אולי קצת רציונליזציה בניהול ובניהול העסקי ישראל בדרך כלל אינה מצטיינת בניהול בכלל ובניהול עסקי בפרט. ניהול הוא תהליך מובנה, שיטתי, רציונלי, סיסטמטי, קבוצתי ועקבי - תכונות שלגבי ישראלים רבים הן קושי בלתי-עביר. ניהול בהגדרתו הוא יצירת והפעלת עבודת צוות לשם ביצוע משימה מורכבת, רבת-שלבים ולעיתים גם מבוזרת מאוד. ניהול מכוון למקד מאמצים ומשאבים במשימה מוגדרת היטב, בכדי לבצעה באופן יעיל במסגרת של הגדרות תפוקה, מחיר ומשך זמן מתוכננים. תפקיד המנהל הוא ליצור סביבת עבודה שבה כל אחד מהעובדים יודע מה מקומו בשרשרת הביצוע, מה תפקידו בה, מהן הציפיות ממנו ועל מה ימדדו ויוערכו ביצויו.
הישראלים הם עם של יזמות, יצירתיות, אינדבידואליזם, קוצר-רוח, תחרות לשם תחרות; עם שהטוב מאוד הוא אצלו האויב העקרי של הטוב. להבדלים בסיסיים אלה בין התכונות הדרושות לניהול ולפעילות במסגרות מנוהלות, ניתן לשייך את "הסטארט-אפיזם" יוצא הדופן של הישראלים. אבל גם את החולשות והליקויים שאנו מוצאים ברוב ענפי המשק - פרטיים או ציבוריים וממשלתיים. (אבל על הסטארט-אפיזם הישראלי בהזדמנות אחרת).
חלק מניהול תיקים קשור ביצירת מתודולוגיות, שיטות ותהליכים מובנים יעילים למשימה שעל הפרק. תשתיות אלה ושימוש קפדני בהן, הם חלק ותנאי לכך שתושגנה התוצאות הרצויות. השיקולים העסקיים המנחים בחינות-כדאיות של פעילות עסקית, מושתתים על הנחות-עבודה שבהתקיימן יש סיכוי שתושגנה המטרות הרצויות, וכאשר הן קורסות או משתנות בצורה קיצונית מדי, לעיתים קרובות מדי או באופן פתאומי מידי, מכשילות הן ומשבשות את התכנון ומונעות השגת היעדים.
בחברות שלא למטרות רווח, חלים בעקרון אותם כללים, אולם התוצאות - גם כאשר הן מושגות וגם כאשר הן אינן מושגות - נמדדות בנזקים, בזבוז משאבים, פגיעה באוכלוסייה או סיכון המשק הלאומי והציבורי.
שני המשקים, העסקי והממשלתי-ציבורי, מושפעים מהחלטות ניהוליות של מנהלים ברמות שונות, ומיכולתם להביא את ציבור הכפופים להם, ליישם החלטות אלה באופן יעיל. החלטות נכונות, כאשר הן מיושמות בהצלחה, מביאות במשק העסקי לרווח הרצוי או לרווח גבוה יותר, ובמשק הממשלתי-ציבורי, להשלמת ביצועם של פרויקטים או תהליכים בזמן קצוב ובהשקעות מוגדרות היטב. ברור שתכנון לקוי אינו מניב תוצאות חיוביות. תכנון לקוי הוא בראש וראשונה כשל ניהולי; תכנון הוא ראשה של השרשרת כולה. כללי העסקת עובדים ותיגמולם, בשני המגזרים המשקיים, מכוונים למתן תמורה עבור תוצאה חיובית ברת-מדידה, כאשר לכל "שחקן" במערכת, תפקיד שבמסגרתו נמדדות התרומות האישיות שלו לתפקוד המערכתי הכולל. ניתוק כללֵי התגמול מן התוצאות, הוא כשל סיסטמי יסודי, מן הכשלים החמורים ביותר והשכיחים ביותר במשק הישראלי.
רוב גורמי הכשל נובעים מקשר והשפעה ישירים או עקיפים של פוליטיזציה על הניהול במקום רציונליזציה. את הקשרים הגורדים הללו צריך לנתק בכדי להביא לשיפור משמעותי במשק. אם לאיכות הניהול אין משקל מכריע בתגמול העובדים בכל הרמות, המשק ימשיך לדשדש ולפגר בכושר התחרות שלו אחרי משקים אחרים.
משק מפגר אינו יכול לשלם שכר בר-תחרות, ואם ישלם שכר כזה, תמיד יבוא שכר הבכירים ובעלי הקשרים על חשבון העובדים בדרגים הנמוכים יותר. מי שמופקדים על רמתו ואיכותו של המשק הלאומי - כל המגזרים - חייבים להרתם ליצירת שינוי מנטלי באופן בו בנוי ומתפקד המשק; אין לכך דבר וחצי דבר עם התאגדויות עובדים, אבל יש לכך קשר מכריע לשאלה מי מנהל את מי.
להלן מספר שינויים חיוניים על-מנת להכניס יותר רציונליזציה למשק הישראלי, כתנאי לשתי התפתחויות: א. מעבר מסטטוס של רק או כמעט-רק מדינת סטארט-אפ, למדינת "פולו-אפ" (Follow Up); מדינה מתועשת בטכנולוגיה גבוהה. ב. שימור והגדלת הצמיחה; שיפור חלוקת העושר הלאומי לסגירת פערי השכר בין רבדי האוכלוסייה ותשלום שכר תואם ליוקר המחיה (חייבים לשים לב לכך שיוקר המחיה גדל והולך, לא בהתאמה עם "משטר צריכת מוצרים ושירותים" של הציבור).
רק חברות עסקיות (חברות למטרות רווח) - בבעלות ממשלתית, פרטית או ציבורית, יהיו רשאיות לחלק בונוסים או דיבידנדים. - חברה מפסידה לא תשלם בונוסים למנהליה ולא תחלק דיבידנדים.
- לא תהיינה הטבות בכסף או שווה-כסף משום סוג אחר נוסף לשכר הנומינלי המשולם לעובדים בכל הרמות; "התנאים הנלווים" הקיימים כיום, יוגדרו כחלק מהשכר וימוסו בהתאם. אם תהיה כתוצאה מכך פגיעה בהכנסותיהם המוצהרות השוטפות של עובדים בחברה -ארגון- היא תפוצה ע"י העלאה חד-פעמית בשכר הברוטו, באופן שהנטו לא יפגע1.
- בונוסים ודיבידנדים יחולקו אך ורק מהרווח הנקי (אחרי מס); רווח שיושקע בחברה לא ימוסה.
- בונוסים ודיבידנדים יהיו חייבים במס הכנסה בהתאם למדרגות המס שבתוקף.
- חברה שתחרוג מכללים אלה, תיקנס ע"י המדינה בשני מסלולים: א. תחויב להחזיר את סכומי החריגה מהונה העצמי או מרווחים עתידיים. ב. תיקנס חד-פעמית בסכום השווה לסכום החריגה. עד 20% מהקנס יגבו כהיטל אישי על המנהלים הבכירים שאישרו את ההחלטות על החריגה.
- בחברות שלא למטרות רווח, יקבעו קריטריונים ברורים וקבועים להערכת הישגים יוצאים מן הכלל, המצדיקים מענק, שיבוא במקום הבונוס.
- לכל רמה במדרג יהיו הגדרות משלה. כל הכללים יהיו מפורטים וגלויים לכל וצמודים להגדרות התפקיד/משימה שממלא העובד. לא תהיינה יותר מארבע רמות מדרג בכל ארגון אורגני.
- ינוסחו מחדש כללי הבעלות והשליטה בארגונים עסקיים, כך שימנע מבנה פירמידלי של יותר משלוש רמות היררכיה.
הנהלות נבחרות של גופים ממשלתיים או ציבוריים, לא תכהנה ברציפות למעלה משתי קדנציות עוקבות של 5 שנים כל אחת באותה חברה. לאחר הפסקה של קדנציה שלימה אחת, יוכלו לחזור ולשרת באותה חברה.
- לא ימונו מנהלים בכירים לחברות ממשלתיות וציבוריות ללא מכרז ציבורי פתוח. מקרים חריגים יאושרו ע"י נציבות המדינה, או מבקר חיצוני.
- במכרז יפורטו כל הדרישות ממועמדים לתפקיד ובכלל זה דרישות-סף מחייבות לתפקיד. בכל מקרה שוועדת המינוי מחליטה להעדיף מועמד שאינו עונה על כל הדרישות, ובמיוחד על דרישות הסף, תפרט ועדת המינויים את נימוקיה להחלטה ותפרסם זאת לאחר שנועצה בדרג המאשר את ההחלטה באופן סופי.
ריסון אובססיית מיקסום הרווח - משרד האוצר בשיתוף עם משרד המסחר והתעשיה והתאחדות התעשיינים והסוחרים יקבעו כללים ל"תמחור-גג" של מוצרים ושירותים. הכללים יהיו גנריים ויתיחסו לעלויות הייצור השיווק והמכירה (שיוגדרו בכללים). תמחור-הגג יקח בחשבון את הנתונים המקובלים לאותם מוצרים במדינות ה-OECD.
- כעקרון, המדינה תעדיף ניהול עסקי המבוסס על הגדלת נתחי-השוק וצימצום שרשרות האספקה והשיווק, כבסיס להגדלת הרווח הגולמי על פני העלאת שעורי הרווח.
- הענות היצרנים והסוחרים לכללים הנ"ל, תהווה שיקול במדיניות החשיפה של מוצרים מייצור מקומי לייבוא מתחרה מחו"ל.
הדברים מובאים כאן כרעיונות בלבד ובצורה שילדית. אחת הנקודות שבוודאי תהיה שנויה במחלוקת היא הצורך לבחון מחדש את "מיקסום הרווח" כיעד אולטימטיבי של הפעילות העסקית.
ספירלת המחירים - קרחון הרסני תחקר לעומק תופעת "ספירלת המחירים"
2, לאור השלכותיה העצומות על הפעילות המשקית, על חלוקת העושר הלאומי ועל יצירת פערי שכר בלתי-סבירים במשק הפרטי והציבורי.
ככל שהמשק מתקדם ומתפתח לעבר טכנולוגיות ומוצרים "אקזוטיים" יותר, למשל בתחום הביולוגיה המולקולרית והרפואה, בתחום אבטחת המידע או בתחום הרובוטיקה, מתיקרים הציוד והאמצעים ופחות ופחות אנשים יכולים ליהנות מהם. שכר העבודה, למעט בשני העשירונים הגבוהים בקרוב, אף פעם אינו עולה באותו קצב כמחיר מוצרי הטכנולוגיה העילית והשירותים הבסיסיים, כגון רפואה, ביטוח, ייעוץ משפטי וכו'.
רווח הוא "העמסה" נשלטת ע"י היצרנים והמפיצים והוא מרכיב בהוצאות הייצור בשלבים "המוקדמים" יותר של התמחור
3. רגולציה גם בתחום זה עשויה לסייע בהנגשת מוצרים ושירותים לציבור רחב יותר. קשה ויקר לנטר את מרכיב הרווח "הסביר" בשלבים המוקדמים של התמחור, מחוסר נתונים זמינים והעדר מומחיות תחלופית לזו של היצרן בידי הגופים המבקרים. מאידך-גיסא, ניתן למסות רווח מופרז בדיעבד בשלב מיסוי הרווחים דה-פקטו. כך או כך, מדיניות מיסוי הרווח חייבת להיות זהירה, עניינית ויציבה בכדי לאפשר תכנון עסקי ריאלי ובר-קיימא. מדיניות מיסוי הרווח גם משתלבת היטב בעקרונות הנ"ל הנוגעים לרציונליזציה של התמורה, בונוסים ומענקים לעובדים.
דרושה רציונליזציה של הגלובליזציה4 גלובליזציה מתבצעת בשני מסלולים יסודיים: א. הוצאת עבודות עתירות ידיים עובדות למדינות שכוח העבודה האנושי בהן זול. ב. ייבוא
עובדים זרים למשק המקומי, במטרה להעסיקו בשכר מופחת לצד עובדים ישראלים יקרים יותר. המציאות השנייה כרוכה גם בבעיות חברתיות ואחרות של הגירה זרה דה-פקטו, שמתפתחת לצד העסקת העובדים המיובאים. הנושא כולו מורכב ולא ארחיב בו הפעם. הבחירות לנשיאות בארה"ב כיום, ממחישות היטב את הפרובלמטיקה שגלובליזציה בלתי-אחראית עשויה ליצור, אפילו במדינה חזקה כלכלית כארה"ב. אין מועמד אחד לנשיאות שאינו נדרש להציג מדיניות ברורה לגבי השאלה של החזרת נפחי עבודה במיליארדים רבים של דולרים למשק האמריקני, בגלל האבטלה שיצרה בו הגלובליזציה. חלק מהמשק הישראלי נמצא באותו מצב כמו המשק האמריקני (בעיקר התעשיות עתירות הידע וההשקעות הפיננסיות), וחלק אחר מתקרב לכך, וכדאי ללמוד ולהשכיל מנסיונם.
הגלובליזציה נראית בשלבים ראשונים של מעבר משק לאומי מרמה תעשייתית-טכנולוגית לרמה של תעשיה עתירת-ידע, כפיתוי מבטיח טובות, אולם הופכת עד מהרה לבעיה קשה, משום שהיא גורמת לבריחת-ידע (בדומה לתהליך ייצוא הסטארט-אפיזציה), "לבריחת" מקומות עבודה או לגורם מנוון של המשך ההתפתחות לעבר משק מתקדם
5.
מדינת-ישראל חייבת לחתור לאלה: א. לשמר בבית את הידע המפותח כאן ולמנף אותו לעבר שלבים נוספים בהתפתחות. ב. לפתח תעשיות מתקדמות בישראל, בעיקר בתחומים בהם יש לה יתרונות יחסיים מובהקים (תקשוב, ביולוגיה ורפואה, חקלאות, סייבר, אנרגיות נקיות). ג. לשמר את ישראליותן של התעשיות המתקדמות ובכלל זה לפחות 65% מעבודות הפיתוח וכ-40% מעבודות הייצור וההרכבה. זה שינוי פרדיגמטי ומשימה מורכבת וקריטית לשלושה משרדי ממשלה מרכזיים: אוצר, כלכלה וחינוך, וחייבת בברכת ותמיכת ראש הממשלה והממשלה כולה.
יש כיום סנוניות ראשונות לכמה מן המהלכים הנזכרים כאן, אבל זו טיפה בים. בעיקר חסרה האינטגרציה בין הפעילויות הקשורות ותלויות זו בזו. צוות עבודה בין-משרדי בכיר, הנו קריטי ליצירת האינטגרציה הדרושה ולהפעלתה במשולב. אם תפעל תוכנית כזו, היא תקדם גם עקרונות מוצהרים אחרים של מדיניות לאומית, שבינתיים מתנהלים בעצלתיים ודומה שבחוסר בולט של כיוון ועדיפויות; ובכלל זה: תחבורה, פנים, בינוי ושיכון, תשתיות ועוד.
