מה הייתם אומרים על הצגה שמוצגת בימים אלה בקאמרי, שהבמאית דרי ברון ובעלה המחזאי שלומי מוסקוביץ, הגו והעלו, לאחר שמחשבה טורדנית ביותר ניקרה בראשם. רעיון הבלהות שלהם היה "מי הם המחותנים הגרועים ביותר שיכולים להיות לנו? הם סקרו בקפדנות את כל האפשרויות והגיעו למסקנה ניצחת: "ערבים מאום אל פאחם". כך נולדה ההצגה 'ארוחת טעימות' שמתארת מפגש טעון בין הערבים לבין המשפחה המתקדמת החילונית השמאלנית מתל אביב, שילדיהם מוחמד ורותם התאהבו רחמנא ליצלן. לצורך התחקיר להצגה נפגשו השניים עם אנשים ערבים, כדי להיטיב לתאר אותם. אולי יש להם קרניים, אולי הם חיות במסווה של בני אדם, אולי כמו שהמחזאי הסביר, "הצורך שהניע אותו לעסוק דווקא בערבים, כי מכול השסעים בחברה הישראלית, השסע שבין השמאלנים לערבים נושא את השאלה הקיומית העמוקה לעצם קיומה של ישראל. באופן אישי כשמאלני היה לי ברור שאם אחת הבנות שלנו הייתה מביאה הביתה ערבי, זה היה בעיני הדבר הכי איום והכי קשה להכלה".
בוודאי אתם מתפלאים. כי זה לא מסתדר בהיגיון, ובראש, שפתאום בתיאטרון תל אביבי יעלו כזו הצגה גזענית,
עצם הרעיון לומר בכלל בפרהסיה שהדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם 'נורמלי' זה שיהיו לו מחותנים ערבים ועוד מפי שמאלנים, מעורר תהייה... ששמאלנים יגידו בהצגה שערבים מאיימים על קיום המדינה היהודית ? לא מתאים...ששמאלנים יכריזו שאם בתם תביא הביתה ערבי, זה קשה מנשוא, "לא להכלה", המילה שצצה בשנה שנתיים האחרונות, מנסה לתאר שזה משהו שלא ניתן להכיל אותו, במילים אחרות, או מוות או חיים...
צדקתם על הפליאה. ידעתם שמשהו לא נשמע לכם טוב ולא מריח טוב. מה פתאום להיות בוטים,מעליבים,גזעניים כנגד ערבים. אז כעת קחו את המילה ערבים ושימו במקומה את המילה
מתנחלים, כי זה סיפור ההצגה. הבמאית והמחזאי אפילו אינם מבינים את מה שיצרו, הם אינם מסוגלים. גם לא מנהלי התיאטרון, שלקחו חלק מעם ישראל שמתגורר ביהודה ושומרון, והלבישו עליהם, סגנון דיבור מוזר, נטילת כספים להתנחלויות "בגללכם כולנו בברוך", תמיד הילד ביפו טובע בשטפונות, מפני שהכסף, במקום לביוב, הלך להתנחלויות. נדמה להם שהוציאו חיות מהספארי והוליכו אותם אל מרומי ה'אליטה', הקידמה, הליברליות, הנאורות התל אביבית.
בכל מקום אחר, הארצ'י בנקרים והז'ירינובסקים למיניהם לפחות יודעים שהם נחשבים לבחורים הרעים, וכל ליברל ומתקדם מתרחק מהם. ואצלנו שמאלני מדינת תל אביב משוכנעים שהם נושאי דגל הקדמה והסובלנות. הם בעצם אומרים "אני בבית שלי, אנהג בהתאם לאמונתי, ואתה בבית שלך תנהג בהתאם לאמונתך. הרחוב כמובן גם שלי, ובעצם לא רק הרחוב, גם הקופה של המדינה,וגם ההחלטה לגבי חלוקת המשאבים הלאומיים, והתרבות והאמנות, אני אקבע מה יראו,מה יקראו ומה ישמעו,כל הנושאים החברתיים,
האוניברסיטאות, המשק, התקשורת, סדרי העדיפויות,הקיבוצים, האידיאולוגיה, הכול שלי, הבנתם"?
שמאלנים מעוררי קבס אינכם שמים לב שבכל מקום הציבור מנצח את הסקרים שלכם? אומנם בתודעה שלכם יש שתי קבוצות: העם והציבור. העם עיוור ונבער וצ'חצ'ח ואילו הציבור הוא נאור. בלית ברירה פעם בארבע שנים משתפים גם את העם בבחירות, אבל אי-אפשר לתת לו להחליט בשאלות גורליות, את זה צריך להשאיר לציבור. נדמה לכם שיש שני סוגים של עמדות" עמדות רגילות, כלומר עמדות השמאל, ועמדות שנויות במחלוקת, כלומר עמדות שהשמאל חולק עליהן. אתם חיים בביצתכן, לא מתמודדים עם דעות אחרות, לא שומעים יצירות אחרות, לא סובלים תרבויות אחרות, אתם בתקשורת ובתיאטרון ובועדות חקירה ובבית משפט ובאקדמיה ובמשטרה, אתם מיעוט שתפס את העמדות המשפיעות, וזה אוטם אתכם, מצמצם את האופקים שלכם, אתם ספוגי המיץ של עצמכם, שלא רואים אף אחד ממטר, שמרגישים שגנבו להם את המדינה, תמיד זה אנחנו ו'הם', ומי זה ה'הם'? זה כמובן המתנחלים, והדתיים והחרדים, ו'הגנבו לי את המדינה', שמלבלב מאז 'רצח רבין' ומשם עולה ופורח כל אימת שמתחשק לכם. בעבר הסיתו את ערי הפיתוח נגד "הגגות האדומים" של ההתנחלויות. לאחר שהמסיתים הגיעו לשלטון ועדיין לעיירות הפיתוח לא רווח, אז ה'שטירמר' ממשיך נגד ההתנחלויות בכל הזדמנות אפשרית.
השחקנית
נעמה שטרית זו שמגלמת את השמאלנית התל אביבית שאינה מכירה מתנחלים 'באמת', מספרת כי כל חברותיה מעדיפות אפילו ערבי הומו צולע, העיקר שלא יהיה מתנחל...ואני תמהה, איזה מתנחל שפוי בכלל היה מעוניין להתחתן עם דברים כאלה? אלא אם כן הוא גוזר על עצמו, גיהנום בעודו בחיים.
