חובש קרבי - לא מנטרל מחבל

העלייהום מצד גורמים שונים נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון הוא שערורייה. הם הגיבו בתוקף תפקידם בהביעם דעה מקצועית לא פוליטית. גורמים פוליטיים מסוימים בעלי אינטרס אישי מובהק - הצגת מועמדות לתפקיד שר הביטחון - הגיבו כפוליטיקאים ולא כמנהיגים. אם כל האמפתיה להורי החייל, הניסיון לעורר רגשות אימהיים כלפי ה"חיל שלנו" אינו במקומו מכיוון שזוהי לא בעיה אימהית.

בצבא יש חלוקת תפקידים ברורה. יש היררכיה פיקודית ויש חיילים קרביים המקבלים פקודות אך ורק ממפקדיהם ועליהם לפעול אך ורק בהתאם לפקודות, אלא אם על הפקודה "מתנוסס דגל שחור". החובש הקרבי אינו חלק מצוות החיילים מבחינה קרבית. תפקידו לתת טיפול רפואי לחיילים שנפגעו בפעולה ולאויבים פצועים לאחר שחדלו להוות סיכון.

על-פי המידע שפורסם בעיתונות לאחר שהאירוע הסתיים, המפקד בדק אם יש למחבל חגורת נפץ וקבע שאינו נושא חגורת נפץ. מרגע זה המחבל הוא אדם פצוע, אם לא נהרג תוך כדי הקרב, וחובה לתת לו טיפול רפואי. למרות זאת הוא שכב מבלי שינתן לו טיפול. העיתונות לא התייחסה לעניין זה.

הוראה מהמפקד

החיל שהוא חובש, לא היה, כאמור, חלק מצוות החיילים הקרביים ולכן לא היה זה מתפקידו לירות בפצוע גם אם הוא זז. הרחבה הייתה מלאה חיילים ואם החיל החובש ראה תזוזה היה עליו לדווח למפקד שהיה במקום. ללא קבלת הוראה מהמפקד שהיה במקום לא היה אישור לירות במחבל. החיל החובש ירה בפצוע, אלא אם יתברר בנתיחה שהוא היה כבר מת, ללא קבלת הוראה לעשות ואף לא בתוקף תפקידו. יתר על כן, על-פי דיווחי התקשורת הוא עשה זאת בין 5 -11 דקות, תלוי במקור המדווח, לאחר שהפעילות הקרבית הסתיימה.

את דעתי השלילית על התפקיד ש"בצלם" ממלא הבעתי לא אחת. ארגון זה אינו מעוניין באמת להבטיח את ההתנהלות התקינה של הצבא. יש לו אג'נדה פוליטית. "בצלם, לא היה הראשון לדווח על האירוע. על-פי דיווחי התקשורת המפקדים העבירו את הידיעה על המקרה להיררכיה הפיקודית של הצבא עוד לפני שארגון "בצלם" פירסם את צילומי האירוע. בצבא בדקו את העובדות והגיעו למסקנה שהחיל החובש ירה ללא קבלת פקודה ושלא לצורך מפני שהמחבל נוטרל ולא נמצאה עליו חגורת נפץ.

הרמטכ"ל ושר הביטחון אחראים על פעולות הצבא. אם הייתה חריגה מהנוהלים עליהם להגיב והם הגיבו. תגובתם הייתה מקצועית ועל-פי החוק הבינלאומי האוסר להרוג אויב לאחר שנוטרל. הם גם פעלו על-פי הערכים של חברה דמוקרטית הרואה קדושה בחיי אדם. תגובתם הייתה חשובה גם לגבי חיילי צה"ל. החיילים צריכים לדעת מהי עמדת הצבא ולנוכח ההתערבות של גורמים פוליטיים ורבניים חשוב היה מאוד למנוע בלבול בקרב החיילים.

כאזרחית וכמי שכל בני משפחתה מזה 3 דורות שרתו בצה"ל, כולל נכדים שסיימו לא מזמן את שירותם הצבאי אני גאה בהתנהגות הרמטכ"ל ושר הביטחון. כך נוהג צבא במדינה דמוקרטית. כאם וכסבתא אני חשה אמפתיה כלפי הוריו של החיל שעשה טעות טרגית. אבל, כאמור, הבעיה איננה בעיה אימהית אלא בעיה בעלת השלכות לגבי טיבה של החברה הישראלית ולגבי התגובה הבינלאומית ומעמדה של ישראל בעולם בשעה שישראל, בניגוד למדינות אחרות, נמצאת בעיצומו של מאבק נגד הדמוניזציה והדה-לגיטימציה על עצם קיומה.