בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פעם היו כאן 400,000 יהודים
|
|
|
בוורשה כל יום הוא יום השואה, כי בעיר בה שכנה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה - היום כמעט ואין מניין לתפילה. האם ראוי להחזיק בכוח את הגחלים האחרונות של היהדות כאן, או שמא מוטב שכולם יעלו ארצה?
בית הכנסת נוז'יק, מרכז ורשה. אנחנו מחכים למניין לתפילת מנחה - ואין. לפני 80 שנה, זה היה אחד ממאות בתי כנסת ובתי תפילה ששירתו את 400,000 בני האדם שהתגוררו בריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה. היום זהו בית הכנסת היחיד בבירת פולין - ואפילו בו אין מניין. ואם יש, בכלל לא בטוח שכל המתפללים אכן מתפללים, ועוד פחות בטוח שכולם יהודים. ליד בית הכנסת שוכן המרכז היהודי, המאכלס בין היתר את בית הספר. אחת המורות גילתה פעם, של-60% מהתלמידים יש "שורשים יהודיים". זה אומר, ש-40% הנותרים הם גויים גמורים. אז למה הם לומדים כאן? כי זה בית ספר טוב. "שורשים יהודיים" - הגדרה עמומה מאוד, ולא במקרה. כאשר ביקרתי לראשונה בוורשה, בשנת 1992, אמר לי סגן נשיא הקהילה דאז: "מבחינתנו, יהודי זה כל מי שהיה יכול להישרף באושוויץ. לא כל אחד כזה יכול להצטרף למניין, אבל הוא יכול להיות חבר בקהילה". אז דיברו על בערך 10,000 יהודים בפולין, כולל מי שלא הצהירו על עצמם בגלוי ככאלו. בכל זאת, רק שלוש שנים אחרי שהסתיימו שני דורות של כיבוש נאצי ודיקטטורה קומוניסטית, לא-מעטים העדיפו לשמור בצנעה את יהדותם.
|
|
גורלם של ילדים [צילום: בית לוחמי הגטאות]
|
|
|
|
מדי פעם באים לכמרים אלו גברים או נשים מקהילותיהם, ומספרים שנודע להם רק כעת שהם יהודים – כאשר הוריהם גילו להם, על ערש דווי, שהם "אומצו" בזמן השואה. הם מבקשים לדעת כיצד לנהוג, מבקשים הדרכה רוחנית לנפש חצויה, תוהים האם חיו בחטא ובשקר. ועל כל זה הם מדברים עם הכומר – מבלי לדעת שהוא עצמו יהודי בדיוק כמותם | |
|
|
|
היום אין שום בעיה כזאת, ובכל זאת – מספר היהודים צונח בהתמדה. בקהילה חברים 650 מתוך 3,500 היהודים המתגוררים בוורשה. תנאי הקבלה הוקשחו-משהו: מי שמוגדר כיהודי לפי חוק השבות, הוא יהודי לצורך חברות בקהילה. לפי "קריטריון אושוויץ" אפשר היה לקבל גם מומרים; הקריטריון הנוכחי מונע זאת, אבל מאפשר לקבל גם את מי שרק סבו היה יהודי. ההנחה היא, שלכל היותר 20% מחברי הקהילה הם יהודים לפי ההלכה. בחדר הלימוד הקטן שבבית הכנסת מצאתי חוברת קטנה בפולנית על ט"ו בשבט, המיועדת "לאחינו האובדים". בעצם, אין פלא שהמספר צונח. כמעט כל הצעירים מתחתנים בנישואי תערובת. ובכל זאת, מדי שנה מצטרפים לקהילה 30-20 איש, והגיל הממוצע של חבריה כיום הוא 50 לעומת 60 לפני עשור. המצטרפים, אומר אחד מבעלי התפקידים בה, הם או צעירים שנסעו לישראל במסגרת "תגלית", או כאלו שגילו את יהדותם בגיל מבוגר יותר. נחזור לרגע חצי יובל לאחור. באותו ביקור ראשון, סיפר לי בן-שיחי משהו שלא יאמן: קיימת בפולין קבוצה של כמרים שגילו שהם יהודים. בזמן השואה הם נמסרו כילדים למשפחות נוצריות או למנזרים, גדלו שם מבלי לדעת את מוצאם והתקדמו במדרג הכנסייתי. ואם זה נשמע מופרך, תשמעו את המשך הסיפור: מדי פעם באים לכמרים אלו גברים או נשים מקהילותיהם, ומספרים שנודע להם רק כעת שהם יהודים – כאשר הוריהם גילו להם, על ערש דווי, שהם "אומצו" בזמן השואה. הם מבקשים לדעת כיצד לנהוג, מבקשים הדרכה רוחנית לנפש חצויה, תוהים האם חיו בחטא ובשקר. ועל כל זה הם מדברים עם הכומר – מבלי לדעת שהוא עצמו יהודי בדיוק כמותם.
|
|
איש אינו מנסה להשחית או לצייר גרפיטי
|
|
|
|
אם לשפוט לפי מספר הארגונים, אזי או שאלפי היהודים הבודדים מנהלים חיים תוססים הרבה יותר מכפי שהייתם מצפים, או שזוהי תסמונת היהודי על האי הבודד שבנה שני בתי כנסת – כי לבית הכנסת שם, הוא לא נכנס | |
|
|
|
היום, באופן טבעי, כבר אין מקרים כאלו, אבל השואה מורגשת היטב – בין השאר בארגונים הפעילים במסגרת הקהילה. כך קיימים כאן "אגודת ילדי השואה" ו"הדור השני – ילדיהם של ניצולי השואה", לצד "ותיקי מלחמת העולם השנייה". בכלל, אם לשפוט לפי מספר הארגונים, אזי או שאלפי היהודים הבודדים מנהלים חיים תוססים הרבה יותר מכפי שהייתם מצפים, או שזוהי תסמונת היהודי על האי הבודד שבנה שני בתי כנסת – כי לבית הכנסת שם, הוא לא נכנס. רשימת הארגונים מופיעה מחוץ למרכז היהודי. על הגדר המפרידה בין המתחם לבין הבתים הסמוכים, תלויים שלטים נאים המסבירים בפולנית ובאנגלית לעוברים ולשבים כמה עקרונות בסיסיים של היהדות: מה עושה הרב, מהי שבת, מהם החגים, מה זה כשרות, באלו מילים באידיש אתם משתמשים בלי לדעת, כיצד בנוי לוח השנה העברי – לצד מידע על הקהילה ובכיריה. מי שיקרא בתשומת לב את המידע הזה, ישים לב לתופעה מעניינת ועצובה: הקהילה אינה מצליחה לגדל בעצמה את מנהיגיה הרוחניים. הרב הראשי של פולין, הרב מיכאל שודריך, הוא יליד ארה"ב. לצידו עובד הרב משה בלום מישראל. לקהילה הרפורמית הקטנה יש רב משלה – סטס וויצ'קוביץ', שמוצאו מרוסיה. השלטים פתוחים לגמרי, הם לא בתוך ארונות זכוכית, ואיש אינו מנסה להשחית אותם או לצייר עליהם גרפיטי אנטישמי. זה די מפתיע, במיוחד בהתחשב במורשת האנטישמית העשירה של פולין. באחד מביקורי הקודמים, בנסיעה מוורשה ללובלין, ראיתי על תחנת אוטובוס כפרית ציור: מגן דוד תלוי על עץ.
|
|
הסטריאוטיפ: יהודי מחזיק מטבע
|
|
|
|
"זו לא אנטישמיות; זו דעה קדומה", אומר ישראלי העובד בעיר. מה ההבדל? הבדל גדול: הפולנים מדברים על יהודים כמו שהיהודים מדברים על הפולניות, או כמו שבעולם צוחקים על קמצנות סקוטית | |
|
|
|
מחוץ לחומות העיר העתיקה, עומד פולני בגיל העמידה ומוכר בובות עץ מקסימות שהוא מייצר במו ידיו. כמה מהן מייצגות יהודים, כולל אחת של יהודי המחזיק מטבע צמודה לבטנו. ראיתי בובה זהה בקרקוב לפני כמה שנים. "זו לא אנטישמיות; זו דעה קדומה", אומר ישראלי העובד בעיר. מה ההבדל? הבדל גדול: הפולנים מדברים על יהודים כמו שהיהודים מדברים על הפולניות, או כמו שבעולם צוחקים על קמצנות סקוטית. בוורשה של ינואר 2016 אכן יש הרבה פחות אבטחה במוסדות היהודיים מאשר בפריז של יוני 2015. בכניסה לבית הכנסת יושב שומר שמפעיל שיקול דעת ויודע את מי להכניס בלי שאלות; בבית הכנסת הגדול בפריז ביקשו מאיתנו תעודות מזהות. הסיבה, מסביר אותו ישראלי, ברורה: החשש במערב אירופה הוא מפני מוסלמים, שבפולין מספרם קטן מאוד, "כי הפולנים לא סובלים אותם". ובכל זאת, היה רגע בו חשתי בעוינות. יצאתי לטיול ערב ונכנסתי למרכול קטן, בשולי מרכז העיר. הכיפה הסרוגה כמובן הסגירה מיד את השתייכותי הדתית ואת אזרחותי. המבטים וטון הדיבור של שתי המוכרות הצעירות לא היו נעימים. הן לא התנהגו בגסות וכמובן שלא הרגשתי איום כלשהו; היה משהו לא-מוגדר באוויר.
|
|
מרשים ומאכזב [מגדלנה סטרווינסקה, דריוש גוליק]
|
|
|
|
אפשר לבלות במוזיאון ימים שלמים ולצאת ממנו עם מטען עצום של ידע שיטתי. אלא שזו גם הבעיה: כמעט ואין מוצגים אותנטיים, כמעט הכל בהדמיות ובציורים. בחלק על השואה יש אולי קצת יותר מדי הדגשה על חסידי אומות העולם, בצורה לא פרופורציונלית למספרם ולמעשיהם – מצילים ואצילים בפני עצמם | |
|
|
|
במוזאון החדש לתולדות יהדות פולין, הצמוד לאנדרטת לוחמי הגטו הידועה, הבידוק הביטחוני הרבה יותר קפדני מאשר בכל האתרים בוורשה בהם ביקרתי. אולי קיים חשש שהפרסום הרב שניתן למקום, לצד מיקומו המאוד-סמלי, ימשוך אליו מחבלים. המוזאון עצמו מרשים מאוד מצד אחד, ומאכזב מצד שני. 1,000 שנותיה של יהדות פולין – על עליותיה ומורדותיה – נפרסות כאן בפירוט רב, בתצוגות מרהיבות וסופר-מודרניות. אפשר לבלות במוזאון ימים שלמים ולצאת ממנו עם מטען עצום של ידע שיטתי. אלא שזו גם הבעיה: כמעט ואין מוצגים אותנטיים, כמעט הכל בהדמיות ובציורים. בחלק על השואה יש אולי קצת יותר מדי הדגשה על חסידי אומות העולם, בצורה לא פרופורציונלית למספרם ולמעשיהם – מצילים ואצילים בפני עצמם. החלק האחרון של המוזאון עוסק ביהדות פולין המודרנית. הוא מסתיים במיצג וידאו של 20 מיהודי המדינה, אשר נשאלו בין היתר: מה המשמעות של ישראל בשבילך? האם תמיד ידעת שאתה יהודי? ושאלת השאלות: האם יש עתיד ליהודים בפולין? גם אחרי כחצי תריסר ביקורים בפולין, אין לי תשובה לשאלה הזו, שהיא הרבה יותר ערכית מאשר מעשית. די ברור שהקהילה בגסיסה מתמשכת ושאם לא יקרה משהו מאוד בלתי צפוי – היא תיעלם בתוך דור או שניים. אבל מה בינתיים? האם מוטב שאחרוני היהודים בפולין יעלו ארצה, או שמא זה יהיה ניצחון לנאצים ולעוזריהם? האם עדיף שיוכלו לקיים חיים יהודיים מלאים, או שמא מוטב שימשיכו להתפלל ביחידות ושבית הכנסת לא ייסגר? שאלות קשות שאין להן מענה. שאלות המלמדות, שבפולין – כל יום הוא יום השואה, משום שבפולין השואה נמשכת עד עצם היום הזה.
|
|
תאריך:
|
04/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
04/05/2016
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ללוין
|
5/05/16 00:06
|
|
2
|
|
מוטי הקרייתי
|
5/05/16 05:46
|
|
"באופן מעורר חימה, שופטים נאצים רבים ופקידים במערכת נהפכו לעמודי התווך של ולבסיס להקמתה של מערכת המשפט של גרמניה החדשה. בתחילת שנות ה-60, כ-80% מהשופטים בבתי המשפט הפדראליים בגרמניה היו שופטים בתקופת הנאצים. אנחנו יכולים לקבוע היום בבהירות, כי תהליך ה'דה-נאציפיקציה' של מערכת המשפט הגרמנית נכשל". כך אומרת (יום ד', 4.5.16) שרת המשפטים, איילת שקד.
|
|
|
לרגל ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הציבה רכבת ישראל עמדות זיכרון ייעודיות בתחנות הרכבת חיפה מרכז (השמונה) ותל אביב ההגנה. עמדות הזיכרון הן פרי יוזמה של יד ושם והן כוללת מיצג חזותי: שישה כני ציור ועליהם שש כרזות זוכות מהתחרות לעיצוב כרזה ממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ספר יזכור ואפשרות למילוי דפי עד - טפסים בהם יוכלו הנוסעים למלא את שמותיהם של קרובי משפחתם שנרצחו בשואה ושיהיו בהמשך חלק ממאגר שמות קרבנות השואה של יד ושם. ליד כל עמדה יהיה נציג של יד ושם שיתווך את הנושא לנוסעי רכבת ישראל.
|
|
|
מספר התקריות האנטישמיות האלימות ברחבי העולם ירד באופן דרמטי למדי במהלך 2015, בעיקר לאחר החודשים הראשונים של השנה, בהשוואה ל-2014 - כך עולה מדוח מצב האנטישמיות בעולם לשנת 2015 שנערך על-ידי מרכז קנטור והקונגרס היהודי האירופי לשנת 2015.
|
|
|
סליחה. הנהלת אוניברסיטת בר-אילן אינה שואלת רשות מאיש לאיזה לחצים היא רשאית להיכנע. לא אומר שזה עניינה, כי זה לא רק עניינה, אולם איני יודע אם רגישותו של הדיוט כמותי יכולה להשפיע על רגישותה של מכללה לדיסוננס שהיא יוצרת בהשקת איסור שירת נשים לטקס עילוי נשמת האנשים והנשים שנירצח בשואה.
|
|
|
אם יהיה נס והגהנום הזה אי-פעם ייגמר, תזכור דבר אחד - מכאן אתה הולך רק לארץ ישראל. שאלתי את אחי הגדול 'למה?' והוא ענה לי: ארץ ישראל זה הבית של כל היהודים. שם לא הורגים יהודים", כך סיפר היום (יום ג') הרב ישראל מאיר לאו, בתערוכה מיוחדת שנפתחה באוניברסיטת חיפה ומתמקדת בסיפור חייו מילד במחנה הריכוז בוכנוואלד ועד להגעתו בקבוצה הראשונה של "עליית הנוער" למחנה המעפילים בעתלית.
|
|
|
|