אדם שמעוניין לקבוע מה ייעשה בנכסי עזבונו לאחר מותו וכיצד יחולקו, נוהג לערוך צוואה שבאמצעותה הוא נותן הוראות למי להעניק כספיו ונכסיו. כידוע, לעתים צוואה משמשת גם ככלי ל"סגירת חשבונות", כאשר המצווה הפגוע מהיחס שסבל מקרוביו, שולל את הירושה באופן תקיף ומפורש מהקרובים לו ביותר.
העיקרון המרכזי שמנחה את בתי המשפט לענייני משפחה, הדנים תכופות בסכסוכים בין קרובים סביב ירושות וצוואות, הוא כיבוד רצונו האחרון של המצווה. לכן, כאשר מובאת לדיון צוואה שבה לאחד מילדי הנפטר אין חלק כלשהו בעיזבון, שעה שמוכח שהמצווה היה בדעה צלולה והבין את משמעות הצוואה, כמעט בלתי אפשרי לבטל אותה.
אדם, כמובן, יכול לצוות רק את מה שיש לו, קרי: הנכסים הנכללים בעיזבונו. אלה הם הנכסים ה"רגילים" והמוכרים כגון כסף בבנק, דירות, תכשיטים, מכוניות ועוד. אך רבים אינם יודעים שהחוק מחריג מ"מסת העיזבון" (הנכסים שנותרים לאחר מותו של אדם) סוג מיוחד של נכסים: כספי פנסיה, ביטוח, קופות גמל וכיוצא באלה. חוק הירושה קובע, שכספים שיש לשלם עקב מותו של אדם "על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על-פי עילה דומה" אינם נכללים בעיזבון.
במילים אחרות: כספי ביטוח חיים או כספים שנצברו בקופות גמל אינם חלק מהעיזבון. כספים אלה יימסרו על-ידי חברת הביטוח אך ורק בהתאם ל"הוראת מוטבים" שערך המבוטח, היינו למי שהוא הורה למסור את הכספים כשחתם על טופס ההצטרפות לביטוח או לקופת הגמל. אגב, הוראת מוטבים אינה חייבת לנקוב בשם מוטב מסוים, וניתן להורות, כי הכספים יועברו ליורשים לפי הדין, כלומר למי שהוא היורש של המבוטח בשעת מותו לפי החוק. אך מה קורה כאשר אדם מבקש לנשל את ילדיו מירושה באמצעות צוואה, אך שוכח לתת הוראה דומה ביחס לכספי קופת הגמל?
לאחרונה (7.3.16) פסק בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב במקרה כזה ממש. מדובר היה בניצולת שואה שעברה סבל רב וקשיים מרובים, ובשנות חייה האחרונות שני בניה שהיגרו לאוסטרליה מיעטו לבקר אותה. האישה, שבערוב ימיה נותרה בבדידותה, ערכה צוואה שבה הדירה את בניה מירושתה והותירה לכל אחד מהם 100 דולר בלבד. לאחר הפטירה התגלה שהקשישה צברה רכוש ונכסים בסכום של 12 מיליון שקל, כאשר מחציתם (6.2 מיליון) בקופות גמל וקרן השתלמות. בהוראת המוטבים שערכה לפני עידן ועידנים, קבעה האישה שהכספים יועברו ליורשיה לפי הדין.
ילדי הקשישה לא חלקו על הצוואה ולא ביקשו לקבל את נכסי העיזבון, אך לא היו מוכנים לוותר על מחצית הסכום שנמצא כאמור בקופות גמל ובקרן השתלמות. הילדים קיבלו צו ירושה שבו נאמר במפורש, כי הם יורשיה החוקיים של אמם לגבי הנכסים שאינם נזכרים בצוואה. כך עשו כדי לקבל את כספי אמם המנוחה שבקופות הגמל וההשתלמות - שכאמור, אינם מהווים חלק מנכסי העיזבון.
מנהל העיזבון, שהופקד על ניהול כספי הירושה של הקשישה וחלוקתם לפי הצוואה, סבר, כי העברת כספים כלשהם לילדים מנוגדת לחלוטין לרצון המצווה. הוא התנגד נחרצות לפעולת הבנים ועתר לבית המשפט בבקשה למנוע תוצאה שכזו. מנהל העיזבון דרש לבטל את צו הירושה ועתר שייקבע, כי הכספים בקופות גמל ובקרנות השתלמות של המנוחה נכללים בעיזבונה. הוא הסביר, שכוונתה המפורשת של הקשישה הייתה שלא לתת דבר לילדיה, וחובה לכבד רצון המת.
אלא שהדין היבש גבר. השופטת
שפרה גליק דחתה את טיעוניו של מנהל העיזבון והורתה להעביר את הכספים לילדים. בית המשפט חזר בפסק הדין על הוראות החוק, בהזכירו שהכספים בקופות הגמל וקרן ההשתלמות שנצברו על-ידי המנוחה, שונים במהותם מרכושה הנזכר בצוואה ואינם נכללים בעיזבונה. השופטת הסבירה שזכותו של מוטב אינה זכות של יורש, המוטבים אינם הזוכים המנויים בצוואה (על אף שבמקרה זה הייתה זהות מוחלטת בין השניים), ולכן מן הדין הוא שילדי המנוחה יקבלו את המיליונים שבקופות הגמל וקרן ההשתלמות.
מקרה קשה ועצוב שמלמדנו, כי שעה שאדם עורך צוואה - עליו לתת את הדעת באופן כולל על כל הסוגיות שיכולות להתעורר בקשר עם ירושתו, ולא לשכוח לשנות הוראת מוטבים.
