדיו של איזנקוט מפרשת אשכנזי/הרפז, היו אמורים ללא כל ספק למנוע את כניסתו ללשכת הרמטכ"ל, מי שעשה את הטעות הגדולה היה ברק כאשר מינה אותו לסגן, ובכל מקרה את קיתונות הרפש מקבל איזנקוט בזכות ולא בחסד, הוא זכאי לעילה ולעילה לכל קיתון וקיתון.