|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כבודה של ההגדה לפסח במקומו מונח, אך יש הסבורים שאפשר להוסיף, להחכים ולהרחיב את הדעת. לא בִמקומה אלא בנוסף לה. לא לקפחה אלא להיות לידה. כך נולד הרעיון של מיתולוגיה לשירים של יציאה מעבדות לחרות ושל השתחררות בכלל. זוהי האסופה "הלילה הזה כולו שירה", שערך מרדכי דויד (מודי) כהן ביד מקצועית, מהימנה ואוהבת
|
לפני חודשים אחדים כתבה לי ידידתי נילי דגן, בעלת האתר הספרותי הגדול, המיוחד והנפלא, הצעה לשלב שיר מבין שיריי באנתולוגיה מתוכננת לקראת הפסח, שתכלול שירים ברוח של יציאה לחרות. היא אפילו הצביעה על שיר בו כתבתי על יציאתנו מעירק בהיותי ילד, אותה מכורה רחוקה שעזבנו ללא שוב מתוך ספר שיריי שאותו ייחדתי לכך, "ימים ולילות" - וכיום אכן מצוי בידי ספר עשוי למהדרין: אנתולוגיה של שירי חרות שמתכתבים עם חג הפסח, מופקת לדוגמה וערוכה למופת. לאחר מעשה אין לאלה שהגו אותה וטרחו עליה אלא להיות גאים במעשה שעשו, ולי אין אלא לשמוח ולהיות מסופק על שנטלתי חלק, ולו קטן, בהתהוותה.
"בשירה הישראלית המודרנית אנו מוצאים מאות שירים העוסקים ביציאת מצרים ובנושאים נלווים. ברוב השירים הופכת יציאת מצרים לחוויה אישית-פנימית. סיפור יציאת מצרים משמש ככלי סמנטי וכתשתית טקסטואלית לתיאור הרצון, הניסיונות וההצלחות של הכותבים לצאת ממשברים אישיים אל החרות הפנימית שהם חווים.
"קשיים ומשברים שונים המעיבים על החיים נתפסים כסוג של שעבוד מצרים, הימצאות בתוך מיצר. ההתמודדות עם המשבר וההיחלצות ממנו הן סוג של יציאת מצרים אישית. השירה הישראלית המודרנית מבקשת להתחבר לסיפור המקראי כדי לתת לסיפור האישי הילה מיוחדת. הוד הקדומים והשגב התנכ"י מעלים את המאבק ואת ההתמודדות שעליהם מספרים השירים למקום הרבה יותר עמוק ורב משמעות." (מתוך "מבוא", עמודים 17-12)
לאחר ההקדמה הרחבה והמאלפת של העורך, שציטטתי מספר שורות מתוכה, באים שערי הספר ועושים חלוקה מחוכמת על-פי מהותם של השירים: "ערב פסח", "ליל הסדר", "עבדות", "מכות", "לצאת ממצרים", "לקרוע את הים", "והגדת" ו"אביב וגאולה". אבל לא היה די בכך, ובצד כל שיר מובא מלל שמביא רמז או מבוא לפרשנות ולעתים לפרשנות ממש, ושמראה כיוון לחשיבה רחבה עליו ועל ההדים שיכולים להצטלצל מתוכו - מלאכת מחשבה רבת כישרון ומושקעת היטב שלא ויתרה על שלמותה של האסופה.
יש אפוא באנתולוגיה רשימה מגוונת של יוצרים ששיריהם זכו להיכלל בה: משוררות ומשוררים, צעירים ומבוגרים, ותיקים וחדשים, מוכרים יותר ומוכרים פחות ואולי לא מוכרים כלל, כותבים כמוני, שכתבו על חרותו של אדם וחירותו של עם, ועל אלו חירויות של הגוף ושל הנפש גם.
כי כל אחד וחירותו, כל אחד והעבדות שבחייו. לפי כך כל אחד והחרות שאליה כיוון, כמו שכל קורא יכול להגיע למקרא השירים לפירוש שיצמא לנכון ויאמץ אותו לעצמו. וכמו שרשמתי במקום אחר, כי יכולה זו להיות חרות מכאב או חרות מצער, חרות ממצור או ממצוקה, חרות ממחסור, חרות ממגבלות של גוף, חרות מרחובות אלימים, חרות מגבולות מדממים. חירויות באשר הן, חירויות כאלו ואחרות שמאפשרות חיים שפויים אשר ראוי לנו לחיותם.
אומר כי זוהי אסופה המוגשת מתוך אחריות, בכוונת מכוון, בשליחות ובאהבה. אסופה מוקפדת ורבת טעם שבאה לעורר, להרחיב, להעשיר. זאת לצד ההגדה המסורתית של הפסח וסיפור יציאת מצרים, ככל שהוא עובדה או ככל שמי שרוצה לראות בו משל. אבל, וכמובן, לא אצטט אף לא אחד מבין שבעים השירים המאכלסים את האנתולוגיה, שחג החרות או העבדות במצרים מהדהדים מתוכם. כי אם כן יהיה בזה משום טעם לפגם כלפי כל אותם שישים ותשעת החיבורים האחרים.
עם זאת, מן הדין הוא ומן ההגינות להביא את שמות חברי המערכת, אלה שטרחו על האסופה לצד העורך הראשי ואלה הם: שולי אייזקס, חניתה לרנר, אוסי נויק, אריאלה צים ועדי שרון.
ולאחר הכול, תחזקנה ידי כל אלה שעשו במלאכה.
מרדכי דוד (מודי) כהן, עורך: "הלילה הזה כולו שירה", הוצאת "חבר לעט" 2016, 178 עמודים.
|
| תאריך:
|
02/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2016
|
|
יוסף כהן-אלרן
|
|
היום (1.5.16) נמנות 95 שנים לרצח חמישה מדיירי בית יצקר, הבית האדום, ובתוכם יוסף חיים ברנר. ערבים צרו על הבית בו השכירו הבעלים חדרים כבר למן הראשון במאי. חלק מן הדיירים השתתפו במפגני פועלים בתל אביב הקטנה. בבית עצמו היה גם משק חי. ברנר ויתר על השתתפות בהפגנה אף על-פי שהייתה קרבה גדולה בינו לבין הדוגלים בערכים שסומלו על-ידי האחד במאי. הוא בחר לטפל בבעלי החיים לבל יוותרו כנטושים בהיעדר דואגים מיומנים לרווחתם.
|
|
|
|
|
עונת המנגלים בפתח וזה ניכר בעיקר בתקשורת, אשר מוצפת בימים אלה בתשדירי פרסומת, אודות הקבב הטבעי, ההמבורגר הלא מעובד, הנקניקייה המושלמת ובעצם - כל מה שעולה במוחם של יועצי התקשורת למיניהם, אשר מתפקידם רק לסלול את הדרך לקיבתם של המוני ישראל.
|
|
|
|
|
נראה שהמחבר לא הוכה בחרדה גדולה מדי כאשר כתב את הספר, כי ניכר בו שרוחו נותרה איתנה למדי על-אף הכול, ונראה שבסופו של דבר גם שרד את מלאכת עצמו. כי בכתיבתו הוא לא נתפס לפאתוס, אולי מתוך אמונה שזה לא יקרה. וגם אם זה אכן יקרה, הרי לא ייאמן שהנשים היפות והעדינות, הרכות והחמלניות ברובן שמוכרות לנו, תהיינה קשות אלינו כל כך עד כדי הגלייתנו לאי יווני בודד שנחכר על ידן, שנשמר על-ידי חיילים יווניים שכירי חרב, זרים שאין בם רגשות כלפי הגברים באי מחוסר כל פוטנציאל לאפשרות של בריחה.
|
|
|
|
|
"תחרה היא אריג אוורירי, עשוי במכונה או בתפירת יד. תחרה ניתן ליצור הן על-ידי הסרת חוטים מתוך בד ארוג, על-מנת להגדיל את המרווחים שבין חוטי האריג, והן באמצעות טכניקת אריגה בה נשמרים חורים בין חוטי האריג. ראשיתה של התחרה בשלהי המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16. בגדי תחרה נארגים לרוב מכותנה, אך גם מחוטי משי, כסף וזהב." - ויקיפדיה
|
|
|
|
|
יש לי הצעה לבנימין נתניהו: נכון שאתה לא מצליח למנות את רן ברץ לראש מערך ההסברה הלאומי? הנה פתרון שיניב תועלת כפולה - גם יאייש את התפקיד וגם יחסוך משכורת מכספי הציבור. תמנה את עמוס רגב. ואל תשכח, רגע אחרי, לשנות את שמו של התפקיד ל"ראש מערך התעמולה הלאומי".
|
|
|
|
|
