הזילות האסורה של פסקי דין

כדי למנוע מצב דברים של השתלחות בלתי מבוקרת על בתי-משפט וציבור השופטות והשופטות, אגב מתיחת ביקורת מוצדקת או בלתי מוצדקת, כאחת קבע המחוקק בספר החוקים הישראלי הוראת סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הדנה בזילות בית משפט. הוראת חוק זו קובעת דברים, בזו הלשון:

"האומר או כותב דבר על שופט או דיין לעניין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו - מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו עניין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה". (ההדגשה שלי - ח"ש)

העניין המחודש בהתייחסות להוראת סעיף 255 לחוק העונשין, שב ועולה, בימים אלה, עם פרסום פסק-דינו שלך בית המשפט המחוזי, בנצרת (הנשיא, כב' השופט, ד"ר אברהם אברהם) שניתן, על-ידו אתמול (יום א', 24.4.16), שפסל מכרז של רשות מקרקעי ישראל לבנייה עצמית של 43 יחידות דיור, בשכונת מורדות עפולה הצעירה. השופט, ד"ר אברהם אברהם קבע, בפסק-דינו, כי הזוכים במכרז תיאמו את הצעותיהם, עובדה המתווספת לפגם מהותי שנפל במכרז עצמו.

מן הראוי להדגיש ולציין, כי מדובר בזכייה במכרז לבנייה עצמית של 43 דירות, בעפולה הצעירה, כאשר כלל 43 הזוכים, היו ערבים, כאשר לא היה ולו גם זוכה יהודי אחד בין כלל הזוכים במכרז זה - דבר שגרר הפגנות סוערות, במרכזה של העיר, עפולה ודרישה לבטל המכרז, בנימוק שהוא נגוע בשחיתות וכי הזוכים במכרז, תיאמו ביניהם הצעותיהם והמחירים, כאשר העניין מצוי בבדיקתה של משטרת ישראל, לאחר שמועמדים יהודים, שהגישו מועמדותם למכרז זה, נדחו והגישו תלונות, למשטרה, בחשד של ביצוע עבירות פליליות של מרמה, תיאום הצעות ועוד, בקשר למכרז זה.

בית משפט המחוזי, בנצרת, קבע כעניין של עובדה כי הזוכים במכרז הינם ערבים, כאשר 22 מהזוכים אורגנו בידי מוחמד מוקארי והציעו סכום של -.255,555 שקלים תמורת כל מגרש דו-משפחתי וסכום של - 199,00 שקלים לכל מגרש חד-משפחתי. כב' השופט, ד"ר אברהם אברהם, מצביע בפסק-דינו על קיומן של שלל ראיות המצביע על כך, כי מדובר בהצעות מתואמות, כדלהלן: כל מציע ביקש מגרש אחר, כל המציעים קשורים בדרך זו או אחרת למוקארי, הוא הוציא לכולם את הערבות הבנקאית ומילא עבורם את ההצעות, ואף סיכם עימם שהחברה שבבעלותו תסייע בהליכי התכנון והבנייה. תיאום דומה נמצא בקרב עוד ארבעה מציעים, שהציעו - 255,777 שקל לכל מגרש.

בפסק-דינו, קובע כב' השופט, ד"ר אברהם אברהם, כי: "די לי בכך, שהתיאום בין המציעים פוגם פגם חמור בעקרון השוויון, עיקרון העומד ביסודם של דיני המכרזים... בהתנהלותם זו הפרו המציעים המתואמים את מאזן השוק הטבעי; הסבו נזק לאינטרס הכלכלי של מזמין המכרז, בכך שמנעו הגשתן של הצעות אופציונליות; פגעו בסיכויי הזכייה של יתר המציעים; והגדילו באופן ממשי את סיכוייהם שלהם לזכייה" - והם אף הצליחו בתוכניתם.

בית משפט המחוזי, בנצרת, קובע, כי נפל פגם חמור בניסוחו של המכרז בנוגע למחירים המבוקשים. לדעתו ולמסקנתו, הרי מהניסוח לא ניתן היה לדעת האם מחיר המינימום המבוקש, כלל כבר היותה של עפולה אזור עדיפות לאומית, כאשר חוסר בהירות זה, משמעות הינה שהמחיר של יחידות הדיור, שהוצעו במכרז, עשוי היה להיות כפול או מחצית מהסכום, כפי שניתן היה להבינו, על-פי מסמכי המכרז.
בנסיבות אלה קובע כב' השופט, ד"ר אברהם אברהם, כי צירופן של שתי סיבות אלה, מוביל למסקנה, שאין מנוס אלא מביטולו של המכרז, בשל הפגיעה החמורה בעקרון השוויון. למרות שחלק מן הזוכים השקיעו כבר כספים, בתכנון בתיהם, קובע בית משפט המחוזי, בנצרת, כי אין בכך כדי להוות עילה מספקת לשינוי מסקנתו והחלטתו.

לדבריו, עצם תיאום ההצעות, בידי המציעים, גרמה לכך, שהם הביאו על עצמם הנזק וייתכן שהמציעים, תמי הלב, לא היו זוכים בדירות שהוצעו במכרז, אלמלא פגם זה, שנפל בניסוח מסמכי המכרז. בית משפט המחוזי, בנצרת, דוחה - על הסף - הטענה שהועלתה, בפניו, כאילו העתירה באה לעולם, אך ורק משום שמדובר בערבים שזכו במכרזים בעיר יהודית. כב' השופט, ד"ר אברהם אברהם, קובע בפסק דינו, כי עניין זה לא נטען בעתירה והוכחש בידי העותרים, כאשר הוא עצמו אינו בוחן כליות ולב, אלא הוא שופט המכריע בהתאם לטענות ולראיות שהובאו בפניו.

בתגובה לפרסום פסק-דינו של בית משפט המחוזי, בנצרת, פרסמו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הודעה פומבית, בכלי התקשורת וטענו כי החלטת בית משפט המחוזי, בנצרת, הינה: "החלטה מבישה ברוח ההפרדה של סמוטריץ' ורעייתו ובפלפולים משפטיים שמטרתם להיכנע ולהתיישר לפי שאגות השנאה של המפגינים של רצו ערבים בעפולה". זאת, בהתייחסם לאמירה של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) ולפיהן יש להפריד בין יולדות ערביות ליולדות יהודיות בבתי החולים. "אם בית משפט בצרפת היה דן בעתירה כזו נגד רכישה קולקטיבית של יהודים, הוא לא היה מעז לבטלה ואם היה מחליט לבטלה היה הדבר מרעיד את אמות הסיפין", הוסיפו. "השופט החליט לעצור את 'נהירת הערבים לעפולה' וזה מביש".

חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, קובע, כי חבר הכנסת לא יישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה - בכנסת או מחוצה לה - אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת. פסיקת בית משפט העליון קבעה שחסינות חברי הכנסת עומדת להם, כל עוד עשו הם פעולותיהם, בשל מעשיהם במילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם, כחברי כנסת, בין אם נעשה הדבר, בכנסת עצמה ובין מחוצה לה. לכן, נראה כי במצב הדברים הקיים, פעלו חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, במילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם, כחברי כנסת.

אין כל ספק, כי ביקורת משתלחת שכזו של חברי כנסת, המשתייכים לרשות המחוקקת, כלפי הרשות השופטת, במתיחת ביקורת נוקבת זו, על פסק-דין של שופט מכהן, פוגעת בעיקרון הפרדת שלושת הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - וגורמת לטשטוש הגבולין והסייגים, שנתחמו בין שלושת רשויות אלה - ולא בכדי!

מן הראוי לתקן חוק חסינות חברי הכנסת ולקבוע, כי לא תעמוד לחברי כנסת חסינות, בעניינים שעשו במילוי תפקידם או למען מילוי תפקידם, כחברי כנסת, שעה שהם מותחים ביקורת על הרשות השופטת, תוך ניצול חסינותם כחברי כנסת, מפני העמדה לדין פלילי, דוגמת העמדתם לדין, על זילות בית משפט, כמתחייב מהוראת סעיף 255 לחוק העונשין.