חקלאות נטולת אחראיות

"לא ייתכן שבכל מקום מכתירים שרים בממשלה שתקום ואיש לא סופר ולא מדבר על תיק החקלאות, החקלאות בקריסה ואם נבחרי העם לא יתעשתו ויפעלו על-פי קוויי מדיניות ברורים, היא תתפוגג ונהיה תלויים בחסדי הייבוא בלבד וללא גדר חיה בגבולות המדינה". (דובי אמיתי, נשיא התאחדות החקלאים בישראל).

התערבות ממשלתית לקביעת מחירים, היא לא עניין של מה בכך והיא דבר שבשגרה. בכל מדינה בדרגים ובאמצעים השונים של ניהול הכלכלה, ישנה התערבות ממשלתית מסוימת. אך מה קורה כאשר הממשלה כביכול מנהלת בד"כ מדיניות ניאו-ליברלית כאשר המצב הכללי נוח עבורה, אבל בצדדים מסוימים מנהלת הממשלה מדיניות כמו אחרוני המשטרים הקומוניסטים?!

כאשר אנשי השלטון הקומוניסטי בברית המועצות לשעבר, רצו להביא לשמירת מחירו של מוצר מזון בסיסי מסוים, הם השמידו את תבואתו החקלאית מה שיצר בדיעבד מחסור חמור במזון.

ההיגיון הכלכלי אומר, שבמדינה המנוהלת על-ידי ממשלה קפיטליסטית ניאו-ליברלית, התערבויות ממשלתיות מהסוג של השמדת תבואה חקלאית אינה יכולה לבוא בחשבון. אך ראו הפלא ופלא, במדינת ישראל של שנת 2006, משתמשת הממשלה בצווים המאפשרים השמדת תבואה חקלאית.

מדוע אם כך?

במסמך שיצא ממרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2009, נחקרה בעיית עודפי התבואה החקלאית במשק ופורטו האמצעים שבהם ניתן להתמודד עם בעיה זו, על-מנת למצוא את נקודת האיזון המתאימה לכך שהצפת משק הירקות לא תגרום לירידת מחירים שבה תנאי השוק, יגרמו לחקלאים לנטוש את הענף מחמת אי-כדאיות.

בין האמצעים שפורטו במסמך, הובאו דוגמאות ממדינות שבהן הטיפול בעודפי החקלאות מתבצע בצורות שונות כך שמחיר שיווי המשקל ישאר פחות או יותר מאוזן.

לגבי מדינת ישראל צויין כי ההמלצות להתמודדות עם עודפי התוצרת החקלאית יכולות להגיע בצורה בה הממשלה רוכשת עודפי תוצרת במחיר מובטח לצורך עיבודה, וכמו-כן לצורך חלוקתה לנזקקים ולהזנת תלמידים בבתי הספר.

בארה"ב לדוגמה דווח על-ידי מזכירות החקלאות הפדרלית, כי בשנת 2001, 25% מהתוצרת החקלאית האמריקנית הייתה תוצרת עודפת ומיועדת בעיקר לייצוא.

איך התמודד הממשל האמריקני בעניין זה?

• על-ידי ביטוח מחיר היבול-הממשל השתתף במימון פוליסת הביטוח של החקלאים להבטחת מחיר היבול באמצעות הסוכנות לביטוח סיכונים של משרד החקלאות הפדרלי.

• על-ידי תוכנית לתמיכה במחירי תוצרת בה ניתנו הלוואות ומענקים לחקלאים, וכמו-כן הממשל פיצה חקלאים על אובדן הכנסה בשל ירידת מחיר התוצרת וכמו-כן בשל התחרות עם התוצרת המיובאת.

• על-ידי תוכנית פדרלית לסיוע בהזנה, שסייעה בשנת 2008 בהנפקת בולי מזון בריאות ואיפשרה את גישתם למשפחות מעוטות יכולת.

• על-ידי תוכנית פדרלית להזנת ילדים, בה הממשל האמריקני שם דגש על תזונה בריאותית לילדים, ולמעשה מתבצעת הזנת ילדים במוסדות החינוך.

עוד דוגמה היא קנדה, בה מדינות המחוז תחת הממשלה הפדרלית משתתפות במימון פעולתן של המועצות החקלאיות. מועצות אלו מאגדות את החקלאים, ומסדירות למעשה את שינוע התוצרת החקלאית ואת הייצוא שלה.

דוח של מבקר המדינה משנת 2015, מציג כי בישראל המון מזון בסיסי נזרק ומושמד במקום להגיע למשפחות מעוטות יכולת ולנזקקים. תוצרת חקלאית מושמדת בצורה לא אחראית בכדי לשמור על המחירים, גופי ציבור משליכים מזון המוגדר כראוי למאכל במקום להעבירו לעמותות המטפלות באוכלוסיות קצה, ובנוסף לכך מתבצע בזבוז רב של פירות וירקות בנוגע לויכוחים על כשרות.

בדוח המבקר ישנה הבהרה, כי ניתן להציל מזון חיוני בשיעורים הגבוהים פי עשרה. מדינת ישראל ידועה במחסור מתמיד של משאבים טבעיים, וכמו-כן שיעור האוכלוסייה הענייה הגובלת בחוסר ביטחון תזונתי רק מתרחב עם השנים.

הנחיצות לשיפור הטיפול הממשלתי בעודפי התוצרת החקלאית, היא משימה לאומית שיש לבצע אותה בקדימות סדרי העדיפויות. עד כה הנושא בעיקר נזנח ולא זכה לבחינה ממשלתית כוללת, ואין שום תוכנית פעולה ריאלית ומערכתית על-מנת להתמודד עם התופעה החמורה. הנושא הכאוב של החקלאות הישראלית, לא זכה להתייחסות משמעותית מטעם הממשלה מכיוון שהוא גם אינו פופולרי.

חלק מהמחדלים מצביעים על ליקויים חמורים מבחינת גופי השלטון:

• לא נאספו נתונים ברורים לגבי כמויות העודפות של התוצרת החקלאית.

• אין הסברה מספקת לגבי חשיבותה של התוצרת החקלאית בשרשרת המסחר שבין החקלאי הישראלי לצרכן הישראלי.

• לא נקבעו שום יעדים המטפלים בצורה ראויה ואחראית בעודפי התוצרת החקלאית.

כשמצביעים בתקופה מסוימת על המחיר הגבוה לק"ג עגבניות ברשתות המזון השונות, ניתן להבין כי משהו השתבש בניהול הכלכלי של הממשלה לגבי ענף החקלאות.

את התשובות לכך, ניתן למצוא בהשמדת התוצרת החקלאית. בשנת 2013, הושמדו קרוב ל-8,000 טונות עגבניות וכ-1,600 טונות של תפוחי אדמה. באותה שנה, הועברו לעמותות הסיוע רק כ-15 טונות של עגבניות ותפוחי אדמה יחד.

כאמור כל השאר הושמד, על-מנת למנוע ירידת מחירים. השאלה האם היד הקשורה בדבר, מתבצעת תמיד ובהכרח בפיקוח של הממשלה ושלטון החוק?

ובכן נתגלו הדברים, כי תוצרת חקלאית מושמדת לעתים גם ללא אישור מצד משרד החקלאות למרות ההנחיות הברורות לכך. אך העניין גובל בכך, עקב אי-ההסדרה של הממשלתית בעניין באופן ברור. הממשלה אינה קובעת באופן מוסדר, מי בעל היתר להשמיד יבול חקלאי ובאילו מן המקרים.

גם עניין הכשרות ושנת השמיטה, נכנסים למשוואת השמדת התוצרת החקלאית. על-פי ההלכה הדתית, ישנה אפשרות להשתמש בתוצרת של שנת שמיטה לצרכי תזונה, אך דבר זה אינו מיושם בפועל ועשרות אלפים של טונות שראויים לתזונה, מושמדים בזה אחר זה מטעמי דת וכשרות.

במדינת ישראל של שנת 2015, דווח על כ-532 אלף משפחות שנמצאות באי-ביטחון תזונתי. שיעור העוני בישראל, צמח לרמה בה הוא נחשב לגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD.

העמותות המסייעות לנזקקים ולמשפחות מעוטות היכולת, מדווחות על כך שרק השמת הדגש על הביטחון התזונתי תשים קץ לבזבוז המשווע של התוצרת החקלאית הראויה למאכל אדם ותביא להתייעלותה לטובת הנזקקים לה בארץ.

אין זה מן הנמנע כי המשך המחדל הביא למחאתם של החקלאים ואיגודי החקלאות במדינה, הטיפול שאינו מוגדר כטיפול אחראי לא רק גורם לקריסת החקלאות הישראלית בהיבט הציוני של העניין, אלא גם להזנחה בהיבט החברתי של השכבות החלשות בחברה הישראלית.