כאשר שמעתי את בוז'י הרצוג מתחרה עם
אביגדור ליברמן על "להתחיל במלחמה עם החמאס", חשבתי על חוסר הנסיון הקרבי שלו, על אי-הבנתו באסטרטגיה מודרנית, ועל נחישותו בפוליטיקה שלא מתיישבת עם זו של שדה הקרב... ברור לכל, כי כל עימות עתידי עם החמאס יעלה לנו ביוקר רב כי הפעם נהיה חייבים לכבוש את כל רצועת עזה, כי זו האפשרות היחידה לסתום את כל המנהרות, לפרז את ה"רצועה" מטילים ומרגמות, ולעקור מתוכה את הטרוריסטים החמאסים.
ברור שמלחמה כזו תעלה לנו במאות קורבנות מקרב צעירנו ובמכה קשה לכלכלת ישראל, ומה עוד שבסופו של דבר נאלץ לשלוט על עוד מיליון וחצי פלשתינים - שונאינו בלב ובנפש, להחזיק צבא רב ברצועה ולדאוג לאוכל, מים וחשמל לאוכלוסייה הכבושה הזו.
ונשאל פה, האם זהו החלום של חרצוג ושל ליברמן? לשמחתנו, הקבינט הביטחוני כיום מבין
שבכל מלחמה נפסיד... האויב יפסיד אומנם הרבה יותר אבל ההפסדים שלנו יהיו משמעותיים בהחלט (והרי להם אין הרבה מה להפסיד.) לעניות דעתי, עם כל הביקורת שיש לי על הניהול הכלכלי-הפנימי במדינה של נתניהו וממשלתו, אני מבחין שהוא עושה מאמצים רבים למנוע מלחמה, הוא מבין מה המחיר שנשלם, ולכן כל ההשקעות הללו באמצעי מיגון מגוונים הניבנים והמומצאים כיום - -תפקידם למנוע מלחמה...
במלחמה אין "מרוויחים", ישנם מפסידים בלבד. יש שמפסידים יותר ויש שמפסידים פחות, מצד שני על כל אחד מאיתנו לזכור שמבלי ברירה, אם נותקף, לבטח נצא למלחמת חורמה בחמאס. השאלה היא איזה אינטרס יש לחמאס לצאת מחוריהם ולפגוע בנו, כאשר ברור להם שיושמדו אם יעשו כך. אנחנו לא מפחדים מהם, ולנו אין לנו כל אינטרס מדיני או כלכלי להכנס למלחמה, ולכן ייטיבו בוז'י הרצוג ואביגדור ליברמן לתקןף את הקואליציה על כשלים אמיתיים ורלוונטים של הממשלה - וכאלה יש בשפע - וישכחו ממלחמות יזומות על ידינו.
