בימים שמתפרסם הדוח השנתי של מכון אדווה, בראשותו של ד"ר שלמה סבירסקי, ממנו ניתן ללמוד שאדני הכלכלה בישראל לא רושתו באפיוני צדק חברתי, יש משמעות רבה לערכים של פרשת השבוע.
פרשת השבוע נפתחת ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט 2). הקדושה של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" מחייבת ל"לא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר" ולמלא את תוכניה הערכיים של המצווה
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18). שמירה על עולם התוכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייב אותנו להתריס נגד מציאות של חלוקה קוטבית בעוגת ההכנסה הלאומית בין עובדים ומעסיקים בחברה הישראלית, כפי שעולה מדוח אדווה.
הקדושה מחייבת קיומה של חברה המושתתת על אדנים של צדק חברתי, אדנים השומרים על זכויותיו של ההון האנושי, של האדם העובד -
"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזוֹל, לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר" (ויקרא י"ט 13). יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים להיות יחסי עבודה לא של ניכור חברתי, לא של פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת שוויונית. חברה בה לא יהיו חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני.
הפרשה מנווטת אותנו ב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לכינונה של חברה, בה לא יהיה ניצול של אדם בידי אדם - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ". חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של חברות קבלן, זו
חברה שיש בה פגיעה גסה ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ב"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" וב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
חברה, בה יש לגיטימיות לחברות קבלן, לפגיעה בזכויות של אדם עובד, זו חברה שלמעשה מצמצמת את ערכי "ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זו חברה הנוטלת מהמצווה את נשמתה ומסרסת את כל תכניה.
בירא עמיקה
חברה, בה מנהיגי ציבור יכולים לצרוח מעל כל כיכר ומתחת לכל מיקרופון לעברם של מהגרי עבודה ש"הם סרטן", דורשים "לכלוא אותם במחנות מעצר", "לגרש אותם", מנהיגיה מחללים את הציווי בפרשה שלנו. מחללים את הציווי "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אותו,
כְאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם
וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 33). והפרשה מזכירה לנו גם את הנימוק "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם י"ט 33).
למרבה הצער, הכלכלה הישראלית שופעת גילויים של אי-שמירה על הרמה הבסיסית, הנדרשת על-פי קוד הקדושה המופיע בפרשת השבוע. רמת הקדושה ב"לֹא תַּעֲשוֹק אֶת רֵעֲךָ" עולה על שרטון במיוחד, כשמדובר ב"גֵּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ".
הרמה הבסיסית של "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מעלה על שרטון של קשיי חיים משפחות מרובות ילדים, הכורעות תחת נטל הקיום, כשמערכת שלטונית הוכיחה, שהיא גם יודעת ליטול מהן את כבשת הרש את קצבאות הילדים, כשיש לחץ של שררה, כמו בתקופת שר האוצר
יאיר לפיד.
מערכת שלטונית של חברה פוגעת בערכי הפרשה, כשהיא מתקשה לעלות מס על חברות גדולות, ובנקל משיתה על החלש, נוטלת אמצעי קיום ממשפחה מרובת ילדים.
ואולי יש צורך לרדת מאגרא רמא של שאלות חברתיות גבוהות ולרדת לבירא עמיקת של חיי היום יום. לשאול את עצמנו, האומנם אורחות חיינו ונוהגינו בחיי המעשה תחומים ב-ד' אמות של המחויבות בפרשה שלנו החוזרת ונשנית בתפילה "
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
והלוואי ונצטנע מעט ונסתפק בשמירה על המעט בחיי היום יום בכביש, ברחוב ובכל מפגש עם אדם באשר הוא אדם. נהיה ראויים לאמירה "אמר רבי עקיבא...ואהבת לרעך כמוך". אמירה המעוגנת בלבה של הפרשה שלנו.
לבה של הפרשה פועם ערכי סולידאריות חברתית. בלבה פועמת הכמיהה להגמוניה של ההון-האנושי ולא של ההון, שלמרבה מצליח להשתית מציאות של עובדי קבלן, שמספרם הולך וגדל משניה לשנה.
