אחרי שנים של ניסיונות כושלים, הצליחה בשבוע שעבר הכנסת להעביר בקריאה שנייה ושלישית את החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי. לפי החוק, הוצאה של חברה במגזר הפיננסי על שכר של מעל ל-2.5 מיליון שקל לעובד בכיר בה, לא תוכר במס. בנוסף, מבקש החוק לצמצם במשהו את פערי השכר העצומים בין העובדים הבכירים לעובדים הזוטרים והוא קובע מגבלה נוספת, ולפיה שכר הבנקאים ומנהלי ההשקעות הבכירים יעמוד על לא יותר מפי 35 מעלות השכר של העובד בעל המשכורת הנמוכה ביותר, כולל עובדי קבלן.

החוק החדש אמור ליצור מציאות חדשה לגמרי בישראל. מציאות שבה בכירי הבנקים, חברות הביטוח ובתי ההשקעות שעד כה נהנו מחגיגת שכר של ממש, ימשיכו לחגוג, אבל קצת פחות. ואולי, גם העובדים הזוטרים יוכלו להרוויח יותר, ופערי השכר העצומים יצומצמו.

החוק החדש מסמן תפנית בתפיסה הרווחת במקומותינו, לפיה תשלום שכר גבוה ככול הניתן וללא הגבלה לבכירי חברה, הוא תנאי הכרחי לשיפור ביצועיה. ובכלל, הוא עומד בניגוד מסוים לתפיסות קפיטליסטיות שמקובלות בישראל מאז שלהי שנות ה-70, וכבר ישנן תוכניות להחיל הגבלות שכר דומות גם בחברות הציבוריות כולן.

ואולם, ישנם מקומות במשק הישראלי שבהם חגיגת השכר ופערי השכר העצומים יימשכו גם בשנים הקרובות. וביתר שאת. שוק עריכת הדין, למשל. מסקירה מקיפה של סקטור עורכי-הדין בישראל בתום שנת 2015, תחילת 2016, שערך עבור "גלובס" עו"ד דודי זלמנוביץ, מנכ"ל חברת GLawBAL, העוסקת בשיפור ביצועים, ייעוץ מיזוגים והשמה לסקטור המשפטי - עולה כי כ-60 עורכי-דין שהינם שותפים בפירמות המצליחות בארץ, גורפים לכיסם מעל 366 אלף שקל בחודש - כלומר, כ-4.4 מיליון שקל בשנה ואף יותר מכך. וזאת, אך ורק ממשיכות מהפירמה שהם עובדים בה (כמשכורת או כדיבידנד). חלק מאותם עורכי דין בכירים גורפים לכיסם ממון נוסף ורב, למשל כאשר הם משמשים כמתווכים בעסקות דוגמת זכויות במקרקעין או מניות בחברות הזנק.

פערים גדולים

בסקירת ענף עוה"ד בחן זלמנוביץ את הרווח ומשיכות השותפים במשרדי עוה"ד בישראל. זלמנוביץ מצא פערים משמעותיים בין המשרדים והכנסותיהם. רמות התגמול של השותפים בארץ נחלקות בסקירה לשמונה, ומבטאות תגמול משכר-טרחה בלבד, ולא תגמול מדמי ייזום, ניירות המירים וכיוב' (הערכים הינם "משיכות" - ולא שכר ברוטו או עלות מעביד כוללת, כשמדובר בשותפים שהינם שכירים).

לפי הסקירה, ברמה הראשונה של משיכות - בקטגוריה של משרדים במיצוב נמוך, נרשמו משיכות חודשיות ממוצעות של 13,250-19,000 שקל, שכוללות בעיקר שותפים זוטרים וצעירים, שבדרך-כלל מנגנון השותפות שלהם הינו שותפות לתיקים; ברמה זו במשרדים הגדולים, הבינוניים ובבוטיקים במיצוב גבוה - מדובר בעיקר במדרגה של שותפי החוזה, שמשיכותיהם החודשיות הממוצעות עומדות על 32,250-45,500 שקל.

ברמה השנייה של משיכות - בקטגוריה של משרדים במיצוב נמוך, מושכים שותפים 15,750-27,250 שקל בממוצע בחודש; במשרדים הגדולים, הבינוניים ובבוטיקים במיצוב גבוה נמצא ברמה השנייה שותפים ברמת משיכה חודשית ממוצעת של 38,500-58,500 שקל.

ברמות הגבוהות יותר של המשיכות, החל מהרמה השישית ואילך, הולכים ומתמעטים השותפים וגדל טווח המשיכות הממוצע, שעומד על 137,250-249,500 שקל לחודש; ברמה השביעית, נמצאת כמות קטנה אף יותר של שותפים בכירים ביותר שמשיכותיהם החודשיות יעמדו על ממוצע של מעל 251 אלף שקל בחודש; וברמה השמינית, כאמור, כמה עשרות עורכי-דין שמביאים הביתה, כאמור, מעל 366 אלף שקל בחודש.

עורכי-דין בחמישה מבין 20 המשרדים הגדולים בישראל עברו בשנת 2015 את רף מחזור ההכנסה השנתית (לפני תשלום כל הוצאה לשכר ותקורות) של מיליון שקל לעו"ד, כאשר מיעוטם אף התקרב או חצה את הרף של 1.2 מיליון שקל לעו"ד. בקבוצה ייחודית זו (של מעל מיליון שקל הכנסה שנתית לעו"ד) נמנים גם מספר משרדים בינוניים בעלי פרופיל התמחויות יוקרתי, שירות ללקוחות חו"ל וכד'. מנגד, ברף התחתון של ההכנסות, נמצאים עורכי דין במשרדים שעיסוקם בעיקר בתחום משקי הבית, שהכנסתם נעה בין כ-92 אלף שקל לשנה לעו"ד לכ-339 אלף שקל לעו"ד לשנה.

"הפערים בין להכנסות משרדי עוה"ד בישראל הינם מבין הפערים הגדולים בעולם", אומר עו"ד זלמנוביץ'. "הנתון המקובל להשוואת הכנסה במשרדי עו"ד הוא מחזור ההכנסה למשרה מלאה של מחייב - שותף או עו"ד (בישראל - 1,776 שעות פוטנציאליות לתיקי לקוחות, להבדיל משעות ניהול, שיווק, חניכה והעשרה). כמובן, מדובר במחזור הכנסה לפני תשלום כל הוצאה לשכר ולתקורות -הנהלה וכלליות".

4 רמות הכנסה

מהסקירה שערך זלמנוביץ' עולה, כי ניתן לחלק את הכנסות עוה"ד בארץ לארבע רמות של הכנסה, ובמקביל קיימת בחינה נפרדת בנוגע להכנסותיהם של משרדי הבוטיק (בהם מעל 85% מהפעילות בתחום אחד). מהנתונים שנאספו עולה, כי קיימת הלימה בין תחומי העיסוק בהם פועל המשרד, מיצובו ורגישות לקוחותיו למחיר, לבין הכנסותיו. כך, במשרדים שעיסוקם בתחום משקי הבית, כאמור, תנוע ההכנסה לעו"ד בין 92-339 אלף שקל לעו"ד לשנה. "ההכנסות ברובד זה של משרדים, על-סף ההיתכנות הכלכלית, בקושי מותירות רווח, ולמעשה משקפות את הבעיה המרכזית של התחרות בסקטור", אומר זלמנוביץ'.

על הקבוצה השנייה, בה ההכנסה השנתית לעו"ד נעה בין 340-537 אלף שקל - נמנים הן משרדים בהם פעילות "במיצוב גבוה" יותר עבור משקי הבית (תיקים משמעותיים או גדולים ביחס ללקוחות פרטיים) וכן פעילות עבור לקוחות מסחריים, בהם עוסקים זעירים, חברות קטנות וכיוב'; לקבוצה השלישית, בה ההכנסה השנתית לעו"ד הינה בין 538-872 אלף שקל - משתייכים מרבית המשרדים הגדולים והבינוניים, בהם פעילות מסחרית לחברות, תיקי ליטיגציה ומקרקעין מורכבים ועוד.

לא רבים המשרדים שהתברגו בקבוצה הרביעית, בה נעה ההכנסה בין 873 אלף שקל לעו"ד לשנה לכ-1.26 מיליון שקל. כך, כאמור, רק 5 משרדים גדולים מבין 20 המשרדים הגדולים בישראל הצליחו ב-2015 לעבור את רף ההכנסה השנתית מיליון שקל לעו"ד. עוד עולה מנתוני הסקר, כי גם בקבוצת הבוטיקים קיימים פערי הכנסות משמעותיים, שנעים בין כ-206 אלף שקל לשנה לעו"ד לכ-2.58 מיליון שקל מחזור הכנסה לעו"ד.

נתונים מעניינים נוספים העולים מהסקירה, הינם נקודות השיא והשפל של ההכנסות. נקודת השפל מבטאת סכום הכנסה שנתי מגוחך של כ-46 אלף שקל מול נקודת שיא שלא הייתה מביישת משרדים בחו"ל של כ-4.62 מיליון שקל לעו"ד לשנה. "לשיאים אלו מגיעים רק בוטיקים ייחודים בתחומי מס, הון משפחתי, תחומי נזיקין מיוחדים, קניין רוחני בתחום הגבוה ותיקים בינלאומיים וכיוצ"ב", מסביר עו"ד זלמנוביץ'.

שולי רווח מצומצמים

זלמנוביץ' בחן גם את הכנסות המשרדים לפי תחומי עיסוקם, ומצא פערים "תהומיים", כהגדרתו, בהכנסות בין התחומים השונים, שמעידים כי חלק מהמשרדים נמצאים ברמות הפסד. במסגרת הסקר, משרת עו"ד חושבה כבעלת פוטנציאל של לא יותר מ-1,510 שעות פוטנציאליות לחיוב לקוח.

למרות שתחום הליטיגציה האזרחית והנזיקין מהווה כמעט שליש מפעילותם של משרדי עורכי הדין בישראל, נמצא בסקר כי בתחום זה לעוה"ד חיים קשים ביותר מבחינת ההכנסות שלהם, בוודאי למשרדים הקטנים, ובמיוחד בפריפריות הרחוקות ממרכז הארץ. לפי הנתונים, במשרדים קטנים שעת עו"ד ממוצעת אפקטיבית הנגבית בפועל הינה בטווח שבין 139-317 שקל - ו"זאת", לדברי זלמנוביץ', "כאשר שכר-טרחה בפועל של כ-140 שקל ואף 200 שקל, לעתים יותיר הפסד ודאי במשרד". עוד לדבריו, "שכר-טרחה של 325 שקל יכול להותיר שולי רווח מסוימים במשרד, ובלבד שהמשרד יודע לנהל תמהיל נכון של נותני השירות (שותפים, עורכי דין ומתמחים)".

זלמנוביץ משווה את שכר-הטרחה האמור לתמחור שעה של משרדי עו"ד פרטיים הנותנים שירות לפרקליטות בגין טיפול בתיקים אזרחיים, שעומד בממוצע משוקלל על כ-370 שקל (לאחר הצמדתו). "כמי שליוו את הפרקליטות במכרז הפרטת תיקיה האזרחיים והיו שותפים לקביעת מחיר זה, אנו סוברים, כי תמהיל נכון בתיקים אלו יותיר שולי רווח גם במחיר נמוך זה, בוודאי במשרדים קטנים, וכל שכן כשהללו בפריפריות הרחוקות (במכרז הפרקליטות נבחר תמהיל של 60% - שותף ועו"ד בכיר; ו-40% - עו"ד צעיר ומתמחה)", אומר זלמנוביץ.

גם במשרדים גדולים ובינוניים תחום זה של ליטיגציה אזרחית רגילה אינו מייצר את ההכנסות הגבוהות ביותר, ולפי בדיקתו של זלמנוביץ' רוב המשרדים שאינם מתמחים בתחום זה כבוטיקים או כמחלקות ממותגות בתחום, עוסקים בו מתוך חוסר ברירה ו/או ברירת מחדל, כחלק מריטיינר או שירות כולל ללקוח.

שיאים בבוטיקים

תחום נוסף שנבחן הינו ייצוג החברות, תחומים משיקים לדיני חברות ושוק ההון. נמצא, כי מעטים המשרדים הקטנים הזוכים לטפל בחברות גדולות ואף בינוניות, אך מכיוון שמופע ההתאגדות כחברה נפוץ בארץ גם בין עוסקים זעירים ואף אנשים פרטיים, הללו ייטו לקבל שירותים ממשרדים קטנים, אך יכופו אותם לרמת תמחיר יחסית נמוכה, שנעה בין 248-350 שקל לשעה בפועל.

ואולם, לדברי זלמנוביץ', במשרדים הגדולים או במשרדי הבוטיק המצב שונה, ושם מחזור ההכנסה הממוצע לעו"ד לשנה עשוי אף להגיע מעל ל-900 אלף שקל, ושעת ביצוע ממוצעת בפועל העשויה להגיע ל-657 שקל ומעבר לכך. ההבדל, כך זלמנוביץ', "נובע מכך שמדובר בייצוג חברות הבינוניות או הגדולות במשק ונטייתן לקבל שירות ממשרדים גדולים ומשרדי בוטיק ובתמחיר בהתאם. בוודאי נכון הדבר שמדובר בליווי חברות ציבוריות, על המורכבות של ליווי זה בשווקים 'הראשוני" ו'המשני', ובפעילות השוטפת מול הבורסות או רשויות ני"ע".

בתחום הליווי האזרחי השוטף - במסגרתו נכלל שירות בעשרות תתי-תחומים שניתן על-ידי משרדי עו"ד הן לסקטור העסקי והן לסקטור משקי הבית - הכנסתם הממוצעת של עוה"ד במשרדים הקטנים לשעה אפקטיבית בפועל נעה בין 165-289 שקל; ואילו במשרדים הגדולים מחיר שעה אפקטיבי של עו"ד נע בין 301-494 שקל.

עוד נמצא כי תחום המקרקעין מצטיין בשונות הגדולה ביותר בין משרדים קטנים למשרדים גדולים ובינוניים. בשל שיטת התמחיר הייחודית לעולם המקרקעין - במסגרת מחירים קבועים או תעריפי הצלחה - מצליחים גם משרדי מקרקעין קטנים המלווים יזמים וקבלנים להגיע לערכי הכנסה שלא היו מביישים משרדים גדולים. עם זאת, מסביר זלמנוביץ', מקום בו אלה ילוו משקי בית בנושאים פשוטים, כמו מכירה של דירות יד שנייה זולות או טיפול בליקוי בנייה, הם יגיעו לסף הכדאיות הכלכלית ובוודאי להפסד צורב עם מחירים מגוחכים של כ-130 שקל לשעה בפועל, שאם לא יאוזן על-ידי ביצועים בתחומים אחרים במשרד, יביא לסגירת המשרד.

במשרדים הגדולים או הבוטיקים בתחום המקרקעין התמונה הרבה יותר טובה, כאשר שעת עו"ד יכולה להגיע לכ-920 שקל, למעט מקום בו משרדים אלו מעניקים שירות ריטיינר לחברות נדל"ן גדולות, שאז שעת הביצוע שלהם עשויה לרדת אף לפחות מ-430 שקל.

יתרון לגודל בפלילים

מהסקר עולה כי בתחום המיזוגים והרכישות, משרדים קטנים העוסקים בתחום כחלק מהשירות המסחרי השוטף, יגיעו לרמות ביצוע נמוכות יחסית של כ-425-590 אלף שקל מחזור הכנסה שנתי לעו"ד; ומנגד משרדים העוסקים בתחום העסקות הגדולות והייחודיות באופן ייעודי, אם כבוטיקים ואם כמחלקות במשרדים הגדולים, ויטפלו בעסקות ענק החובקות הביטי משפט שונים - יגיעו לרמת ביצועים גבוהה ואף העולה על מיליון שקל הכנסה ממוצעת לשנה.

בתחום הליטיגציה הפלילית, ובעיקר בתחום הצווארון הלבן, מגיעים עוה"ד במשרדים הממוצבים למחזורי הכנסה ממוצעים גבוהים, ורבים מהם חוצים את רף מיליון השקל לעו"ד לשנה, ואף הרבה יותר. "בתחום זה תעריפי שכר-הטרחה אף ירקיעו, ואנו פוגשים משרדים המציגים מחיר שעת מחירון של 600 ו-700 דולר או תעריפים קבועים המתכנסים למחיר שעה גבוה זה", אומר זלמנוביץ'. מנגד לדבריו, משרדים קטנים העוסקים בתחום הפלילי, לרבות הללו הנותנים שירות לסנגוריה הציבורית, מוצאים עצמם מסתפקים בתעריפים נמוכים, העומדים על סך של כ-450 שקלים לשעה, ובמקרים מסוימים אף למטה מ-270 שקל.

תיקי עבירות צווארון לבן הינם מהתיקים המורכבים והגדולים שנדונים בבתי המשפט, ולרוב יש בהם פן של מומחיות בתחום מסוים לצורך ההגנה (ניירות ערך, מיסוי, מימון בחירות וכו'), ולכן אך הגיוני כי עורכי-הדין ידרשו בהם שכר-טרחה גבוה יותר. בנוסף, פרופיל הלקוחות בתיקים אלה - פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים וכדומה - הופך את התחום ל"יוקרתי" יותר מתיקים פליליים אחרים, וכך גם רווחי יותר; שהרי ברור כי עוה"ד שייצגו את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשת הולילנד, אלה המייצגים את השר לשעבר, בנימין בן-אליעזר בפרשת השחיתות נגדו, ואלה שייצגו את ג'קי בן-זקן או נוחי דנקנר בתיקים ניירות הערך נגדם - לא יגבו את אותו שכר-הטרחה כמו עוה"ד המייצגים בעבירות רצח, גניבה וכו'.

"הגודל הפך לשם המשחק - ה'מגה-משרדים' בולעים את כל האחרים"

במסגרת הסקר בחנה חברת המחקר GLawBAL בראשות עו"ד דוד (דודי) זלמנוביץ, שורה ארוכה של נושאים שמעסיקים את עורכי-הדין בארץ, ובין היתר מציגה את תמונת מצבו של המקצוע נכון להיום, וכן המגמות שחלו בו בשנה החולפת. כך, עו"ד זלמנוביץ' מציג במסגרת הסקר כי בתחילת שנת 2016 מספר עורכי-הדין בישראל שהוסמכו אי-פעם, עומד על כ-75 אלף, מתוכם רשומים כפעילים כ-61 אלף עורכי-דין. הנושא של הצפת המקצוע והיחס - עו"ד לנפש - בישראל מעסיק רבות את לשכת עוה"ד ואת כל העוסקים במקצוע, ונתונים אלה, מחזקים - שוב - את התחושה של רבים כי יש לסגור מעט את שעריו של המקצוע. "הנתונים מבטאים שיא עולמי הנושק למשוואה של עו"ד אחד לפחות מ-132 תושבים בארץ, ועו"ד אחד לפחות מ-22 תושבים בגוש-דן", אומר עו"ד זלמנוביץ'.

ומיהם עורכי הדין הללו? מהסקר עולה, כי הסקטור צעיר מאוד, וכ-70% מהפעילים בו מתחת לגיל 40. כ-43,670 עורכי דין עובדים במשרדי עו"ד, כ-10,920 בייעוץ המשפטי הפרטי, או הציבורי וכ-3,230 עורכי דין מחזיקים בתעודת עו"ד דין אך אינם פעילים, ומאיישים בדרך-כלל משרות ניהול, רכש, ציות וכד'.

עוד עולה מהנתונים, כי המשרדים הגדולים הופכים ליותר ויותר שולטים בשוק, ובמגמה זו, התחזקה בין היתר, בעקבות מיזוגים שבוצעו בשנה החולפת. לדברי עו"ד זלמנוביץ, מעבר לרווחה הכלכלית הגדולה יותר במשרדים הגדולים והבינוניים, גודל ויתרונותיו הפך לשם המשחק. "משרדים קטנים ובינוניים חוששים לאבד את מיתוגם או חלק מלקוחותיהם בשל העובדה שיישארו קטנים מדי או לא ממוצבים מספיק, או אפילו לא יעמדו במינימום מסוים של מספר עורכי-דין במכרזים בהם גודל מסוים הינה דרישת סף. לכן, המשרדים הגדולים גדלים אף יותר ועיקר הגידול באמצעות מיזוגים. בסוף שנת 2015 ותחילת שנת 2016, ראינו כיצד המגה-משרדים 'בולעים' משרדים בינוניים או יחידות שלמות של משרדים אחרים או אף משרדים בינוניים מצרפים אליהם יחידות שלמות ממשרדים אחרים", מציין זלמנוביץ.

כך, אפשר לציין את משרד אפשטיין-חומסקי-טננבאום שהצטרף למשרד פירון; משרד צלמאייר-פילוסוף שנמחק מהמפה לאחר שמחלקותיו ועורכי-הדין בו עזבו לשלושה משרדים גדולים (מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל; ארדינסט בן-נתן; ופישר-בכר-חן-וול-אוריון); וכך גם צורף מרבית משרד הרמן-מקוב למשרד נשיץ-ברנדיס-אמיר.

יוצאים לעצמאות

עוד מגמה שגברה בשנה החולפת הייתה מגמת היציאה לעצמאות והקמת משרדים פרטיים של שותפים ועורכי-דין במשרדים שונים. "נטייתם של עורכי דין לצאת לעצמאות ולהקים משרדים, מואצת גם ב-2015", אומר עורך סקירת ההכנסות במשרדים, עו"ד זלמנוביץ'.

במסגרת מחקר שערכה החברה בבעלותו, במשך כחמש שנים, התבקשו כ-400 עורכי-דין שיצאו לעצמאות והקימו משרדים, לבחור מתוך 10 סיבות ליוזמה להקמת משרד, את שלוש הסיבות המרכזיות שלהם. מהסקר עולה כי הסיבות המרכזיות של מרבית עורכי הדין היוצאים לעצמאות הינן: אי-יכולת להתקדם במשרד; הרצון לשיפור רמת ההשתכרות; והרצון להיות עצמאיים.

"לא ניתן להגביל את שכר מנהלים בכירים ולא את שכר עוה"ד הבכירים. זה אותו מועדון חברים שמזנים ומזינים זה את זה"

סכומי העתק שגורפים לכיסם עורכי-הדין המצליחים ביותר בארץ - כעולה מהסקירה שערך עבור "גלובס" עו"ד דודי זלמנוביץ - לא הפתיעה את עוה"ד והמשפטנים עמם שוחחנו בימים האחרונים. רבים מהם הרימו גבה לעצם הצגת השאלה, האם מדובר בתופעה שראוי לתת עליה את הדעת.

ראש לשכת עוה"ד, עו"ד אפי נווה, לא רואה שום פסול בכך שעוה"ד הבכירים ביותר משתכרים מיליוני שקלים בשנה. "מדובר בעוה"ד הבכירים במשרדים פרטיים, ואם המשרד משגשג, מצליח, ופורח, אז טבעי שהם משתכרים בהתאם. לא מדובר בחברות ציבוריות, כמו בחוק הגבלת שכר הבכירים, שבהן מתנהלים כספי ציבור, אלא באיש עסקים פרטי שמתנהל בצורה כלכלית נכונה שמניבה פירות נאים, ומטבע הדברים השותפים משתכרים בהתאם". נווה טוען כי היום יותר קשה מאשר בעבר לעוה"ד לגרוף סכומי כסף כל-כך גדולים. "הלקוחות היום הרבה יותר תובעניים, עושים סקר שוק, משווים מחירים בין עוה"ד, ולעוה"ד יותר קשה לגבות סכומי כסף גבוהים".

עם זאת, נווה מציין כי לצד עוה"ד הבכירים והעשירים, יש עורכי-דין רבים שמתקשים לגמור את החודש ולעתים הם מתקשים בכלל למצוא עבודה. "על עורכי-דין היום אומרים ש'יש כאלה שאין להם מה לאכול, ויש כאלה שאין להם זמן לאכול'. יש עורכי דין מובטלים וכאלה שמרוויחים מעט, וזה דבר שמטריד אותנו ומעסיק אותנו, אבל אתה לא יכול לכפות על מעסיקם שכר שהוא גבוה משכר מינימום על-פי חוק".

"פיקוח נועד לכישלון"

עו"ד מוריאל מטלון, השותף המנהל של משרד גורניצקי ושות', מציין כי הפערים העצומים בשכר בין עוה"ד הם תולדה של "ביקוש והצע" והם תוצאה ישירה של הצפת המקצוע, שהפכה את ישראל למדינה עם מספר עו"ד לנפש - הגדול ביותר בעולם. לעצם העניין - כואב הלב לראות עו"ד מקוששים פרנסה ומעבר לכאב הלב - הדבר מסכן את איכות השירות המשפטי".

- האם מדובר בעייניך בעניין בעייתי?

מטלון: "הבעיה היא לאו-דווקא עם מי שמרוויח הרבה מאוד. כפי שראינו מדובר במקרים ספורים ביותר וחזקה על הלקוחות שמשלמים הרבה - שהם יודעים מדוע כדאי להם לשלם, ושיש אלטרנטיבות לשלם פחות, ובכל זאת הם העדיפו לשלם הרבה ולקבל את הטוב ביותר. הבעיה היא בעיקר עם הביזיון של אלפי עו"ד שאינם מוצאים פרנסה ראויה".

- האם צריך להגביל בדרך כלשהי את שכר עוה"ד הבכירים כפי שנעשה לגבי בכירי המערכת הפיננסית?

"לא ולא. הניסיון של פיקוח על מחירים מאז ימי חוק הגנת הדייר ועד לפיקוח על מטבע חוץ נועד לכישלון וליצירת פיקציות מלאכותיות. לימים יתברר הכשל בהתערבות הבוטה של המחוקק בהגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית. חקיקה פסבדו-סוציאליסטית לא תסייע לצמצום הפערים בחברה הישראלית. אוי למדינה שתתערב בשכרם של בעלי "מקצועות חופשיים". המזור למקצוע שלנו איננו בהפיכת ישראל ל'ארץ אוכלת עורכי דינה', והדבר בוודאי שלא יסייע לעורכי הדין שאינם מגיעים לפרנסה ראויה".

"יד רוחצת יד"

מי שרואה את הדברים אחרת לחלוטין, הוא פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו. אלבשן מדבר כהרגלו בנחרצות על התופעה ואומר כי "הפערים העצומים בתוך קהיליית עוה"ד הם עוד שיקוף של תרבות הביזה שפשטה בחברה הישראלית כולה. תרבות שלפיה עוה"ד החזק והמחובר (ולאו-דווקא הטוב, אגב) מעז לגרוף לכיסו כמה שיותר - לא כי זה מוצדק או ראוי - אלא פשוט כי הוא יכול. והוא יכול, כי הוא חבר במועדון חברים סגור שבו מנכ"לים ועורכי-דין בכירים מאשרים זה לזה כספים שלא קשורים בכלל לכישוריהם או לביצועיהם, והם ניתנים רק בשל קשריהם". אלבשן אינו עוצר כאן. לדבריו, "יד רוחצת יד. בעיני, כשזה מגיע לעוה"ד החומרה כפולה - כי עורכי-דין הם יותר מאשר סתם מספקי שירותים משפטיים. לעורכי-דין יש שליחות ציבורית (וזו הסיבה שהמקצוע הזה לא פתוח לכולם אלא מותנה בקבלה ללשכה), ולכן הם מצופים לאחריות ולסולידריות כלפי הציבור הרחב. הם היו אמורים להיות הראשונים להבין שהסכומים המטורפים שהם גורפים לכיסם מגבירים את תרבות הביזה ופוגעים בחברה כולה בכך שהם מרחיבים את הפערים בה".

אלבשן מוסיף ואומר כי "לא ניתן לקרוא להגבלת שכר מנהלים בכירים ולא לקרוא להגבלת שכר עורכי-דין בכירים. זה אותו מועדון חברים שמזנים ומזינים זה את זה". לדבריו, "כשמנהל בנק רואה את השכר עצום שגורף עוה"ד שמספק לו שירותים, הוא מרשה לעצמו לחמוס עוד מעט לכיסו וחוזר חלילה. לכן החברה הישראלית שחייבת לפעול נגד הפערים העצומים, אם היא חפצת חיים, חייבת להגביל בחוק את שכר-הטרחה שניתן לקבל בארץ (ואת כל הדרכים האחרות שבהם ינסו לעקוף את ההגבלה הזו), בדיוק כפי שנעשה לגבי בכירי מערכת הפיננסים. ובעיניי, כאמור, להגבלת שכר עוה"ד יש הצדקה חזקה יותר, משום שמדובר במקצוע מוסדר שאינו חלק מהשוק החופשי, אלא הוא מקצוע סגור שהצליח לנכס לעצמו רישיון בלבדי ומונע ממי שאינו עו"ד להיכנס לתחום (בדיוק כמו עובדי חברת החשמל או הנמלים)".

בנימה אישית יותר מוסיף אלבשן ואומר: "העובדה שאנו נזקקים לחוק כזה כדי להגביל עורכי-דין המכונים בכירים מהתנהלות נואלת כזו, היא כשלעצמה מביישת אותי. מאנשים שקיבלו את הזכות ללבוש גלימה שחורה הייתי מצפה להתנהגות מוסרית יותר, סולידריות יותר ופרעונית פחות - אני אומר 'פרעונית' כי כששאלו את פרעה למה הוא התנהג ככה הוא ענה: 'כי יכולתי'".