כל אדם החי את הוויית הארץ הזו לא יכול שלא להתייחס לוויכוח הנוקב בין גורמים בממשלה לבין ציבור שופטי העליון ופרקליט המדינה. ויכוח שפרץ בכנס שארגנה לשכת עורכי הדין באילת ביום שני האחרון (4.4.16).
העימות החריף, היוצא דופן, צף ועלה כאשר נתגלעו ויכוחים קשים ומרים בין הרשות השופטת לרשות המבצעת (וגם לרשות המחוקקת) בשאלת מתווה הגז.
ויכוחים אלה רחשו כגחלים עוממות, שנים רבות. עכשיו הם הפכו ללהבה גדולה. שרת המשפטים
איילת שקד, תקפה במילים חריפות את פסיקת הבג"ץ, ואת הפסילה של סעיף היציבות במתווה הגז, משדה לוויתן. השרה אמרה כי משמעות הפסיקה, שביטלה דה-פקטו את המתווה הממשלתי, עלולה להתגלות ככזו הנאמדת (באובדן של) מאות מיליארדי שקלים(!). "אני מקווה שלא נהפוך בעיני העולם לארץ אוכלת משקיעיה.... שוב הפך עצמו ביהמ"ש לזירה שבה מתבררות בעיות פוליטיות ובעיות מאקרו-כלכליות מזוקקות. שאלות שאמורות היו להיות מוכרעות לא באולם הגדול של ביהמ"ש העליון, אלא בהרבה מאוד אולמות קטנים. אולמותיהם של בתי ספר וגני ילדים, אחת לארבע שנים בשעה שאזרחים נכנסים אליהם כדי לשלשל פתקים לקלפיות, שם הם בוחרים בנציגיהם לכנסת".
השרה אף הוסיפה ותקפה את התערבותו של ביהמ"ש בנושאים ביטחוניים: "גם בתחומי הביטחון חורגים השופטים מסמכויותיהם", קבעה, "מאיזה ארנק בדיוק משולמים וישולמו הפיצויים שנקבעו בביהמ"ש לטובת הפלשתינים שנפגעו באינתיפאדה? ומה עם הצורך לשמור על קלפי המיקוח?"
"הכל שפיט"
הנימה הכללית שהייתה בדברי השרה, טענה החוזרת ונשנית גם בפי גורמים ממשלתיים שונים, ואף בפי ראש הממשלה, היא כי ביהמ"ש העליון חרג וחורג מסמכותו ומתערב בנושאים שהם באופן מובהק מחוץ לסמכותו. למעשה נוצר מצב, טוענת השרה, ש"אין כיום נושא שביהמ"ש מנוע מלהתערב בו". בכך רמזה לאמירתו המפורסמת של
אהרן ברק שחוללה את המשבר ארוך הימים והעמוק הזה: "הכל שפיט".
"אדריכל" המשבר הממאיר הזה, האיש שהיה נכון לו להיות עכשיו מחוץ לוויכוח הנוקב, הגם שהוא אביו מחוללו, הוא אהרן ברק, אלא שהאיש לא עומד ביצריו, היום כלפני שלושים שנה, ונשאב לתרום את חלקו בוויכוח. "הלב דואב", אמר מי שזרע את זרעי המשבר, "אוי לאן שהגענו"...
לא ברור היום לאן יגיע הוויכוח וכיצד הוא ייגמר, כבר יש לו אדוות על פני המיים. כך לדוגמה הסירוב בפרקליטות לקבל את מינוי המבקרת (גרסטל), השביתה המשונה שהכריז הארגון הזה למעשה על חשבון בעלי הדין, האזרחים הזקוקים לעזרתו, ובכך היה לאחד מאלה הדגים במיים עכורים. והנה גם פרקליט המדינה, החליט בדיוק עכשיו לא לטמון ידיו בכיסים. הוא תקף בחריפות את סדרת הטלוויזיה "צל של אמת", העוסקת בפרשת תאיר ראדה.
שי ניצן סרב להתמודד עם עצם הטענות שהושמעו בסדרה. הוא תקף בחריפות את יוצריה. טענתו, ככזו של גב'
מרים נאור בהזדמנות אחרת, כי מדובר ב"תופעה המסכנת את הדמוקרטיה"...
בכל החיזיון שנגלה לעינינו, הופיעו ביהמ"ש העליון והפרקליטות, כלומר מערכת עשיית הצדק, לא כמגיני הדמוקרטיה אלא הפוך מכך. חסרי ביטחון עצמי, אחוזי בהלה, המתקשים מאוד לעמוד בפני ביקורת ולמעשה אובדי עצות.
כבר למדנו כי אין גוף ציבורי שאגר כוח והתעצם, אם בשל רפיסות המערכת הפוליטית הניצבת מולו, ואם בשל החששות מפניו, הולך מאתנו וחצי תאוותו בידו. לא ייווצר מצב שהעליון יוותר על חלק מתחומי פעולתו מרצונו הוא. אבל השינוי חייב לבוא. שאם לא כן, המערכת המשפטית תמצא עצמה בפני החלטות קשות של הממשלה ושל הכנסת, החלטות האמורות להגדיר מחדש את תפקידה ואת תחומי פעולתה. נזכיר רק אפשרות אחת העומדת בפני הממשלה. אחת מני רבות: זו שכבר נדונה בעבר: הקמת בית משפט לחוקה. מוסד כזה נהוג ומקובל בכל העולם הדמוקרטי, כמעט ללא יוצא מן הכלל. מן הראוי שהקמת מוסד זה תיבדק באופן יסודי על-ידי גוף מוסמך, שתמנה כנסת ישראל והוא בתוקף סמכותו, שתוגדר על-פי חוק, יקבע הלכות גם בכל הקשור לתחומי פעולתו של ביהמ"ש העליון.
otmoti@netvision.net.il 
