"נמאס לנו מהעושק הזה, אנחנו מרגישים שגם העירייה וגם משרד הפנים מנצלים ועושקים את התושבים עם מס לא שוויוני. יש פה דיירים, שלא יכולים לעמוד כבר בנטל הזה. בנוסף למשכנתה שהם משלמים, יש עוד מס שנקרא ארנונה ועליו משלמים הרבה כסף" (אילן, תושב ראש העין).
באופן כללי ידוע כי הארנונה היא כמובן היטל מס על תושב המתגורר בתחומה של רשות מונציפיאלית מסוימת, ושדרכה הוא מקבל את השירותים המקומיים של אותה רשות (חזות, ניקיון, תברואה) ובדרך זו גם אותה רשות מממנת את פעילותה.
הארנונה נהוגה בארץ, עוד לפני הקמת מדינת ישראל. מקורה של הארנונה בפקודת העיריות משנת 1934 של ימי המנדט הבריטי, אך כמובן שמאותם זמני חלו רפורמות והוכנסו תיקונים חוקתיים במרוצת השנים.
הרפורמה המשמעותית והרלוונטית ביותר לתקופה הנוכחית, היא הרפורמה שנעשתה בשנת 1993 במסגרת "חוק ההסדרים". אותו חוק, למעשה הסמיך את המועצות הנבחרות ברשויות המקומיות לחוקק את צווי הטלת הארנונה מעצם כוחה של הרפורמה. כך למעשה בוטלו סעיפים, והותקנו תקנות שקובעות מונחים אחידים לכל צווי הטלת הארנונה. כמו-כן, נקבעו שיעורים מרביים ומזעריים של תעריפי ארנונה לשימושים שונים, ועם זאת כללים אחידים ומפורטים להנחות בארנונה.
חוק ההסדרים הביא גם לכך שקיימת הגבלה על סיווגו של נכס מסוים על-פי שלושה קריטריונים מרכזיים שהם, סוג הנכס, השימוש בו, ומיקום הנכס. השימוש שמבוצע בנכס בפועל, הוא הקריטריון המרכזי בחישוב הארנונה.
הבעיה המרכזית בחישובי הארנונה בישראל נובעת מהמגוון הרחב של סיווגי נכסים והשונות שקיימת בדרכי מדידת השטח.
לצד אלו, קיימות הוראות ארנונה מסובכות שאינן ברורות ושתוארו בשנת 2005 על-ידי שופט בית המשפט העליון
אליעזר ריבלין, כהוראות שניסוחן עלול לטמון פגיעה בזכויות האזרח אשר באופן כולל מתקשה ממילא לתכנן את צעדיו הכלכליים. הוסיף על כך השופט ריבלין, כי מן הראוי לתת את הדעת למהותן של ההוראות המדוברות כהוראות מס, אשר מטילות חיובים כספיים משמעותיים על אזרחי מדינת ישראל.
בהמון מדינות בעולם אם לא רובן, קיימות שיטות לגביית ארנונה בצורה אחידה ושוויונית.
לא כך הדבר בישראל, בה קיימת שיטת ארנונה דיפרנציאלית. בסוג גבייה זו של ארנונה, יכול ראש הרשות לבחור את הדרך שבה יש לו אפשרות לגבות את המס המונציפאלי מהתושבים.
במדינת ישראל, נהוגות ארבע שיטות לגבייה שהן שונות זו מזו בתכליתן.
- 'נטו-נטו' - על-פי שיטה זו, מחושב בארנונה רק שטח רצפת הנכס.
- 'נטו' - בחישוב זה כלולים בארנונה, חישובי השטח של הרצפה והקירות.
- 'ברוטו' - בשיטה זו נהוג לחשב את גובה הארנונה על-פי גודל הרצפה, גודלם של הקירות, וגודלם של המרפסות.
- 'ברוטו-ברוטו' - כאן חישוב הארנונה מכיל גם את גודל הרצפה, הקירות החיצוניים, המרפסות, הלובי, המדרגות וחדרי הזבל (תקף בעיקר לבניינים שנבנו החל משנת 2010).
אז איך קובעים מי משלם ועל מה?
בכל רשות מקומית קיים צו ארנונה, צו זה מתדיין ומובא לאישורה של מועצת הרשות בכל שנה.
כלל הסיווגים והתעריפים בארנונה לגבי הנכסים הנמצאים בשטח המונציפאלי של רשות כלשהי, נקבעים על-פי צו זה. צווי הארנונה במדינת ישראל, הם כמספר הרשויות המקומיות שקיימות בארץ. בכל רשות בד"כ קיים שוני בין הצווים, מכיוון, שכאמור, הדבר תלוי בהחלטות ובאישור מדי שנה של מועצת הרשות.
בהתאם לכך, כל רשות מפרסמת על-פי החוק את צווי הארנונה באופן שונה. גם כאן, החוק מחייב את הרשות המונציפיאלית לפרסם את הצו בלוח המודעות של משרדי הרשות ושם זה גם מסתיים.
אופן התנהלותה זו של הארנונה משאיר בידי ראש הרשות לא מעט כוח, לקבוע על-פי הסיווגים השונים את תעריפי הארנונה, ההנחות והפטורים ולהעבירם בהחלטת רוב במועצה. דבר זה יוצר לא מעט תרעומת ציבורית על מחירי הארנונה בעיקר לבניינים יחסית חדשים שנבנו בשש השנים האחרונות, ולגביהם מחושבת ארנונה 'ברוטו ברוטו'.
מחאה שהחלה לצבור תאוצה בקרב תושבים מהוד השרון, והתפשטה לתושבים נוספים מערים כמו ראש העין, רחובות, יבנה, מודיעין, חדרה, עכו, ולאחרונה גם בחיפה, באה לידי ביטוי בתליית שלטי מחאה על המרפסות כמו - ארנונה: 2,000 שקל לחודשיים - 5 חדרים ברחבי הערים.
כמובן שמטרת המחאה היא להוריד למעשה את מחירי הארנונה למ"ר, וכמו-כן לשנות את שיטות החישוב מבחינת השטחים הציבוריים שבהם התושבים אינם מתגוררים ('ברוטו-ברוטו').
לתמצית דבריו של אחד מחברי מועצת העיר הוד השרון שנמצא באופוזיציה, הארנונה בעיר עלתה בשנים האחרונות בערך בכ-45%, ואיך ייתכן שמשפחה שמשלמת משכנתה ועד בית, מחויבת לשלם גם מחירים כאלו אסטרונומיים לארנונה?!
בדוח
מבקר המדינה לשנת 2014, נכתב במפורש כי נמצאו לא מעט ליקויים משמעותיים, וחוסר אחידות בהיבטים הקשורים להיטלי הארנונה מצד הרשויות המקומיות.
כמו-כן בהתאם לחוק ההסדרים שלמעשה יצר מנגנון חיוב ארנונה מורכב ומסורבל בשל ריבוי הסיווגים, שיטות המדידה והתעריפים, שיוצרים יחד מאפיין ברור של חוסר אחידות ואי שוויוניות. מה גם שמבדיקות נוספות שנעשו, עלו ליקויים נוספים בנוגע למתן הנחות למינן הקשורות למחזיקי נכסים שונים שזכאים להנחות אלו. כמו-כן, מחיקת חובות ארנונה שנעשו שלא כדין בעקבות היעדר פיקוח ובקרה יעילה וראויה של משרד הפנים בתחומים הללו.
בעקבות ממצאי הדוח, עלתה מסקנה אחת ברורה ומפורשת, כי משרד הפנים ומשרד האוצר בשיתוף הרשויות המקומיות נדרשים לבחון מחדש את התנהלות גביית הארנונה, שיעורה, הקריטריונים להנחות במסגרתה, זאת כמובן על-מנת ליצור אחידות ושוויוניות בעניין החשוב מעין זה.
כבר בשנת 2008 התמנתה ועדה בראשותו של עו"ד
אודי ברזילי, שכיהן בעבר כסגן נציב מס הכנסה. הוועדה, שכונסה על-מנת לדון ולהגיש המלצות בדבר גובה הארנונה ותחולתה, המליצה בשלב הראשון לפני רפורמה או ביטול כלשהו של הארנונה למשקי הבית, כי הרשויות המקומיות יפסיקו לגבות את הארנונה ממשרדי ה
ממשלה והגופים הכפופים למשרדים אלו. במקום זאת, משרדי הממשלה יעבירו את הסכומים אותם משלמים בגין הארנונה לקרן ציבורית. קרן זו תחלק את הכספים שיועברו בין הרשויות המקומיות ותוך מתן עדיפיות לערים, עיירות וישובים פריפריאליים.
כבר בשלב זה, הועלתה התנגדות ותרעומת מצידם של ראשי הרשויות המקומיות שהתריעו כי דבר זה יביא לאובדן העצמאות של השלטון המקומי. למעשה העניין טורפד במשרד הפנים ונדחה על-ידי לחצים מגורמים פוליטיים של ראשי הרשויות המקומיות, כך עד פברואר 2015 נמנעה קבלת המלצות הוועדה.
כאמור נכון לפברואר שנת 2015, הוגשו המלצות הוועדה לשר הפנים באותו זמן
גלעד ארדן, מה שחייב למעשה את שר הפנים שבא אחריו
סילבן שלום שפרש בינתיים מהחיים הפוליטיים עקב תלונות אנונימיות של הטרדות מיניות והחלטת היועץ המשפטי לממשלה לפתוח חקירה בעניינו, ולאחריו
אריה דרעי שבינתיים מתנהלת חקירה פלילית בעיניינו עקב מעורבות בפרשת שחיתות, לקבל החלטות ולנקוט עמדה תוך ניהול המאבק מול ראשי הרשויות המקומיות בנושא הארנונה.
מהתמונה שעולה כאן, לא צריך להיות קושי בהבנה כי העניין יצטרך לסבול דחיות נוספות.
מי יודע עד מתי וכמה?!
התשובות צריכות לצאת משר פנים שהתמנה לתפקיד, עקב התפטרותו מכהונה כשר הכלכלה בלחץ של ראש הממשלה בינימין נתניהו שדרש להפעיל את סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים לטובת מתווה הגז.
את תשלומי הארנונה הגבוהים יצטרכו להמשיך לשלם אותם תושבים מוחים, מכיוון שנכון לעת זו נראה שאין לאף גורם בממשלה אינטרס לטפל בעניין.
